שאלה: מי שהתנה לפני כניסת השבת שיוכל לטלטל את הפמוטות אחר שיכבו הנרות שבהם, האם דבר זה מתיר לו להזיז אותם ממקומם בשבת למקום אחר לאחר שייכבו הנרות? והאם יש הבדל בין פמוטות פשוטים לבין יקרים או לא?

תשובה: פמוטות שהדליקו בהם נרות לפני כניסת השבת, והיו הנרות דולקים בכניסת השבת, אסור להזיזם ממקומם בשבת גם אחרי שכבו הנרות. ומכל מקום אם עשה תנאי לפני השבת, שאחרי שייכבו הנרות יוכל להזיזם, רשאי להזיזם בשבת אחרי שכבו על סמך תנאי זה לכל צורך שהוא כדין כלי שמלאכתו להיתר. וההיתר הוא גם באופן שהפמוטות יקרים ועשויים מכסף טהור.

תשובה: ידוע ומפורסם הוא שכל נר שהודלק לפני שבת והיה דלוק בכניסת השבת, אסור להזיזו ממקומו בשבת גם לאחר שכבה. וכן פמוטות שהודלקו בהם נרות לפני שבת, והיו דולקים בכניסת השבת אסור להזיזם גם אחרי שכבו. והסיבה לזה היא משום שהשלהבת של הנר נחשבת למוקצה, וכיון שהנר היה דולק בכניסת השבת, נחשבים הפתילה והשמן והפמוט שתחת השלהבת ל”בסיס לדבר האסור” (כלומר, דבר היתר שהיה מונח עליו דבר מוקצה בכניסת השבת, אותו דבר היתר נעשה מוקצה גם הוא למשך כל השבת, אף באופן שהוסר מעליו הדבר המוקצה) ולכן אסורים בטלטול [ש”ע (סי’ רע”ט ס”א). ומשנ”ב (שם ס”ק א)].

והאיסור לטלטל פמוטות שהודלקו עליהם נרות באותה השבת, הוא אפילו לצורך גופם דהיינו שחפץ להשתמש בהם איזה שימוש המותר בשבת, וכן לצורך מקומם דהיינו, אם צריך את המקום שעליהם מונחים הפמוטות, כדין מוקצה מחמת גופו. ויתירה מזאת, גם כוס זכוכית רגילה המיועדת לשתיה, אם מילאו בה שמן ושמו בה פתילה והדליקו אותה כמו נר, והייתה השלהבת דולקת במשך כניסת השבת, אסור להזיז כוס זאת כלל בשבת גם אחר שכבתה השלהבת משום שנעשתה בסיס לאיסור שהיא השלהבת וכנ”ל [ש”ע (סימן רע”ט ס”ב), ומשנ”ב (שם ס”ק ד)].

לפיכך פמוטות שלא הדליקו בהם באותה שבת מותרים בטלטול, כיון שלא הייתה דולקת עליהם שלהבת בכניסת השבת, ולא נעשו בסיס לאיסור. אלא שנחלקו הפוסקים בדין היתר טלטולם, שיש פוסקים הסוברים שההיתר לטלטלם, הוא אך ורק לצורך גופם ומקומם וכדין כלי שמלאכתו לאיסור, כיון שמיוחדים לכך [מג”א (סי’ רע”ט ס”ק יב), אליה רבה (שם ס”ק יג), מאמ”ר (סי’ רע”ט אות ח), משנ”ב (סי’ רע”ט ס”ק יט)].

אולם למעשה אין הדין כן, אלא כל פמוט שלא הדליקו בו באותה שבת, מותר לטלטלו לגמרי לכל צורך שהוא, כדין כלי שמלאכתו להיתר. ולכן אף אם רוצה להזיזו ממקומו כדי שלא ייגנב או יהרס במקום שנמצא בו כעת, רשאי להזיזו משם כל שלא הדליק בו באותה שבת. והטעם בזה הוא משום שדווקא כלי שהשימוש בו הוא ע”י פעולה האסורה בשבת, כגון פטיש וכיו”ב דווקא הם נחשבים לכלים שמלאכתם לאיסור, מה שאין כן בפמוטות, שאין איסורם אלא משום שנעשו בסיס לדבר האסור, שהרי אין עושים בגופם מלאכה. וכיון שנידונים הם כדין כלי שמלאכתו להיתר, ממילא אינם מקבלים דין מוקצה מחמת חסרון כיס, ולכן גם אם המדובר הוא בפמוטות יקרים שעשויים מכסף טהור, כל שלא הדליקו בהם באותה שבת, רשאי להזיזם לכל צורך שיהיה [כן דעת מרן הב”י (סוף סימן ש”י) כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. וכ”כ מרן החיד”א בברכ”י (סי’ רע”ט אות ד). וכ”פ מרן רבינו הגדול בשו”ת יבי”א (ח”ז סי’ לו אות ט), ובחזו”ע שבת (ח”א עמ’ רס ד”ה והנה, וח”ג עמ’ עמ’ צ-צא ד”ה ודע, וח”ו עמ’ קמז-קנ) ושכל האחרונים הנ”ל שכתבו שהמנורה דינה ככלי שמלאכתו לאיסור, נעלמו מהם דברי הראשונים הראב”ד, הרמב”ן, הרשב”א, הרשב”ץ ומהר”א בן טאווה. ע”ש. וע”ע בחזו”ע חנוכה (עמ’ קפא-קפב בהערה אות ג). ואמנם עיין מ”ש בחזו”ע שבת (ח”א עמ’ רסא). אך עיין בספר קיצור ש”ע-חזון עובדיה על הלכות שבת היוצא ע”י מכון “מאור ישראל” (מהד’ שניה עמ’ רסז הע’ מס’ 58). ודו”ק].

וכן אם התנה לפני השבת שאחר שתכבה השלהבת, יוכל לטלטל את הכוס או הפמוטות, רשאי לטלטלם בשבת אחר שכבו. ומותר לטלטלם על ידי תנאי זה לכל צורך שיהיה, אפילו כדי לשומרם שלא ייגנבו או ייהרסו כדין כלי שמלאכתו להיתר, וכנ”ל. [מה שכתבתי שמועיל תנאי לטלטל הנרות אחר שכבו, כן היא דעת מרן בש”ע (סי’ רע”ט ס”ד). ואמנם דעת הרמ”א בהגהה (שם) שאין התנאי מועיל בזה, וכך נוהגים אחינו האשכנזים. אולם אנו נוקטים כמרן שקיבלנו הוראותיו. וכל זה הוא דלא כמו שכתב בספר הליכות שבת (ח”א פי”ג אות מג, וח”ב פ”ז אות עא, עב), ובהליכות מועד (חנוכה פ”ט אות ז) ובמחכ”ת אין דבריו נכונים להלכה בזה. וגם מ”ש בהליכות שבת (ח”ב עמ’ רכט בהערה אות א) להחשיב ארנק שלא היו בו מעות בכניסת השבת לכלי שמלאכתו לאיסור, הוא היפך דברי מרן הב”י (בסס”י ש”י) הנ”ל. כיעו”ש].

בסיכום: פמוטות שהדליקו בהם נרות לפני כניסת השבת, והיו הנרות דולקים בכניסת השבת, אסור להזיזם ממקומם בשבת גם אחרי שכבו הנרות. ומכל מקום אם עשה תנאי לפני השבת, שאחרי שייכבו הנרות יוכל להזיזם, רשאי להזיזם בשבת אחרי שכבו על סמך תנאי זה לכל צורך שהוא כדין כלי שמלאכתו להיתר. וההיתר הוא גם באופן שהפמוטות יקרים ועשויים מכסף טהור.

יעקב עמאר

מח”ס “הלכה מבוארת” ומו”צ בבית ההוראה

“שערי הלכה ומשפט”

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*