שאלה: האם בזמן מלחמה יש היתר לטבול ביום השביעי במקום בלילה?

בעקבות מצב המלחמה “חרבות ברזל” השוררת בארצינו, פנתה אלי אשה, היות וזה עתה הגיע ובא לה יום הטבילה, והיות והיא פוחדת להסתובב לאחר השקיעה מחשש לאזעקות, כמו כן יש לה קושי בהמצאת סידור לילדים, היות ובעלה משרת במילואים,ואמור להגיע בליל הטבילה ומיד בבוקר ליסוע שוב, ושאלתה בפיה, האם היא יכולה לטבול ביום השביעי במקום בלילה?

תשובה: יש להתיר לה לטבול אף ביום השביעי ולא תהיה עם בעלה בבית עד הלילה.

אם בעלה מגיע מהמילואים בשביעי בלילה, ותכף הולך מביתו לתקופה של כמה ימים, והאשה חוששת מהאזעקות, היות והיא במקום מסוכן המקורב לגבול ויש חשש סכנה,

מקורות:

מבואר בגמ’ ומובא בבית יוסף שטבילת הנידה הינה ביום, (בית יוסף יורה דעה סימן קצז אות ג ד”ה נדה דאורייתא)

נדה דאורייתא אינה טובלת עד ליל שמיני. בפ”ק דיומא (ו:) ובפסחים בפרק האשה (צ:) כל חייבי טבילות טובלין ביום, הנדה והיולדת טבילתן בלילה, כלומר אם רוצות לטבול בזמנן אינן יכולות לטבול קודם הלילה, מפני שנאמר בנדה (ויקרא טו יט) שבעת ימים תהיה בנדתה, משמע שכל השבעה כולן היא בנדתה.

ומבואר בגמ’ שהיום שנהגו בנות ישראל שסופרות ז’ נקיים (משום ספק זיבה) הסיבה שאין לטבול ביום השמיני, הוא משום שלא תראה הבת את אימה טובלת ביום, ושתגדיל הבת תספור שבע נקיים ותטבול ביום השביעי.

ונפסק בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות נדה סימן קצז סעיף ג’)

(נידה של זמנינו) אסורה לטבול  ביום ז’, ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום ח’, או ט’ אינה יכולה לטבול ביום ח  משום סרך בתה. (פי’ דבוק הבת וקורבתה לעשות כמעשה האם, שתטבול ביום כמוה ולא תבחין שאמה לאחר שבעה טבלה, ולא בשביעי עצמו).

ובגמרא במסכת נידה בפרק תינוקת (סז:)  תיקן רב אידי בנרש לטבול ביום השמיני במקום שיש חשש מאריות. ורב אחא בר יעקב תיקן לטבול ביום השמיני במקום שיש חשש גנבים. רב יהודה תיקן כמו כן, מפני חשש התקררות וצינה. ורבא תיקן גם במקום שיש חשש שסוגרים שערי העיר.

ונפסק בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות נדה סימן קצז סעיף ד)

היכן שיש אונס, כגון שפוחדת לטבול בלילה מחמת צינה או פחד גנבים וכיוצא בו, או שסוגרין שערי העיר, יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום;  אבל בשביעי לא תטבול מבעוד יום אפילו שיש  אונס.

יוצא מבואר שיש להתיר לטבול ביום השמיני אך לא ביום השביעי

ואמנם יש לדעת, שישנם מקרים שבהם יש להקל  אף בטבילה ביום השביעי, על אף המבואר בשולחן ערוך כי אין להקל ביום השביעי אף במקום אונס.

וזאת על פי המבואר בפוסקים, שמקום אונס שלא תוכל לטבול ביום השמיני והתשיעי, משום ביטול שתי עונות, יש להקל שתטבול ביום השביעי ותסתיר הטבילה מבעלה עד הלילה, כן פסק בשו”ת חוט השני וכן כתב בסדרי טהרה (ס”ק יג’ בשם הב”ח)וכן כתב בספר נהר מצרים (הלכות נידה אות יא ), שדן בנשים הבאות מחוץ לעיר וצריכות לרכב על סוס ללכת לבית הטבילה, וחל טבילתה בליל שבת, ולכך אינה יכולה לטבול אף ביום השבת, ולדחות עד יום ראשון, יש לחוש לתקלה, יש להקל שתטבול בעוד שלא שקעה השמש ותבוא לביתה בזמן הלילה, יוצא מבואר שאף שהשולחן ערוך לא היקל אף באונס במקרה אונס קיצון יש להקל אף בטבילה ביום השביעי.

וכן כתב מעין זה בתשובת חתם סופר הובא בספר פתחי תשובה יורה דעה סימן קצז

(בתשו’ ח”ס סי’ קצ”ז) והאריך בדין זה ובסוף כתב וז”ל הנה הגאון סדרי טהרה החליט להקל בדין זה לחלוטין, שבמקום ביטול עונה, שהדין הוא שיש לטבול ביום ז’ ולא תבא לביתה עד שחשיכה. והיות הגזירה של סרך ביתה שביארנו קודם היא רחוקה והיא דין דרבנן וכאן שיש חשש ביטול מצוה פריה ורביה הקילו הגאונים ומי יבא אחריהם ח”ו אפילו להחמיר.

ואמנם כל זה יש להתיר באופן שבעלה נמצא איתה, ומה שאין כן באשה שבעלה במילואים, אין נראה להתיר, מחשש שמא יבוא הבעל, ולסמוך על קולא זו של טבילה ביום השביעי. ואמנם אם בעלה יבוא בשביעי בלילה לזמן קצר ואחר כך יוצא לזמן גדול למילואים וכדומה והאשה פוחדת לטבול בלילה ויש חשש לביטול עונה של זמן רב וביטול פריה ורביה, יש לדמות דין זה למבואר בפוסקים שהבאנו, ויש להתיר טבילה אף ביום השביעי.

ומבואר בשולחן ערוך, דעל כל פנים בדיעבד, ודאי שיש להחשיב טבילה ביום השביעי, אף אם טבלה ללא אונס שבדיעבד נחשב לטבילה.

שולחן ערוך (יורה דעה הלכות נדה סימן קצז סעיף ה’)

אם עברה וטבלה בח’ ביום בלא אונס, אפילו הכי עלתה לה טבילה;  וכן אם עברה וטבלה בז’ ביום, עלתה לה טבילה.

לכן להלכה למעשה

יש להתיר, לאשה הפוחדת לילך בערב לטבילה מכל סיבת אונס, שאינה מאפשרת לה טבילה בלילה, וכל שכן במצב מלחמה במקומות המועדים לפורענות, שתוכל לטבול ביום השמיני.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*

בברכה

הרב חננאל אוחיון