שאלה: האם מותר לבעל להתכוין להריח את הבושם שעל גופה ובגדיה של אשתו בימים אשר איננה טהורה.

תשובה: אין לבעל להתכוין להריח את ריח הבושם אשר נמצא על גופה של אשתו בזמן אשר איננה טהורה, שדבר זה עלול להביאם לידי איסור.

הנה הרמב”ם (פרק ט מהלכות ברכות הלכה ח) כתב בשמים של ערוה מן העריות אין מברכים עליהם לפי שאסור להריח בהם.

וכתב מרן הבית יוסף באורח חיים סימן רי”ז בשם רבי דוד אבודרהם שהטעם הוא שמא יבוא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר.

וכן פסק מרן השולחן ערוך (שם סעיף ד) וזה לשונו: בשמים של ערוה, כגון קופה של בשמים תלוי בצוארה או אוחזת בידה או בפיה, אין מברכין עליהם, לפי שאסור להריח בהם שמא יבוא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר.

והנה מרן השולחן ערוך באבן העזר סימן כא (סעיף א) אסור להביט ביופיה של אשה ערוה, ‘ואפילו’ להריח בבשמים שעליה אסור.

הרי מבואר שהאיסור להריח הוא קל מהאיסור להסתכל ביופיה של אשה אשר הינה ערוה עליו. ואם כן נמצא שבאשתו נידה שמותר לבעל להסתכל ביופיה של אשתו, יהיה מותר לו להריח בבשמיה שעליה.

אולם מרן החיד”א בברכי יוסף (שם אות ג) כתב שגם בבשמים של אשתו נידה אסור להריח, שאף שמותר לבעל להתייחד עם אשתו נידה, מכל מקום יש להתרחק מלהריח בשמי אשתו כיון שליבו גס בה ושמא יבואו לידי קירוב. ורמז לדבר ‘סוגה  בשושנים’ עשה סייג גם בשושנים.

והביא דבריו להלכה השערי תשובה (אות ה). וכן פסק המשנה ברורה (ס”ק טז). וכן כתבו הרב בן איש חי פרשת צו (אות כה) והכף החיים סופר (שם אות יז). ולמדו בדברי החיד”א שאסר זאת מצד הדין.

אבל הגאון הרב עובדיה יוסף בספרו הבהיר טהרת הבית ח”ב (עמוד קעא-קעב) כתב לדייק מדברי החיד”א שכתב ‘יש להתרחק’ שאין זה אסור מעיקר הדין אלא שצריך להחמיר שלא להריח את הבושם שעליה. וכן פסק שנכון להחמיר מלהריח בכוונה מריח בושם שעליה.

מסקנת הדברים:

אין לבעל להתכוין להריח את ריח הבושם אשר נמצא על גופה של אשתו בזמן אשר איננה טהורה, שדבר זה עלול להביאם לידי איסור.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*