בס”ד
קובץ הלכות לאשה הטובלת לטהרתה במוצאי שבת שחל בו יום טוב
השנה (התשפ”ד) חל ראש השנה בשבת ולמחרתו ביום ראשון. והנה ישנן נשים שחל ליל טבילתן במוצאי שבת שהוא הלילה השני של ראש השנה, ומחמת נחיצות הדברים אמרנו לקבץ כמה הלכות, לייעל ולעזור לטובלות. וזה החלי בעזר האל צורי וגואלי.
א. מרן השלחן ערוך (סימן קצט סעיף ו) פסק שאם חל ליל טבילה במוצאי שבת והוא יום טוב שאי אפשר לחוף ראשה בו ביום, תחוף בערב שבת, ע”כ. ולכן האשה צריכה להתכונן ביום שישי בכל ההכנות הנצרכות לה כולל גילוח וחפיפת השיער. ותחפוף ראשה לאחר ההכנות לשבת. וכמה שיותר סמוך לשקיעה עדיף יותר, כדי שלא יהיו קשרים בשיער. וקודם שטובלת במוצאי שבת, תפספס את שערה בידיה.
ב. מכיון שמוצאי שבת הוא יום טוב, ולפי מרן רבנו עובדיה יוסף זיע”א (חזו”ע יום טוב עמ’ מא) מותר להתרחץ במים חמים שהוחמו מערב יום טוב מדוד שמש, לכן, במוצאי שבת שהוא יום טוב יכולה להתרחץ שוב, אך לא תחפוף כדי שלא תבוא לידי סחיטת שערה (משנ”ב סימן שכו ס”ק כה).
ג. אין להתאפר בערב שבת וראש השנה באיפור שקשה להורידו כמו “רימל” וכדו’, אלא תתאפר עם איפור עדין, שעד הטבילה ימחק מעל פניה.
ד. אשה שהתאפרה באיפור שקשה להורידו וכשהגיע ליל הטבילה נשאר לה איפור על פניה, יכולה להורידו על ידי צמר גפן עם שמן, ומותר לחתוך מהצמר גפן לצורך השימוש בו (טהרת הבית חלק ב עמ’ שנט-שסא, חזון עובדיה שבת חלק ג עמ’ שעז), אך צריכה להזהר מסחיטת הצמר גפן (שו”ת באר משה שטרן חלק ח סימן כה אות כו, אבני שהם חלק ב עמ’ תתסג).
ה. אם המקוה חומם בשבת על ידי שעון שבת, כדי שיהיו המים חמים במוצאי שבת שהוא יום טוב, יכולה לטבול במים חמים, שכל שחומם על ידי שעון שבת, דינו כחומם בהיתר. כך מבואר בחזון עובדיה (שבת חלק ו עמ’ פז). אמנם רבנו האור לציון (חלק ג פרק כ הלכה א) אוסר. ועיקר כהחזו”ע.
ו. כשחל ליל טבילה בראש השנה, יקיימו מצות עונה בשמחה, ו’המתחסד לדחות התשמיש של טבילת מצוה, הרי זו חסידות של שטות’ (לשון בן איש חי נצבים הלכה ט). ולמחרתו (קודם התפילה) אם יוכל הבעל לטבול (או לעשות ארבעים נטילות כדברי בן איש חי נצבים הלכה ג) אשריו (אחרונים).
ז. מותר לאשה לאכול בשר ביום שבת וראש השנה, כיון שהיא סעודת מצוה. אך צריכה לחצוץ שיניה היטב שלא ישאר שום פירורים של בשר (אחרונים, טהרת הבית חלק ג בנד”מ עמ’ קכ-קכא).
ח. אם מתארחים אצל ההורים וכיו”ב, ולא נעים שהאשה טובלת מחמת האורחים או המארחים, מכיון שבני הזוג מסכימים ידחו את הטבילה, אלא אם כן הם רק אוכלים עם המארחים, אך ישנים במקום אחר, אז כן תטבול.
והגרש”ז אוירבעך (הו”ד באוצרות הטהרה פרק ד הערה שסח) חידש שאפילו זוג ללא ילדים שעוד לא קיימו פריה ורביה, אם הם באמת מרגישים שאם תטבול זה יפריע להם לקדושת יום הדין, יכולים לדחות את הטבילה, אם שניהם מסכימים, ע”ש.
אך בדרך כלל אין לדחות טבילה בזמנה כלל, שמלבד שיש כאן מצוה, יש כאן טובה נגד היצר, שאם לא תטבול, דוקא בזמן זה יגיע היצר עם תחבולותיו ודמיונותיו.
