בס”ד

ייחוד לחתן וכלה לאחר חו”נ בלבד

שאלה: מעשה בחתן ירא שמים שהתחתן עם כלה צדיקה וכשהגיעו לביתם היה ביניהם חיבוק ונישוק, ולא קיים מצות עונה ואפילו העראה לא היה, ולמחרת בבוקר פירסה נדה, ונפשו בשאלתו, האם מותר לו להתייחד עמה או שחייב שומר.
תשובה: ראשית כל עלי לבאר שתי נקודות חשובות בנושאים אלו לפני שנבאר את הנושא ההלכתי בנידוננו, היות ואני הקטן מדריך חתנים בין עיסוקיי הרבים ב”ה, אני נתקל בשאלות של חתנים וכלות בנושא בעילת מצוה בין במגזר החרדי ובין במגזר הדתי.
הדברים ידועים, שקשה לכלה להפתח לחתן לקיים את המצוה בליל החופה, מחמת שקשה לכלה הנחיתה ממקום שהיה אסור מגע ועד להיות ללא בגדים. וכן לפעמים קשה לחתן לבוא ולהתחיל את השלב הראשון של הנגיעה בה. כשאני מדריך את החתן, אני אומר לו, שהוא הנהג, והכלה היא “הוויז”. הוא נוסע לפי מה שאומר לו “הוויז” , לפעמים יש לעצור, ולפעמים יש לנסוע, הכל מתנהל לפי הכלה, לאט לאט, בזמן שלה, עד שתרגיש שהיא מוכנה לקיים בעילת מצוה, והדבר יכול להמשך כמה ימים.
והן אמת שיש כלות שמוכנות לקיים את המצוה בלילה הראשון אך להם קשה משהו אחר, שיודעים שבאותו לילה יאסרו על בעליהם ואיך יתמודדו שבעה ימים נקיים במקרה שיעשו הפסק טהרה מבעוד יום לאחר שעשו שטיפה פנימית, כמבואר בשלחן ערוך (סימן קצו סעיף יג), וקשה עליהם לקיים את המצוה בליל החופה.
וכן החתנים כיום לאחר שהם כבר יודעים מחבריהם, שאם מקיימים את המצוה בלילה הראשון, הכלה נאסרת, כשמגיע להדרכה לשיעור הזה ישנם חתנים שיש להם אומץ ואומרים שהם לא יקיימו את המצוה בלילה הראשון, אלא “הם החליטו” שיהיה ביניהם חיבוק ונישוק ותו לא, ולאחר כמה ימים יקיימו את המצוה.
ויש כאלו חתנים שהם שואלים באמת, אם מותר להם לא לקיים את המצוה, כי כבד עליהם להיות במשך שבוע מרוחקים.
צריך לדעת, שעלינו להדריך אותם בצורה ברורה, שיש מצוה לקיים מצות עונה בלילה הזה, וזה רצון ההלכה, ואין לך חתן ממה לפחד שאולי תכשל במשך השבוע שאתם רוב היום לבד כי אם הגעת למצב הזה, וביאת המצוה תצליח, אז תדע שיש לך כוחות נפש לא להכשל, ולהסביר לו שאתה לא החתן הראשון ולא האחרון שעובר את זה, וצריך לתת לו חיזוקים ועידוד שהוא מסוגל להמתין ולהקטין לו את הנסיון, כי החתן והכלה נסערים איך אפשר להתמודד בזמן הזה, לכן אנחנו בתור הרב שלהם או המדריך מקטינים את הקושי, אך כל זה כששניהם רוצים לדחות את המצוה, כדי שיהיו מותרים אחד לשני בחיבוק ונישוק, לכן יש לזרזם, כי הדבר כרוך בשז”ל ובקישוי אבר בלי תכלית, ומבלי להכנס למחלוקת הפוסקים אם מותר לכתחילה שיהיה חיבוק ונישוק בלי לקיים מצות עונה ויודעים שיהיה קישוי אבר, שהדבר ידוע שחתנים הם “חמי מזג” ובנקל מגיעים לשז”ל.
לכן מצידנו נעשה את כל האפשרות לכוון אותו שישתדל שזה יהיה בלילה הראשון, ואם הכלה לא מוכנה או לא רוצה, במקרה כזה כשהכלה עדיין לא מוכנה, נשתדל להסביר לחתן שלא יהיה לו שז”ל וניתן לו עצות איך לעשות זאת.
והשתא נבוא לנידון ההלכתי, במקרה שהיה חיבוק ונישוק ופירסה נדה, האם מותרים בייחוד.
הנה מלשון מרן השלחן ערוך (סימן קצב סעיף ד) שכתב, וכן חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה, לא יתייחד עמה, אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, עכ”ל. מבואר שדוקא אם “בעל” אז מותרים בייחוד, אך אם לא בעל אסורים בייחוד.
ומה שנחלקו בפוסקים הוא בהעראה, שלפי המהרש”ל בספר ים של שלמה (כתובות סימן ו) שדוקא אם בעל לא צריך ייחוד. וכן דעת המהרש”ם בדעת תורה (סימן קצג ). וכן פסק בשו”ת שבט הלוי (חלק ה סימן קכ) שהיות שהמהרש”ל והדע”ת (הנ”ל) מחמירים דעתי להורות בזה, דנהי דשומר ממש לא בעינן, אבל על כל פנים תישן היא בחדר אחד לבד והוא בחדר אחר.
אמנם בטהרת הבית (חלק א עמ’ תקיד) הביא בסופו את דברי הפרדס שמחה שכתב שהמנהג להורות להקל בייחוד לאחר העראה, ושכ”כ בספר מחשבת הטהרה שגדולי הוראה פוסקים להלכה למעשה להקל בייחוד לאחר העראה, ע”ש. וכך פסק מרן הטהרת הבית (שם הלכה ו). וכן פסק הגר”נ קרליץ זצ”ל (חוט שני סימן קצג ס”ק ב אות ח שעה”צ אות לא) בשם הגאון החזו”א. ולכן כשהערה החתן, ופירסה נדה לאחר מכן (לא מחמת הבתולים) מותרים בייחוד, דאמרינן שאין יצרו תקפו כל כך, ונראה שכל ההיתר בזה הוא דווקא כשיצא לו זרע אז אמרינן שנרגע מעט אך אם לא יצא לו זרע הדבר מצריך עיון למורה הוראה במי מדובר ומה הקשיים שעוברים עליהם.
ובנידוננו, שהיה רק חיבוק ונישוק הוא יותר חמור, וברגע שפירסה נדה אסורים בייחוד, ואין זה דומה למה שכתב מר”ן בטה”ב (שם) בשם שו”ת חשב האפוד (חלק ב סימן קמו) אודות חתן בלילה הראשון, ביקש לקיים מצות עונה אך היה סירוב מצד האשה ונמנע מלבוא אליה, אך בלילה השני שכבו בקירוב בשר, אך מחמת עייפות לא הצליח לבעול בעילת מצוה, ואח”כ פירסה נדה והשיב שרגיל להורות שאם כבר היו בקירוב בשר אך לא הצליח החתן להוציא מחשבתו מן הכח אל הפועל לביאת מצוה אין עליהם חיוב שמירה, והביא ראייה ממה שפסק הרמ”א בשם תרה”ד, שאם היתה טהורה שנישאת ולא בא עליה ופירסה נדה אח”כ אינם צריכים שמירה .ע”ש. והטעם שכל שלא בא עליה אפילו מחמת איזה סיבה קלה מוכח דלא תקיף לה יצריה כל כך, ואף כאן שישן עמה בקירוב בשר ומחמת עייפות לא הצליח קיים ביאת מצוה חזינן דלא תקיף ליה יצריה, וסיים שפעמים רבות אין החתנים מצליחים לבוא לידי גמר ביאה במשך מספר שבועות וחודשים וידוע שהכל תלוי בהרגעת העצבים והמורה להחמיר בזה יחוש לעצמו שהוא שובר בכך את רוחו של החתן כי סידור השמירה (מי ישמור עליהם שלא יהיה איסור ייחוד) גורם צער רב לחתן ולכלה ולקרוביהם ואחריתה מי ישורנו עכ”ד.
וכתב על זה מר”ן זצ”ל, שהכל לפי ראות עיני המורה, ואם יראה שהחתן והכלה יראי שמים ואין חשש שיבואו לידי איסור ח”ו, וגם יש טירחא בעניין השמירה, אפשר לסמוך על בעל חשב האפוד. ע”ש. ומשמע שרק במקרה שהיה “קירוב בשר” ומחמת עייפות לא קיים מצוה אמרינן שהם לא אסורים בייחוד והוי כעין תרתי לטיבותא הראשון שהיו קרובים זה לזה כבשר אחד, והשני שהיה עייף ולא קיים את המצוה הראה בכך שאין יצרו תקיף כל כך, אך במקרה שלנו שהיה רק חיבוק ונישוק עם בגדים, אף שהיו כך זמן ממושך, אך היות שעוד לא הגיעו לתחילת המצוה, והם נמצאים בכוחם אין על מה לסמוך להתיר להם להיות לבד ללא שומר כל התקופה הזאת, ובפרט בדורנו שבקלי קלות יכולים להכשל צריכים לעזור להם שלא ייכשלו ולא לחפש בזה איזה היתר להשאיר חתן וכלה לבדם במקום אחד והוי ממש אש בנעורת.
העולה מן האמור:
א. חתן וכלה שקיימו את המצוה בלילה הראשון, ופירסה נדה מותרים בייחוד.
ב. אם החתן רק הערה בכלתו, דהיינו שהכניס את “כל העטרה” וגם הזריע, ואחר כך פירסה נדה, מותרים בייחוד.
ג. אם היה נשיקת אבר כמה פעמים, שניסה לקיים את המצוה כמה פעמים ולא עלתה בידו, נקטינן להקל ומותרים בייחוד, שכבר נח יצריה כמבואר ספר שיעורי טהרה (עמ’ תשכא) להגר”מ גרוס שליט”א.
ד. אם היה העראה ולא הזריע, נראה לעניות דעתי שאפשר להקל, אך יראה המורה הוראה אם תקיף ליה יצריה או לא.
ה. אם החתן והכלה קיימו רק חיבוק ונישוק, אם היה ללא בגדים הכל לפי עיני ראות המורה במי מדובר, שאם רואה שהם באמת יראי שמים יקל עליהם עם הרבה חיזוקים ועדיף שהרב ידבר עמם בתקופה זו לעודד אותם.
ו. אך אם היה רק חיבוק ונישוק עם בגדים, אף שהיה זמן מרובה ופירסה נדה אסורים בייחוד וצריכים שומר כי עדיין תקיף ליה יצריה.