אישה שפסקה בטהרה וראתה כתמים
שאלה: אישה שפסקה בטהרה ולפני השקיעה ראתה כתמים שאינם מטמאים האם צריכה לפסוק בטהרה שוב.
שאלה זו מצויה בנשים שמוכרחות לפסוק בטהרה בבוקר ויש שהות מרובה עד צאה”כ אם רואים כתם בין זמן הבדיקה לצאה”כ אם צריכות לפסוק שוב בטהרה:
תשובה: הפסק טהרה בא לומר שמעיינה של האישה סגור, ולכן כל עוד והאישה יש לה דם נמצא שלא פסק מעיינה מדם.
אך במידה ונראה למורה שאין הדם מעיד על המשך הווסת, ויותר נראה ככתם מאשר ראיה ווסתית וכגון שיש במה לתלות זאת שאינו דם ווסתי או שפסקה בטהרה הרבה זמן לאחר תחילת הווסת יש מקום למורה הוראה להקל שלא צריכה לפסוק בטהרה שוב.
אך במידה וראיית הכתם היא מרובה וכגון שני גריסים ולמעלה זה אינו נראה ככתם רגיל ולכן הגם שראתה זאת על דבר שאינו מקבל טומאה או צבעוני שאינו מטמא בכתם, צריכה לפסוק שוב שהדבר מעיד שאין המעיין סגור.
ולעניין רחיצה: תרחץ אותו מקום ולאחר רבע שעה או עשר דקות ותעשה את ההפסק, ויש מקילים גם כחמש דקות במקום צורך.
במידה ונמצאת סמוך לשקיעה יש מקום להקל בבדיקה מיד ושימת מוך דחוק לאחר מכן, אך תשאל למורה הוראה על קולא זו.
מקורות:
נידון זה תלוי בהגדרה מהו הפסק טהרה שמוציא מחזקת טומאה לטהרה, האם צריך שיהיה יום שפסקה בטהרה בו, ולכן צריכה לחכות עד השקיעה, או שעצם פסיקה בטהרה מחזיקה לטהורה שמעיד שאין דם באותו מקום.
ונידון זה מצאתי שהאריך בו באבני שהם בהוספות לסימן קצו, ושם הכריע שהפסק הטהרה הוא שמוציא את האישה מחזקת טומאתה ולכן הגם שמוצאת אח”כ כתם על טישו או טיפת דם מועטת ואפילו עד שיעור גריס באופן שאינו מקבל טומאה יש להקל.
והאריך שם להוכיח כן, והביא גם מנהג בתי ההוראה באישה שנפסל לה ההפסק טהרה שמחשיבים לה בדיקת יום ראשון להפסק הגם שנעשה בבוקר, ולא מצאנו שאומרים לה לבדוק שאינה רואה כתמים באותו יום דהיינו כגון שראתה על טישו וכדו’.
ומזה נקט שאין ההפסק טהרה צריך בין השמשות כדי להחזיקה בטהרה, אלא בא להעיד שהמעיין סגור ולא ממשיך הראיה הווסתית, ולכן אם נראה למורה ההוראה שנגמר הווסת לא צריכה לעשות בדיקה נוספת אלא א”כ רואים כתם בראיה מרובה כגון שתי גריסים ועוד.
וזה יש להדגיש דברי החזו”א ר”ס פא, באישה שיש לה כל הזמן כתמים מחמת אבעבועות בפיות העורקים, ולאחר זמן מתמעט הדם שלכאורה אם תרחץ אותו מקום ותפסוק בטהרה מיד הרי הדם שלאחריו יהיה כתם ונבא להתיר אותו, וכתב על זה שוודאי שאין להתיר אישה זו שהרי המעיין עדיין אינו סגור, ולעולם אין אישה שופעת אלא פוסקת לפי שעה וחוזרת ומטפטפת ואין בדיקה עד על מעיין שנסתם אלא בשהתה זמן מרובה ולא הרגישה ולא ראתה וכו’ אבל זו שידענו שמעינה פתוח כל שעה אין רחיצה ובדיקה לרגע בחפזון מועיל כלום עכ”ל.
ולכן נשים שלקראת סוף הווסת עדיין מדמדמות קצת, ועל ידי הרחיצה יכולות לפסוק בטהרה, אין הדבר מועיל להם להפסק אם חוזרות ורואות אח”כ על אף שרואות כתמים.
ולכן גם כתבנו שצריך להרחיק את הרחיצה מהפסק כדי להחזיקה בטהרה , שהרחיצה נועדה רק בשביל שיירי דמים שבאותו מקום, ולא כדי להביא אפשרות של בדיקה לאותו זמן, ועל כן ראוי להרחיק את הרחיצה מהבדיקה שיעור זמן שכתבנו.
לאחר כותבי זאת התייעצתי עם רבני בית ההוראה אצלנו הרה”ג חגי שושן שליט”א והרה”ג אליהו בן סימון שליט”א, והם ציינו שהדבר נמצא במחלוקת בין בתי ההוראה ועיין בספר תא חזי לרב חזן שכתב שיש להחמיר גם בראיית כתם קטן אם ראתה קודם בין השמשות, והרה”ג חגי שושן ציין בפניי שהראשל”צ הרב ימחק יוסף שליט”א פסק שאם עברה ימים שרגילה לראות בהם יש להכשיר בכל כתם שרואה היות שכבר רגילה בימים אלו שלא לראות, וגם אם ראתה כתם גדול אם אינו מטמא אותה כגון שראתה על בגד צבעוני או דבר שאינו מקבל טומאה, יש להתיר לא לעשות שוב הפסק טהרה.
