שאלה: במשפחה שעשו תורנות בשמירה על הסבתא בבית חולים ורוצים שבחלק מהשמירה יהיו גם החתנים בין של הסבתא וכן חתני הנכדות, ולפעמים נצרך להקים את הסבתא או להושיב אותה, דבר המצריך מגע עם הסבתא האם מותר לחתנים לגעת בסבתא, ואם ישנה צורה לגעת בה:
תשובה: היות שישנו צורך בתורנות מה שלא נותן אפשרות שרק נשים יהיו עם הסבתא , והיא נחשבת לחולה שאין בו סכנה, לכן מותר לחתנים לסמוך אותה לצרכיה, כמובן באופן שאין איסור ייחוד, ועדיף שיגעו בה עם בגד ולא יקימו אותה במגע ישיר עם גופה.
כל הנ”ל אינו מתיר לטפל בה עם יש צורך לסייע לה בבית הכסא, או במרחץ אלא רק בסיוע בקימה ושכיבה:
מקורות בהרחבה:
שו”ע יו”ד ס’ שלה סעיף י’ וז”ל: חולי מעים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש.עכ”ל
ובברכ”י כתב משמע דוקא בחולי מעיים, אבל שאר חולי אף להקימה ולהשכיבה וכיוצא שרי ליה לאיניש לשמשה.
אך אם החולי דורש טיפול לבית הכסא או הרחצה אין האיש משמש האישה כמבואר בשו”ע, וכתב בד”מ שהוי פריצות ויצרו של הגבר מתגבר עליו מתי שמתעסק בה קינוח ועיין שם עוד בנו”כ
והנה באסור לא תקרב מצאנו מחלוקת בראשונים שיטת הרמב”ם שהוא איסור דאורייתא וכן דעת רוב הראשונים, אך דעת הרמב”ן שהוא איסור דרבנן, ובשו”ע בס’ קצה פסק כרמב”ם.
ומתי עוברים על איסור לא תקרב בב”י שם למד בדעת הרמב”ם שהאיסור נאמר גם מתי שנוגע בערווה גם שלא בדרך חיבה ותאווה אלא אף בסתם נגיעה, אך הרמ”א והש”ך כתבו שהוא אסור רק מדרבנן.
ונפק”מ לפלוגתא זו מצאנו האם יש על דין זה יהרג ואל יעבור, והאם אפשר להקל במקום צורך וכדו’ וכדין כל איסור דרבנן שמקילים במקום חולי שאין בו סכנה.
ובנו”כ בס’ קצה’ הביאו דברי הרדב”ז שנקט להקל משום חולי שאין בו סכנה על ידי רופא וכן פסקו האחרונים להקל במקום חולי.
וא”כ בנידון דידן, שאיכא צורך לטיפול בסבתא והנגיעה בה היא צורך שא”א שהטיפול יהיה רק על הבנות, והנגיעה בה היא לא לתאווה וחיבה ח”ו, לכן יש להקל.
אך כתבנו רק במקום צורך שהרי איכא איסור לא תקרב מדרבנן על אף שאינו דרך חיבה.
ומה שכתבנו שעדיף בנגיעה על ידי בגד, עיין הפת”ש ס’ קצה’ סק’ יז בשם המקור חיים, ובדי השולחן ס”ס קצה.
