📌 משנכנס אדר מרבין בשמחה – הלכה למעשה

📚 מקור הדין:

במשנה במסכת תענית (ד, ו) נאמר: “משנכנס אב ממעטין בשמחה”.

על מימרה זו מופיע בתלמוד (תענית, כט.): “אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כשם שמשנכנס ‘אב’ ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה”.

מכך מסיק התלמוד (שם): “הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי – לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה”.

לאמור, יהודי הנתון בסכסוך עם גוי, יחמוק מלהישפט בחודש אב שמזלו רע שבו נחרב המקדש פעמיים, וישתדל להישפט בחודש אדר שמזלו טוב.

🎊 ביטוי השמחה:

התלמוד אינו מציין כיצד יש לבטא את ריבוי השמחה בחודש אדר. וכן לא מופיע בשולחן ערוך איזכור לכך.

רבי מנחם המאירי (1315, פרפיניין, צרפת) כותב (תענית, כז:) כי יש לבטא את השמחה בהודיה בתפילה על המאורות שהתרחשו בזמן זה, ולהכיר שיש להודות על הרעה כטובה: “…כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן, וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה…”.

הרבי ממונקאטש – רבי חיים אלעזר שפירא, קובע (נימוקי או”ח, תרפו, א) שיש להרבות בשמחה בכל דרך אפשרית: “..ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה – מצווה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו… ובאמת מצווה בכל מה שאפשר להרבות בלבו ובעניניו בשמחה של מצווה ולקיים דברי חכמים”.

📝 נימוק השמחה:

רש”י (תענית, כט.): מסביר כי שורש סיבת השמחה בחודש אדר, נעוצה בכך ש”ימי נסים היו לישראל – פורים ופסח”. כלומר, צמד החודשים אדר-ניסן, מתאפיין שנעשה בהם ניסים ונפלאות לעם ישראל.

מהכתוב במגילת אסתר (ט, כב): “וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב”, משתמע כי השמחה נקשרת לחודש כולו.

🎉 סוגי שמחה:

אין ספק כי שמחה שאינה של מצוה, אינה מבטאה את דברי חכמים, שעל שמחה זו התאונן שלמה המלך באומרו (קהלת, ב, ב): “לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹּה עֹשָׂה”.

התורה בפרשת כי תבוא מנמקת את סיבת הופעתן של הקללות על עם ישראל: “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל”, הסברים רבים ניתנו לפשר מקרא זה.

לדעת רבי משה בן מימון (הרמב”ם, 1204, מצרים; סוף הלכות לולב) מקרא זה משמש כדרישה נצחית ליישום מצוות ה’ מתוך שמחה: “…השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו…”.

🔯 השמחה הרצויה:

רבי משה חיים לוצאטו (הרמח”ל, 1746, עכו) בספרו מסילת ישרים (יט) מבאר את מעלה של מידת השמחה הרצויה:

“…השמחה, הוא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר, ואומר (תהלים ק): ‘עבדו את ה’ בשמחה בואו לפניו ברננה’… וארז”ל (שבת ל’): ‘אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה’… אמרו במדרש, כשתהיה עומד לפני להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלהים שאין כיוצא בו, כי זאת היא השמחה האמתית שיהיה לבו של אדם עלז, על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי…”.

שנזכה לקיים את מצוות התורה, מתוך הכרה חדה בערכם הנצחי של ערכי קיום מצוות הא-ל, ולעלז את נפשנו בחדוות קודש זו.

בברכה, איתיאל כ”ץ