ב”ה

ספירת שבעה נקיים באשה מסולקת דמים שהוציאה התקן בהרדמה וראתה כתמים לאחר מכן

שאלה: אשתי מסולקת דמים וכבר כמה שנים שאינה רואה דם, לאחרונה היא נצרכה להוציא את ההתקן שבתוך רחמה (למניעת הריון ע”פ היתר מרב) והרופאה בקופ”ח לא יכלה לעשות זאת, ולכן היא נצרכה להוציא את ההתקן בביה”ח בהרדמה מלאה, לאחר שהוציאה את ההתקן היא ראתה כתמי דם מועטים מס’ ימים, ושאלתי: האם היא צריכה לספור שבעה נקיים ולטבול כדין אשה נידה. ברצוני להוסיף שהבנתי מהרופאה המטפלת שכתוצאה מהטיפול ייתכן והיא תדמם מצוואר הרחם?

תשובה: בשו”ת נודע ביהודה (מהדו”ת חיו”ד סי’ קכ) כתב, פשוט הוא שמה שאמרו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אין חילוק בין אם גרם הפתיחה הוא מבפנים ובין אם גרם הפתיחה הוא מבחוץ שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור, גם אין חילוק בין היא ילדה או זקינה המסולקת מדמים או מעוברת ומניקה תמיד אין פתיחת הקבר בלא דם. ע”כ. מבואר מדבריו שס”ל שפתיחת הקבר ללא דם היא אף מבחוץ “ואף באשה שמסולקת דמים”, ולכאורה כ”ש בנידון דידן שהיא טמאה שהרי ראתה כתמי דם.

ובאמת שהרבה קולמוסים נשתברו על דברי הנודע ביהודה דס”ל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם אף בפתיחה מבחוץ וכמ”ש שהאריך בכך מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בספרו טהרת הבית (ח”ב סי’ יא ע’ נו) ושם הביא להקת פוסקים דפליגי עליה וכמ”ש בספר תפארת למשה )סימן קפח, דף לג ריש ע”ב( מה דקיימא לן אין פתיחת הקבר בלא דם, זהו דוקא אם נפתח הקבר מבפנים, אבל אם נפתח מבחוץ על ידי אדם לא, שהרי השמש דש עד צואר הרחם, והוא פתח המקור, וכן בדיקת שפופרת באשה שרואה מחמת תשמיש כמבואר בסימן קפז, וכל הבדיקות של הפסק בטהרה ובשבעה נקיים, הן עד מקום שהשמש דש, ולא חיישינן להא דאין פתיחת הקבר בלא דם. ודלא כדמשמע ממה שכתב הבית יוסף )בד”ה ודוקא( להקשות משפופרת אליבא דהרא”ש. ע”כ. גם החכמת אדם )בבינת אדם סימן כג( כתב על דברי הנודע ביהודה, ולא זכיתי לדעת מנין לו דבר זה, שהרי לא הביא שום ראיה לדבריו, אלא כתב שהוא פשוט, וקשה שלדבריו אם ימשמש הבעל באצבעו בשעת תשמיש, או בעת דישת השמש, תהיה טמאה משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכל שכן אצבעו של הרופא. לכן נראה לי שהנודע ביהודה כתב כן אגב שיטפיה, ולא דק בזה. ע”כ. וכן בשו”ת חתם סופר )חלק יורה דעה סימן קעט( כתב, שלעולם לא תגיע אצבעו של הרופא או המילדת, או של האשה הבודקת עצמה בחורים ובסדקים להטהר לבעלה, אל פתח הקבר שהוא המקור, אלא בבית החיצון, ואפילו כשהשמש דש אינו מגיע אלא סמוך לפתח הקבר דהיינו המקור, לפי האצבעות, וכמו שכתב הרמב”ם )פרק ה מהלכות איסורי ביאה(, ובפירוש המשניות )ריש פרק יוצא דופן(. ע”ש. וכן כתב בספר בית לחם יהודה )סימן קצד סק”ג(. ע”ש.

ומרן הגר”ע יוסף בטה”ב שם לאחר שהביא רוב דברי הפוסקים שחלקו על דברי הנודע ביהודה כתב שאף שמרן השו”ע פסק כדברי הראשונים שאי אפשר לפתיחת הקבר ללא דם מבפנים וכמו שפסק (בסימן קפח סעיף ג, ובסימן קצד סעיף ב) מ”מ דין זה לא נפקא מידי ספק שהרי הרבה מן הראשונים נקטו שאפשר לפתיחת הקבר ללא דם שכן דעת הרמב”ם (פרק ה מהלכות איסורי ביאה הלכה יג), וכן פסק האור זרוע חלק א (סימן שמג). וכן פסק רבינו עובדיה מברטנורא (בריש פרק ג דנדה), וכן מתבאר בירושלמי (ריש פרק ג דנדה), וכמו שכתב במראה הפנים שם, וא”כ כיון דהוי ספק ספיקא שמא הלכה כהרמב”ם ודעימיה שכן אפשר בפתיחת הקבר ללא דם (אף מבפנים) וגם את”ל שלא וכמו שבאמת דעת מרן השו”ע שמא עכ”פ אפשר ללא דם בפתיחה מבחוץ ודלא כנודע ביהודה, “ולכן עכ”פ לאחר בדיקה שלא ראתה דם האשה מותרת” וכל שכן אם הרופא אומר שלא הגיע בבדיקתו אל פי המקור, שבודאי שיש לסמוך להקל על ידי בדיקה שתבדוק עצמה, ואם לא מצאה דם טהורה.

אך עדיין בנידון דידן שברור שהפתיחה הגיע עד לרחם ששם מונח ההתקן ובפרט שהליך הוצאה ההתקן נעשה בהרדמה שיש חשש גדול לפתיחת הקבר ורק בבדיקה סטנדרטית ללא הרדמה לא מצוי פתיחת הקבר בדרך כלל וכמ”ש בשיעורי שבט הלוי )סימן קפח עמוד קב( שבבדיקת רופאים רגילה על פי הרוב נראה להקל למעשה, ואין צורך לסברת המקילים בזה לומר שאין בזה דין פתיחת הקבר, אלא שבמציאות כמעט בכל הבדיקות אין הרופא נוגע כלל ברחם, ואם כן אין כאן חשש לפתיחת הקבר. ואולי אינו מגיע הרופא אלא רק לצוואר הרחם, ולכן אין לחוש בזה כלל. ומכל מקום כדאי לעשות בדיקת חורים וסדקים אחר בדיקת הרופא. ע”כ. ומוכח ככל שהבדיקה נעשתה בעומק יש יותר חשש לפתיחת הקבר ובפרט שהבדיקה נעשתה בהרדמה, ובפרט שלאחר מכן האשה ראתה כתמי דם שיש לתלות בפתיחת הקבר שהיא טמאה.

אך לענ”ד נראה ברור בנידון שלפנינו שהאשה טהורה ואינה צריכה לספור שבעה נקיים, וכמו שאפרט, בראשית מה שנקט הנודע ביהודה “שגם באשה מסולקת דמים” יש חשש לפתיחת הקבר כבר השיב עליו והשואל ומשיב תליתאה )חלק ב סימן מ( בד”ה והנה בשנת תרכ”ד וכו’, שכתב, ובדבר מה שכתב הנודע ביהודה תנינא )סימן קכ) שאף בבדיקת הרופא באצבע אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, לפע”ד נראה שאין דבריו נכונים, וכבר חלקו עליו האחרונים, ובאמת שפתיחת הקבר לא הוי אלא כשנפתח מאליו, אבל מה שהרופא פותח באצבעו או על ידי איזה גרם מבחוץ, לא שייך בזה דין פתיחת הקבר, וגם לדעת הנודע ביהודה שאינו מחלק בזה, “מכל מקום נראה שבזקנה המסולקת דמים כמו בנידון דידן לא שייך בה הדין שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם”, ואף שהנודע ביהודה אוסר גם בזקנה המסולקת דמים, בזה בודאי נראה לפע”ד כדעת האחרונים להקל. ע”כ.

חזינן דס”ל לשואל ומשיב שבאשה שמסולקת דמים אין חשש לפתיחת הקבר, אך עדיין עכ”פ יש לדון בנידון דידן שהאשה כן ראתה כתמי דם, אך האמת היא שגם להא ליכא למיחש וכמ”ש הרב הגאון רבי דוב אליעזרוב זצ”ל, בשו”ת שאלי ציון תנינא )חיו”ד סי’ לט(, אודות הניפוח ונשיפת אויר שעושים הרופאים לתוך הרחם, הנה בהיותי אצל מרן גאב”ד ירושלים ת”ו רבינו צבי פסח פרנק זצ”ל, אמר לי, שאם הרופא מומחה ואומר שהוא אוחז את האם בצבת, ועל ידי כן יוצא ממנה דם, יש לסמוך על דבריו, ולקבוע שאין הדם בא מן המקור אלא מבחוץ, והאשה טהורה, דלא גרע מדקי”ל בש”ע )סי’ קפז(, שאם יש לה מכה תולה במכתה, וגם אין לחוש לפתיחת הקבר, דקי”ל אין פתיחת הקבר בלא דם, מכיון שלא הרגישה שנפתח לה מעצמה, הילכך יש להקל.

והנה הגאון רבי אברהם סופר אברהם, בספרו נשמת אברהם חלק ה (מהדו”ב ע’ קד) כתב שכיום הוצאת התקן וכל בדיקת רחם אי אפשר להכניס מכשיר לתוך הרחם בלי אחיזת צוואר הרחם בצבת וזה גורם לדימום שם דהיינו דם מכה, ועפ”ז הקשה בעל הנשמת אברהם על מורנו מרן הגר”ע יוסף זצ”ל שלפי מ”ש בטהרת הבית משתמע שאם מצאה דם תהיה טמאה והלא תמיד תראה דם שהיא דם מכה עקה אחיזת צוואר הרחם בצבת האם א”כ אשה שנבדקה אפילו אם מכשיר דק תהיה טמאה מדין פתיחת הקבר? ועל כך השיב לו מורנו זצ”ל בתשובה כת”י, שנראה שאם הרופא אומר שהדם בא מחמת אחיזת הרחם בצבת הוה ליה כדם הבא מחמת מכה וטהורה היא, ויואיל כת”ר לעיין במשמרת הטהרה (עמוד ס”ד) שהבאתי שם בשם מרן הגרצ”פ פראנק זצ”ל שהורה כאמור שע”פ עדות הרופא כנ”ל אין הדם בא מן המקור אלא מבחוץ והו”ל דם הבא מחמת מכה והאשה טהורה. עכ”ל התשובה. ונדפסו הדברים בספר טהרת הבית (הנד”מ חלק ב סי’ יב גיליון יט). ומבואר שככל ויש לתלות בדם מכה אין חוששין לפתיחת הקבר.

וא”כ בנידון שלנו שגם הבעל אומר שהוא הבין מהרופאה שיש חשש שתראה כתמים מצוואר הרחם, וכנראה כוונתה כפי שציין זאת בעל נשמת אברהם שכיום פתיחת המקור נעשית על ידי צבת שפוצע את צוואר הרחם וזה גורם גם לדימום, ובפרט שהאשה מסולקת דמים ולדעת השואל ומשיב לכתחילה לא חוששים לפתיחת הקבר באשה שמסולקת דמים, כ”ש שיש להקל בנידון דידן לתלות את הדימום מחמת המכה, וכל זה בנוסף לספק ספיקא שהזכרנו לעיל שמא הלכה כהרמב”ם ודעימיה שכן אפשר בפתיחת הקבר ללא דם (אף מבפנים) וגם את”ל שלא וכמו שבאמת דעת מרן השו”ע שמא עכ”פ אפשר ללא דם בפתיחה מבחוץ ודלא כנודע ביהודה.

המורם מן האמור: אשה שמסולקת דמים שהוציאה את ההתקן מתוך רחמה בהרדמה ולאחר מכן ראתה כתמי דם, בהיות ויש לתלות דם זה בדם מכה של צוואר הרחם ובפרט שהיא מסולקת דמים הרי היא טהורה ואינה צריכה לספור ז’ נקיים וטבול.