השאלה שמיד צצה ועולה היא מדוע? מדוע לא אישה מבנות כנען ? מדוע לשלוח אותו את הבלתי נודע אל ארץ רחוקה ולצפות שהעבד יבחר באישה בעלת מידות טובות ותכונות מתאימות לבנו יצחק הצדיק? מדוע לא לקחת אישה מקומית מבנות המקום לעמוד על טיבה בעצמו ולהיווכח כי היא האישה הראויה לבנו? ובכלל הרי אברהם אבינו נצטווה לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך , כך שבוודאי היה לו להתרחק מהמנטאליות של בית אביו ומארצו ומולדתו?
לכאורה בעצם הציווי האלוקי לך לך שמשמעותו להתרחק מהתרבות של בית אביו ומשפחתו לא די שהיה לו להתרחק מהם אלא שאלוקים הורה לו ללכת למקום שבו האנשים טובים יותר ארץ כנען? ובכלל כבר מתחילת הפרשה אנו רואים כמה טובים היו החיתים איך הם התנהגו בכבוד לאברהם אבינו ואף הכירו בו כנשיא אלוקים? “וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: {ו} שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ: {ז} וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: (פרק כ”ג פסוקים ה-ח)
גם עפרון החיתי בעצמו לכאורה טוב לב היה ותשובתו לאברהם אבינו הייתה לכאורה נהדרת:
יג} וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: {יד} וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: {טו} אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: {טז} וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:”
אז בכלל גדלה השאלה מדוע לשלוח את העבד לחפש במקום הלא רצוי ולא נכון במקום בו גר נמרוד שהכיר את בוראו ומרד בו ובמקום בו האנשים עובדי אלילים כפי שעבדם תרח אבי אברהם בעצמו?
התשובה לכך היא שאברהם אבינו ידע שבניו של נוח שם חם ויפת כל אחד מהם קבל את ייעודו ברכתו או קללתו. אברהם אבינו שכל כך חפץ לתקן את החטא הקדמון של האדם הראשון הבין שרק מזרעו של “שם” בנו של נוח שקבל את ברכת השם “ברוך השם אלוקי שם” רק דרכו ורק מזרעו ניתן יהיה לתקן את החטא הקדמון של האדם הראשון. לפיכך , לא מבניו או בנותיו של יפת שקבל את הברכה “יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם” שהיא ברכה משנית לברכתו העיקרית של אלוקים שניתנה דווקא ל”שם” ובוודאי לא מזרעו של “חם” שקבל קללה נמרצת “ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו” תושבי ארץ ישראל באותה התקופה היו החיתים והכנענים שלא קבלו את ברכת השם. אברהם אבינו ידע היכן למצוא את הייחוס המתאים על מנת להשיג את מטרתו תיקון החטא של האדם הראשון.
כמוכן, ברור היה לאברהם אבינו שלא העבד הוא זה שיבחר את אשת בנו אלא ההשגחה העליונה בדרך ניסית היא זו שתכלית מהיכן תבוא הישועה וכיצד היא תתרקם מפני שאלוקים רב העליליה על בני אדם בחר כבר גם באברהם וגם בבנו יצחק על מנת להוציא מהכוח אל הפועל את “בריתו” ואת תיקון הקשר של האלוקות עם האנושות. לפיכך, סמך אברהם אבינו לא על הנס אלא על הברית שנכרתה בין אלוקים לבינו ולבנו שהוא זה שימציא את הפתרון בדרכו המופלאה. לפיכך, כאשר שאל אליעזר עבד אברהם את אדונו אם לא תאבה האישה ללכת אחריו , אומר המדרש שאליעזר עבד אברהם חשב על האפשרות להשיא את ביתו שלו ליצחק ועל כך ענהו אברהם “אין ארור מדבק בברוך” מפני שאליעזר מוצאו מ”חם” בנו של נוח ולא תוכל משימת תיקון העולם ותיקון החטא לצאת מיוצאי חלציו.
כמוכן: אברהם אבינו דואג להזהיר באזהרה חמורה את אליעזר שלא ישיב את בנו שמה מפני שאלוקים כבר ציווה אותו לך לך:
” וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם: {ו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: {ז} יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: {ח} וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: {ט} וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה: (פרק כד פסוקים ה-ט)
חוקרי ארכאולוגיה בדורנו שחקרו את תקופת אברהם בארץ גילו דבר מעניין שבהחלט מאשרר את המסורת ולמרות שאנו אנשי אמונה ואיננו זקוקים לכך רק מעניין הוא שדברי חז”ל מתאמתים גם בעיניהם של חוקרי ארכאולוגיה שאינם קשורים למסורת.
לטענתם כל בעל שדה בתקופת אברהם היה חייב להעלות מס כבד מאוד למלך החיתי ששלט בחבל ארץ זה. המס היה יתר על חמישית מכל יבול השדה, כך שבעלי השדות היו ממש עבדים של השליט העליון באותו חבל ארץ. לפיכך, כאשר ביקש אברהם לקנות מעפרון רק את המערה על מנת לקבור את שרה , סרב עפרון למכור לו רק את המערה הוא ביקש מאברהם לקנות ממנו את כל השדה וכל עץ סביב מלבד המערה כך שהנטל של המיסים הכבדים יפלו על אברהם והוא עפרון יוכל סוף סוף להיפתר מהעבדות הנוראה למלך.
אברהם אבינו נאלץ לקנות את כל השדה בשביל לקבל את המערה בלבד כך היה הנוהג באותה התקופה ואכן כך מספרת לנו התורה כך שגם עצם נתינתה של השדה בחינם לא היה כפי שניתן לחשוב מעשה חסד של עפרון אלא ניסיון להיפטר מעבדות למלך וכאשר אברהם אבינו ביקש לשלם בכסף מלא ביקש עפרון סכום אסטרונומי של המערה פלוס השדה פלוס כל עץ סביב כאשר הסכום הכולל היה ארבע מאות שקל כסף.
“לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: {יב} וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: {יג} וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: {יד} וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: {טו} אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: {טז} וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: {יז} שני וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב: {יח} לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: {יט} וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {כ} וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת:”
רש”י מספר לנו שכאשר הכניס יצחק את רבקה חזרו שלושת הניסים להתרחש ובכך ידע יצחק כי היא המיועדת לו משמים והתנחם בה. הענן שב להיות קשור מעל לאוהל כמו בימי אמו שרה. הנר נותר דלוק מערב שבת עד ערב שבת ונתברכה העיסה. חז”ל מלמדים אותנו שאברהם ושרה תקנו את הנפש של אדם וחווה ואילו יצחק ורבקה תקנו את הרוח ואילו יעקב רחל ולאה תקנו את הנשמה. אכן, מצוות הנר עניינה על שכבתה חווה נרו של עולם , מצוות חלה על שחיללה חלתו של עולם ואילו מצוות טהרת המשפחה בעקבות החטא שהטיל הנחש זוהמה בחווה. כאשר חזרו אותם ניסים אכן נודע הדבר כי יצחק יוכל עם כלתו רבקה להוסיף ולתקן את החטא הקדמון בדרך לתיקון עולם שלם. אנו ממתינים היום לחלקו של דוד המלך הרגל הרביעית במרכבה שתיקונו כבר החל אך יושלם סופית באמצעות ההתגלות באחרית הימים של משיח בן דוד.
