בערב יום הכיפורים כולנו מתכוננים לקראת התפילה המרגשת ביותר בפתחו של יום קדוש ונורא זה בו יתכפרו עוונותינו ועוונות כל עם ישראל כמו שנאמר : "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה' תיטהרו" . תפילת כל נדרי פותחת את היום הנוראה הזה ועניינה הוא התרת נדרים וקללות בה ישמע קול בכי והתרגשות מפי החזנים והקהל מפי הזקנים מפי האבות ומפי הנוער בבית הכנסת ודמעות בעיניהן של סבתות ,אימהות ונערות בעזרה.
אלא שאני שואל מדוע? הלו התרת נדרים וקללות עשינו כבר בערב ראש השנה לנו ולבני ביתנו ובסך הכול עברו עשרה ימים מאז כמה כבר נדרנו וכמה כבר יכולנו לקלל או להיות מקוללים באותם עשרת ימי תשובה שבהם קמנו לסליחות וקבלנו על עצמנו קבלות והשתדלנו להשיג קרבת אלוקים ? הלו לכאורה ההתרגשות הגדולה הייתה צריכה להיות דווקא בערב ראש השנה מפני שבערב ראש השנה עשינו את ההתרה הגדולה של הנדרים והקללות עבור כל השנה שחלפה?
לפני שאענה על שאלה זו ברצוני לספר על ימים רחוקים בהם הייתי ילד קטן וראיתי את סבא דוד הישיש עולה לתיבה ובקול יללה ובקול בוכים הרטיט את לבבות מתפללי בית הכנסת והרעיד את כל גופי בהתרגשות ובזעזוע הייתה זו תפילת כל נדרי ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים כשלמחרת היום כבר בשעות הבוקר של תפילת שחרית עברו אוטובוסים של המועצה האזורית אשכול בעיירה אופקים ובקריאת מגפון קראו למתפללים לעלות לאוטובוסים כי פרצה מלחמה. זכורני כיצד נהרו המונים מביתי הכנסת עטופים בטליתות ולבושים בבגדי לבן, עלו על האוטובוסים ומלאום עד אפס מקום. שיירות האוטובוסים שיצאו את השכונות, יצאו כאשר קולות שירת הנוסעים נשמעה בוקעת ועולה מהם בקול גדול היה זה שיר שהכרתי אבל הפעם הוא נשמע אחרת כפי שמעולם לא שמעתי הוא היה עם הרבה עוצמה ובטחון מחד ומאידך מעורב עם לא מעט רטט ודאגה ואפילו לא מעט חרדה
וכך הם שרו : "אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה הלו אתה, ואריה אם ישאג מי לא ירא? מי לא ירא ? "
ובכן, על מנת לענות על השאלה אומר שה' כרת ברית עם עם ישראל לפיה אם יקיימו ישראל את התורה והמצווה יחולו עליהם כל הברכות הכתובות בתורה ואם חלילה לא יקיימו את התורה והמצוות כי אז כל הקללה וכל המגפה הכתובה בתורה חלילה תחול עליהם. לפיכך , נשאלת השאלה כיצד יכול אלוקים למחול לנו לעמו ישראל אם לא קיימנו את התורה ואת המצווה ? הלו לפי הברית הוא אלוקים אמור להביא עלינו את כל הקללה וכל המגפה הכתובה בתורה? לפיכך, דעו לכם קוראים יקרים כי תפילת כל נדרי עם ישראל לא רק מתיר את הקללות ואת הנדרים שלו אלא גם שם אלוקים בעצמו אומנם לצורך התרת נדרים צריך שלושה אנשים כשרים מישראל וכמובן שההתרה בעשרה כשרים מישראל עדיפה יותר אך ההתרה הזו היא התרה שנעשית על ידי כל עם ישראל בכל מקומות הימצאם בארץ ובעולם באותו הזמן הקדוש והמקודש לצורך התרת נדרינו ונדרי ה' אלוקנו וכמעט שלא היה אפשר לומר זאת ולהוציא דבר זה מפינו אם לא שעניין גדול זה מופיע במקורותינו שספרי תורת הסוד ובספרים קדומים.
עוד עלתה בדעתי השאלה כיצד אלוקים מטה את המשפט עבור עם ישראל ? היכן הצדק האלוקי? אלוקי כל הארץ לא יעשה משפט צדק? האם יש משוא פנים חלילה לפניו שהוא סולח לעם ישראל ומעלים את עיניו מחטאיהם?
ובכן, התשובה לשאלה חשובה זו היא שמידותיו של הקדוש ברוך הוא היא "מידה כנגד מידה" מפני שאלוקים "אמת" . לפיכך, כאשר יהודי שרוי בצרתו ושעתו שעה קשה על אובדן מי מבני משפחתו היקר לו או כל צרה וצער שעוברים עליו משברים וגלים במהלך שנות חיו הוא תמיד מרים עיניים לשמים מקבל את הדין גם בלי להבין חרף כל הצער הסבל וחוסר הפשר ואומר "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" או במילים אחרות "הכול לטובה" " "ה' נתן השם לקח יהי שם השם מבורך" או אפילו "ברוך דיין האמת" .
בכך מממש היהודי את הבחירה החופשית שלו ודן את אלוקים לקו זכות ומקבל עליו את הדין גם בלי להבין מפני שאלוקים צדיק וצדק מדיו ומידותיו. נמצא, שכאשר אלוקים בה לדון אותנו הוא דן אותנו במידה כנגד מידה ולפי מידת האמת באמת מפני שכשם שאנו דנים אותו לקו זכות ומצדיקים את ההשגחה העליונה בלי להבין ומעבר לכל חשבון, כך גם אלוקים במידה כנגד מידה שהיא מידת האמת דן אותנו לא מפני הטיית הדין אלא לפי מידת הצדק והאמת ולפי המשפט המתוקן והראוי לאלוקים אמת. ולמעשה "כמים הפנים אל הפנים" אנו נידונים ונסלחים ביום הכיפורים מפני גודל אמונתנו ביד ההשגחה לא רק כמו אומות העולם שמאמינים אלא שאנו מאמינים באמונת ההשגחה שהכול לטובה מעומק הצרה ומעומק הצער והיגון ואיננו בועטים או דנים את האלוקות לקו חובה בשעת צרה וצוקה. לפיכך, "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" פרושו בגלל שכאשר ישראל נתונים בצרה ומאמינים בני מאמינים באמונת טוב השם והשגחתו באותה השעה ממש , לכן בגלל זה ממנה ובגללה ייוושע. כמוכן, בגלל שאנו היהודים סולחים זה לזה ונוהגים באהבת חינם לזולתנו עוזרים ונותנים לאחר ומוותרים מין הראוי שאלוקים הרואה את כל המעשים ינהג בנו כדרך שאנו נוהגים זה בזה.
לסיום אומר, שאם עד עתה חשבתי שעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בהיכנסו אל קודש הקודשים היא לכפר על חטאי עם ישראל בלבד שהרי הפסוק אומר: "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל." ויקרא פסוק ט"ז פרק יז)
הרי שפסוקים אחרים מראים לנו שהכהן הגדול בה לכפר בעבודתו "על הקודש" ו "על המזבח" ובעצם על המקדש עצמו ולא רק על עם ישראל.
"וְכִלָּה? מִכַּפֵּר אֶת־הַק?דֶשׁ וְאֶת־א?הֶל מוֹעֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת־הַשָּׂעִיר הֶחָי׃"
(ויקרא ט"ז פסוק כ')
