סימן עז – (שו”ע אורח חיים ס’ תרצ”ו ס”ו יורה דעה סי’ שפ”ה ס”ג)
שאלה: נשאלתי איך צריך לנהוג אבל על אב במשלוח מנות?
תשובה: האבל חייב במשלוח מנות, וטוב שלא ירבה במשלוחי מנות, ונכון שישלח מנות של בשר ודגים פירות וירקות וכיוצא בהם, ולא תפנוקי מעדנים ומיני מתיקה מיוחדים. ולמנהג הספרדים אף שולחים לו משלוחי מנות, והאשכנזים נוהגים שלא שולחים לאבל כל שהוא תוך יב’ חודש לאב ואב או תוך ל’ יום לשאר קרובים, ואם שלחו לו רשאי לקבלם, ויצא ידי חובה זה ששלח לו, ומכל מקום אם האבל עני גם האשכנזים שולחים לו מנות אף תוך שבעת ימי אבלות דנחשב לצדקה, וכן אם אין בעיר אלא האבל עם אחר, חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות, אלא אם כן מחל האבל על מנתו, ואפילו למי שמחמיר שלא לשלוח מנות לאבל אם האשה אבלה שולחים מנות לבעלה כיון שהוא אינו אבל. וכן אם האבל הוא רב העיר או שהוא רבו שלימדו תורה, מצוה לשלוח לו מנות דרך כבוד שאין זה אלא כתשלום חוב.
א. הטור (סי’ תרצו) כתב אבל חייב לשלוח מנות וכו’ כדברי הר”ם מרוטנבורק, אמנם הריא”ז, הובאו דבריו בשלטי הגבורים פרק ואלו מגלחין (י”ז ע”ב אות ב’) כתב, האבל פטור ממשלוח מנות, ואחר שבעה שולח בצינעא לאחד מקרוביו או לאחד מן העניים הביאו בכנה”ג (שם ס”ק ד).
ובדרכי משה (שם אות ד) כתב אבל אין שולחין לו, וכן כתב מהרי”ל בתשובה (סי’ לא) דאין משלחין לאבל כל שנים עשר חדש על אביו ואמו. ומהר”י ברין כתב דאין שולחין לאבל בפורים אבל איהו חייב לשלוח ככל המצות האמורות בתורה, מיהו אם לא היה בעיר אלא האבל וחברו חייבין לקיים משלוח מנות ושולחין זה לזה, אלא אם כן מוחל האבל על מנתו דאז מנתו מחולה עכ”ל.
ומרן השו”ע (שם סעיף ו) כתב כדברי הטור יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות.
ובמשנה ברורה (שם ס”ק יז) באר אפילו תוך שבעה דהא חייב בכל מצוות האמורות בתורה, וכ”ש דחייב במתנות לאביונים, ובשער הציון (שם ס”ק יח) הסביר דכן משמע מדברי הרא”ש ומרדכי ותשובת מהר”י ברונא, דהא חייבוהו מטעם דהא חייב בכל המצוות, ואף תוך ז’ בכלל. וכ”כ בילקוט יוסף (פורים עמוד תשעח) שכ”ה בהרא”ש (פ”ג דמ”ק סי’ פה) בשם רבינו מאיר ומהר”ם מרוטנבורג, בתשובת מיימוני סדר שופטים (ס”ס טו) ובמרדכי מגילה (ס”ס תשפה) ובספר הפרנס (סי’ רסט) וזה שלא כדברי הריא”ז (מ”ק פ”ג ה”ו אות ב) שכתב שהאבל פטור מלשלוח מנות וחייב רק במתנות לאביונים, ואף שבשו”ת גדולת מרדכי (ח”ב חיו”ד סימן כא) כתב שמנהג ג’רבא תוניס שהאבל אינו שולח מנות ורק שולחים לו מנות ע”ש, אנו אין לנו אלא דברי מרן שהאבל חייב לשלוח מנות כי האבל חייב בכל המצות, ואף עולי ג’רבא צריכים לנהוג כן בארץ ישראל, אחר שעלו לארץ שלא על דעת לחזור למקומם וכבר כתב מרן באבקת רוכל (סימן ריב) דקמא קמא בטיל ועליהם לנהוג כפי המקום שבאו אליו ע”ש ובפרט בארץ ישראל אתריה דמרן, ולא יעשו עדרים עדרים להשאר במנהגם הקודם.
ובתשובות מימוניות לספר שופטים (סי’ ט”ז) והובא בהגה בשו”ת לחם שערים (יחיאל מיכל סי’ לו אות ג) כתב שאבל רשאי לשלוח מנות לשלשה מחבריו, והפמ”ג בשו”ת מגידות (ס”ס נח) כתב שעד שלשים יום אין לו לשלוח ליותר מאדם אחד, אבל לאחר מכן תוך י”ב חודש רשאי לשלוח להרבה אנשים, ובנחלת שבעה (הלוי ח”ב סי’ יז) כתב שרשאי לשלוח לשני חברים ולא יותר, ובשו”ת לחם שערים (שם) והגריש”א באשרי האיש (עמוד שי) כתבו שאינו רשאי לשלוח אלא רק לאדם אחד, כדי לקיים את עיקר חיוב המצוה ולא יותר מכך, והובא בכי בא מועד (פורים עמוד קל), וכתב בילקוט יוסף (שם) טוב שהאבל לא ירבה במשלוח מנות ובשם המטה משה (סי’ תתריז) כתב ונכון שישלח מנות של בשר ודגים פירות וירקות וכיוצא בהם, ולא תפנוקי מעדנים ומיני מתיקה מיוחדים.
ב. והרמ”א (שם וביו”ד שפ”ה ס”ג) הביא את המהרי”ל ומהרי”ב אבל אין שולחין לאבל כל י”ב חדש (מהרי”ל). ומ”ב (שם ס”ק כ) הסביר היינו לאביו ואמו, ולשאר קרובים תוך ל’, והטעם כדין שאילת שלום שאסור י”ב חודש. ועוד כתב (בס”ק כא) דמש”כ הרמ”א וכמו שיתבאר בי”ד סי’ שפ”ה, עיין שם. כונתו להורות דבמקום שנהגו להקל לשאול בשלומם מותר לשלוח להם מנות ג”כ בתוך י”ב חודש [אבל לא בתוך שלשים] אבל לא ישלחו לו מיני שמחה. ובמגן אברהם (שם ס”ק יא) הביא שכתוב במהרי”ל כל דבר שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו, וכ”כ בס”ח, ומט”מ כתב שהמנהג שאין שולחין לאבל אפילו דבר שאינו עשוי לשמוח, וכ”מ מדברי רמ”א, וז”ל ס”ח מי שמת אביו בפורים לשנה הבאה ישלח מנות ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים רק לא תפנוקים העשוים לשמחה, וכל דבר של שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו עכ”ל (סי’ תשי”ג), ופשוט דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדקה ע”כ. וכ”כ כנסת הגדולה (שם הגב”י אות ב), ובמור וקציעה (שם) הקשה צ”ע ממשנה [מו”ק ג, ז] אין מוליכין לבית האבל כו’ אלא בסלים, הא בהדיא דאפילו לבית האבל מוליכין מנות רק לא בכלים המכובדים, ודווקא בז’ ימי אבל, אבל באבילות דשלשים ודי”ב חודש לא שמעינן דליתסר אף במכובדים.
והט”ז כתב (שם ס”ק ג) וכיון שכתב שם רמ”א דמנהגנו להקל בשאלת שלום מותר לשלוח לו מנות ג”כ, אבל אין נראה לסמוך ע”ז אם לא שהאבל עני. ע”כ. ובילקוט יוסף (שם) כתב שכ”כ גם בבן איש חי (פרשת תצוה אות יח) דאבל שהוא בתוך י”ב חודש על אב או אם לא ישלחו לו משלוח מנות כלל. וגם בשו”ת איש מצליח (חלק א’ דף ס”ג ע”ב) כתב שאסור לשלוח מנות לאבל משום דעיצומו של יום מוכיח ששולח לשמחת היום, ולכן אסור אפילו מאכלים פשוטים, ואפילו בתוך שבעה, אבל אם שלחו לו מותר לקבל אף בתוך ג’ ימים ואין קפידא, אלא למשלח, והאבל עצמו חייב במשלוח מנות ובתוניס וג’רבא המנהג להפך, וכן הביא עיקרי הד”ט שיש נוהגים כן, וע”ש טעם המנהג.
והגר”א (ס”ק יד) כתב שהוא מדין שאין שואלים בשלום האבל עד תום י”ב חודש ומשלוח מנות הוא כשאלת שלום, גם במטה משה כתב שהמנהג שאין שולחין לאבל אפילו דבר שאינו עשוי לשמוח, וכ”מ מדברי רמ”א ע”כ, אמנם הט”ז (סי’ תרצו סק”ג) כתב שמכיון שהרמ”א ביו”ד כתב שמנהגנו להקל בשאלת שלום ממילא מותר ג”כ לשלוח לו מנות ויש לסמוך ע”ז כשהאבל עני והמג”א (ס”ק יב) כתב שכוונת הרמ”א להורות שכל זה לדעת האומרים שכל דיני אבלות נוהגים בפורים אבל במקום שאין נוהגים אבלות בפורים דין פורים כדין שבת, ובמקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת מותר לשלוח אליו מנות ע”כ.
ולפי מה שנתבאר שהעיקר כדעת מרן ביו”ד (סימן תא ס”ו) שאין אבלות בפורים לא בי”ד ולא בט”ו אלא רק דברים שבצינעא נוהג, לפי זה יש להורות שיכולים לשלוח מנות לאבל לשמחת פורים, ועיין להרב המקובל מהר”י צמח בספר נגיד ומצוה (דף כו ע”א) שג”כ פסק שאין דין אבלות בפרהסיא בפורים ע”ש, וכ”כ מרן החיד”א בברכי יוסף (יו”ד שם סק”י) שלענין הלכה נקטינן כמו שפסק מרן בב”י ובש”ע יו”ד שהלכה כדברי המקל באבל, ושכן עלתה הסכמת הרב בית דוד (חאו”ח סי’ תצז) וכן הורינו הלכה למעשה, וכ”כ הרב כסא אליהו (שם סק”ב) והרב שלחן גבוה (באו”ח ס”ק טז) וע”ע להגר”ח פלאג’י בשו”ת חיים ביד (סי’ קכה אות עג) שכתב ראיתי לעט”ר הגאון מר זקני בשו”ת חקרי לב (ח”ב ליו”ד בשיורי או”ח סימן יט) שדעתו שאין אבלות בפורים, ואפי’ למה שנוהגים פה אזמיר לעשות יום ט”ו מספק, אעפ”כ אינו נוהג בו אבלות אלא בדברים שבצינעא כמו בשבת וכן ראיתי לרבני דורנו שהורו כן, וכן נהגתי להורות, וכן הורה מרן החיד”א בברכי יוסף, וכן פסק הרב ראש משביר (ח”א בליקוטים דף לה אות ח) זולת אם יום י”ד או ט”ו הוא יום מיתה וקבורה דהוי מדאורייתא וכו’ ע”ש, וכ”כ בשו”ת זרע אמת (חאו”ח סי’ קב) וע”ע בשו”ת שמן המשחה הראשון (ס”ס נח דף קלב) ובשו”ת ויאמר יצחק (דף לא ע”ב) ובספר חכמה ומוסר (אות רמו) ובשדי חמד אבלות (אות סב) ע”ש,
והנה בכל ארץ יהודה היו שואלים בשלום אבלים בשבת וכמ”ש בירושלמי (ברכות פ”ב ה”ו) וכן נוהגים כיום בירושלים וסביבותיה לומר שלום לאבלים בשבת בתוך י”ב חודש, הילכך יש להתיר לשלוח מנות בתוך י”ב חודש לאביו ולאמו או בתוך שלשים לשאר קרובים, ובלא”ה מותר לשלוח מנות להרב כשהוא אבל בתוך י”ב חודש דהוי כתשלום חוב, ולא משום שמחה וכמבואר בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ה סי’ רלו), ואם האבל עני מותר לשלוח מנות אליו מעות וכיו”ב דלא גרע מצדקה, וכמ”ש המג”א והא”ר הובאו בכף החיים (סי’ תרצו ס”ק לב) ואין להחמיר בכל זה, וכן כתב בנהר מצרים (הלכות פורים אות ז) שמנהגנו לשלוח מנות גם לאבל בתוך י”ב חודש על אב ואם, ודלא כסברת הרמ”א דאסר לשלוח לו כל י”ב חודש דלא נהגו כן. ע”ש. ומ”מ גם לסברת הרמ”א כתב בשו”ת שבט הלוי (ח”י סי’ ק”ז אות ג’) אם שלחו לו רשאי לקבלם, ובשו”ת אבן השהם (פלמוטר סי’ יד) דיצא ידי חובה זה ששלח לו, והביאם בכי בא מועד (שם עמוד קכט).
ג. עוד כתב הרמ”א (שם) ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר, חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות, אא”כ מחל האבל על מנתו (מהרי”ב). והסביר המשנה (שם ס”ק כב) בשם הגר”א דאין נותנין לאדם מתנה על כרחו.
ד. עוד כתב בילקוט יוסף (שם) ואע”פ שפסק מרן ביו”ד (סי’ שעד ס”ו) שכל מי שמתאבל עליו מתאבל עמו, חוץ מאשתו שאע”פ שהוא מתאבל עליה אינו מתאבל עמה אלא על אביה ואמה, מ”מ הרמ”א (שם) כתב דהאידנא נוהגים להקל באבלות זו של מתאבלים עמו שאין זה אלא משום כבוד האבלים, ועכשיו נהגו למחול וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין ע”ש, ועכשיו פשט המנהג כדעת הרמ”א, ובשו”ת ישכיל עבדי ח”ח (חאו”ח סי’ כ אות מג) הוסיף שבמשלוח מנות בפורים שיש עגמת נפש למי ששולח ואין האבל רוצה לקבל, נראה שאין לו רשות להחמיר על עצמו, ועכ”פ אפילו למרן שאחרים עושים לו, לית לן בה, וסיים ולכן אני מסכים שמותר לשלוח למי שאשתו אבלה ואין להחמיר, וכן הוא בחזון עובדיה פורים (עמוד קצג), ובתשובות והנהגות (ח”א סי’ תרצב) שאיש אבל אין לשלוח לו לאשתו משלוח למנות שהוא כהערמה, אבל חברותיה רשאיות לשלוח לה ע”כ. ובכי בא מועד (שם) כתב דהמקל בכל מצב יש לו על מי לסמוך.
