על מנת להבין את חשיבותו העליונה והנסתרת של חג הפורים ולגלותה, עלינו להתבונן בסיפור מגילת אסתר גם בעומק וגם בפרספקטיבה וכללות על מנת להפנים ולהבין את מקומה של המגילה בתוכנית האלוקית של ההיסטוריה.

המאבק בין ישראל לעמלק הינו קדמון ותחילתו כבר בראשית ההיסטוריה של עמינו. עמלק הינו בנו של אליפז ונכדו של עשיו הרשע אחיו של יעקב אבינו. הגם שרובינו סבורים בדורנו שעיקר המאבק הוא כנגד האומה הערבית-מוסלמית , התורה מלמדת אותנו שכבר משחר ההיסטוריה כבר מרחם התחולל מאבק בין יעקב לעשיו אחיו ברחמה של רבקה: “ויתרוצצו הבנים בקרבה” למעשה עוד בטרם החל המאבק עם עמלק החל מאבק בין יעקב אבינו ובין הסבא של עמלק אלא שהם רבו בנחלת שני העולמות העולם הזה והעולם הבא.

גם עשיו סבו של עמלק חפץ להיכלל בקדושה, גם הוא רצה להיות רגל במרכבה העליונה. גם יעקב וגם עשיו ידעו היטב שאברהם ויצחק הם שני רגלי המרכבה בעולמות העליונים כל אחד מהם חפץ להיות הרגל השלישית ביודעם שהרגל הרביעית מיועדת למייסד מלכות ה’ בעולם שיבוא אחריהם ושמצאצאיו של מייסד המלכות עלי אדמות יבוא המשיח המיוחל באחרית הימים להשלים את תיקונה הסופי. למעשה, בכל יום כשאנו מתפללים את אומרים את הפסוק:

“ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה’ המלוכה:”

 (עובדיה א’ כ”א)

ומוסיפים בתפילת השחר:  “ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד” (זכריה י”ד פסוק ט’)

אם נתבונן מעט במשמעות של הפסוק המורכב משני הפסוקים לצורך תפילת השחר, נבין שבשלב בסופי בו יהיה ה’ אחד ושמו אחד באחרית הימים, יסתיים המאבק העיקרי שהתורה מלמדת אותנו עליו על ידי המושיעים שהם שני המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שישפטו את הר עשיו ויכניעוהו . עשיו הוא אדום שהם כל העמים הקשורים לדת הנוצרית, פסוק זה צריך להדליק לנו נורת אזהרה אדומה שתעורר אותנו בעיקר בדורנו לשאול מדוע ? הלא לכאורה המאבק מול הערבים המוסלמים שהם בני ישמעאל אשר סביבותינו איתם אנו מתמודדים ? אבל לא ! התורה מגלה לנו בכל סיפורי ספר בראשית את המהויות השונות ואת צדדי המאבק האמתי “מגיד מראשית אחרית”.

היות שעמלק היה כלול בזרעו של עשיו סבו מהותית גל לאחר שנולד , הרי שהמפגש הראשון בהיסטוריה בו “בא עמלק” “להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים נשים וטף ביום אחד” היה כאשר יעקב אבינו חוזר ארצה מחרן מבית לבן הארמי לארץ ישראל ועשיו הרשע יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש עמו על מנת להשמידו. שני סימנים מובהקים של עמלק הם שהוא תמיד בה להשמיד את כל היהודים נשים וטף ביום אחד. והסימן השני הוא שהוא תמיד בה בדרך כמו שכתוב:

“אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים” (דברים כ”ה י”ח)

תמיד כשעם ישראל בדרך לארץ ישראל על מנת הקים את מלכות ה’ בעולם ולהיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

כך קרה במפגש השני בין ישראל לעמלק כאשר יצא עם ישראל ממצרים מיד התורה מספרת : “ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם”(שמות י”ז ח’)

מטרתו של עמלק היא לבטל את מלכות ה’ בעולם כליל. ומכיוון שעם ישראל נבחר על ידי ההשגחה העליונה לבשר את מלכות ה’ בעולם ולהמליכו על כל האומות, מבקש עמלק להשמיד את העם המבקש להכניס את האנושות כולה תחת כנפי האמונה באלוקים באמצעות עדותו ובשורתו מפני שעמלק מבקש בעצמו למלוך על האנושות כולה במקום אלוקים. עמלק איננו סבור שאין אלוקים, ההפך הוא הנכון עמלק סבור שיש אלוקים ולמרות זאת הוא עמלק נלחם בו בדרכו שלו. לכן, פוקדת עלינו התורה “מלחמה לה’ בעמלק מדור דור”

“והיה בהניח ה’ אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה’ אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח” 

(דברים כ”ה י”ט)

אכן, המפגש השלישי עם עמלק היה בתקופת המגילה לקראת סיומם של 70 שנות הגלות לפי נבואת הנביא ירמיהו ועם ישראל ממש מעבר לפינה בעד מספר שנים בודדות כבר צריך לחזור לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש השני. כורש המלך הפרסי יצהיר שה’ אלוקי השמים אמר לו לתת את כלי המקדש ליהודים שלו ואף ציווה אותו לשלוח אותם לבנות את בית המקדש שלו בירושלים.  שוב בה עמלק הפעם בדמותו וצלמו של המן בן אמדתא  האגגי מזרע עמלק שוב בדרך לארץ ישראל וגם הפעם מטרתו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים נשים וטף ביום אחד.

אכן, בכל אותם שלושת הפעמים הללו בתקופת יעקב אבינו החוזר מחרן ובצאת ישראל ממצרים וגם כאן בתקופת המגילה בכל אחד מהפעמים עמלק נוצח ומזימתו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים נשים וטף ביום אחד דווקא בדרך לארץ ישראל ובדרך לבניינה של מלכות ה’ בעולם לא צלחה בידו. אכן, המפגש הרביעי אירע לאחרונה בדרך לארץ ישראל ולבניינה . הפעם זרע עמלק התגלה בדמותה וצלמה של המפלצת הגרמנית הנאצית . גם הפעם הייתה כוונתם להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים נשים וטף  בהזדמנות האחת, פעם ולתמיד.  חז”ל למדונו שבכל פעם שכתוב במגילת אסתר המילה “המלך” ללא התואר “אחשוורוש” הכוונה היא לבורא עולם ולא למלך אחשוורוש. והינה אסתר המלכה מבקשת במגילה מ”המלך” כלומר מבורא עולם ואומרת:

“ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ”  (מגילת אסתר פרק ט’ פסוק י”ג)

למעשה מגלה לנו רשב”י  בסודותיו בספר הזוהר שאסתר התכוונה במילים “גם מחר” לא רק לעשרת בני המן שבמגילה אלא למפגש הבא עם עמלק שהתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה בשואת אירופה . ואכן, מלכו של עולם נענה לבקשתה של אסתר המלכה ובשנת 1946 העמידו בנות הברית לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה עשרה נאצים מקציני הצבא שהיו אחראים לרצח היהודים בשואה למשפט מוות בעיר נירנברג שבגרמניה. אלא שאסתר המלכה ביקשה בקשה מוזרה , היא ביקשה שהם ימותו דווקא בתלייה “ואת עשרת בני המן יתלו על העץ”.

אכן, מוות בתליה כלל לא היה שכיח בשנת 1946 בדרך כלל ההוצאה להורג אחר משפט הייתה באמצעות  כיסא חשמלי, אלא שהפעם עשרת הנאצים הוצאו להורג בדיוק כפי שבקשה אסתר “אם על המלך טוב יינתן “גם מחר” (לעתיד לבוא)ואת  עשרת בני המן “יתלו”(מרמז על העתיד)  על העץ”.  אכן, כאשר תלו את עשרת הנאצים האחרון שהובא לתלייה רגע לפני שנפתחו הדלתות מתחת לרגליו ומעט בטרם נותר תלוי על החבל צרח הנאצי “שטרייכר” עורך העיתון השטני “שטרימר” (העיתון האנטישמי ביותר בתולדות האנושות זה שהפך את היהודים לתת אדם או יותר נכון לתת רמש), צרחתו האחרונה הייתה :  “חג פורים 1946” !   

אכן, מזעזע ביותר היה זה יום הושענה רבה בו עתיד עמלק להיות מושמד לעתיד לבוא לפי סודות הקבלה. מפני שיום זה ניתנת הפתקה אחר שנידונה בראש השנה ונחתמה ביום הכיפורים ונגזרה סופית בהושענה רבה, למלאכים להוציאה מהכוח אל הפועל וכן יהיה באחרית הימים.

כאשר מתבוננים במגילת אסתר בחלק בו נכתבו שמותיהם של עשרת בני המן שנתלו על העץ, אנו יכולים להבחין בכמה אותיות בגודל שונה מהאחרות וכך הם נכתבות במסורת יותר קטנות האות “ת” האות “ש” והאות “ז” ואילו האות “ו” של ויזתא  היא אות גדולה יותר מהאותיות האחרות .הפלא הגדול הוא שבשנת תש”ז של האלף השישית המסומלת על ידי האות “ו” גדולה היא שנת 1946 בה נתלו עשרת הנאצים קציני האס אס דווקא עשרה ודווקא על עץ בדיוק כפי שבקשה אסתר המלכה.  על כל פנים, הגם שלא היינו בדרך לבניין בית המקדש בארץ ישראל עדיין כמו בפעמים האחרות , עם ישראל לא נכחד ולא נשמד וה’ השיב ומשיב עדיין את שבות יעקב ומקבצם מכל העמים מגשים את נבואותיו שבתנ”ך וארץ ישראל השוממה במשך שנות אלפיים לא נותנת את פרותיה לגויים שנאמר:  

 “והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים בה” (ויקרא כ”ו ל”ב)

ואילו לעם ישראל ורק לו הוציאה ארץ ישראל את פרותיה לאחר שנות אלפיים של שממה בארץ כפי שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין (צ”ח א’)

“ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: “ואתם ערי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא” (יחזקאל ל”ו)

יהי רצון שנזכה לבניין בית המקדש ולביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן!