התורה משווה את האדם לעץ השדה (דברים כ, יט) כדי ללמד הוראות מעשיות ומוסר חיים, תוך התבוננות בהתפתחותו וגידולו של העץ. הקבלה זו נבחנת במיוחד בטו' בשבט, ראש השנה לאילן, המהווה יום דין לאילנות וגם לאדם הנמשל לעץ. אנו חוגגים ומתייחסים לטו' בשבט כראש השנה יותר משאר ראשי שנים אחרים (מלבד ראש השנה לדין) מכיוון שיש בו עניין שבח של ארץ ישראל, ובו מתחדש כוח האדמה להניב תבואתה. במאמר זה נבחן את ההקבלה בין האדם לאילן תוך מציאת מאפיינים משותפים, ומה ניתן ללמוד מהקבלה זו כמוסר ודרך חיים לעבודתנו הרוחנית בעולם. נלמד אודות הקשר הקיים בין ראש השנה לאילנות לבין הצמיחה וההתפתחות הרוחנית של האדם.