במקרה של לקוח שהזמין כתר לשיניו אך עיכב את הרכבתו, וכתוצאה מכך הכתר לא התאים עקב תזוזות שיניים, ההלכה קובעת כי הלקוח הוא שנושא בהפסד. זאת משום דינא דגרמי, כפי שמבואר בשולחן ערוך (סימן שלג סעיף ח), הקובע כי מי שהזמין עבודה מאומן ולא בא לקחתה והיא הופסדה, חייב לשלם. עיקרון זה מטיל אחריות על המזמין כאשר מעשיו או מחדליו גורמים לנזק או לאי-שמישות של העבודה שהוזמנה. גם במצבים של אונס, ייתכן שהלקוח עדיין יידרש לשאת בעלויות העבודה שבוצעה על ידי רופא השיניים, בהתאם למעמדו ההלכתי.