בע"ה

שתיית כוס ברכת נישואין 

שאלה:

מעשה שאירע בחופה שלאחר גמר השבע ברכות הייתה הסחת דעת כלשהי ושמו את הכוס בצד ושכחו לתת לחתן והכלה לשתות, ואף המברך לא שתה, איש לא הרגיש בדבר ורק תוך כדי השירה והריקודים בירידתם מהחופה הרב שם לב שלא שתו, בירך הוא בפה"ג ושתה.                                                                  האם יצאו ידי חובה ? היש פגם בברכות הנישואין ? האם נחשב ברכה לבטלה ? והאם באמת היה צורך לברך ולשתות אח"כ כפי שנעשה ?

תשובה:

יצאו ידי חובת ברכת נישואין, אף לשיטה שהכוס מעכב. ואין ברכת בפה"ג נחשבת לבטלה, ובאופן כללי אין גדרה כשאר ברכות הנהנין (כדלהלן). אמנם יש גנאי לכוס שברכו עליה ולא שתו, וע"כ טוב ששתה ממנה מיד בשימו על לב.       

הרחבה ומקורות: כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה (ברייתא ריש מסכת כלה). ברכת הנישואין הינם שש ברכות המובאות בגמ' (כתובות ח.) ולא מוזכר שם לאומרם על הכוס, אמנם במסכת סופרים (י"ט י"א) משמע שמברכים על הכוס אך לא ברור אם חובה, ומדברי הרמב"ם מדוייק שאינו מעכב שכתב בהל' אישות (פ"י ה"ד): 'ואם היה שם יין מביאין כוס של יין ומברך על היין תחילה ומסדר את כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות', והרא"ש (כתובות א' ט"ז) הביא בשם הר"ן: ברכת חתנים שהיא שבע ברכות חייב לברך על הכוס בורא פרי הגפן, או שהכל על השכר אם לא נמצא יין כל עיקר (בשונה מברכת אירוסין שאם לא ימצא כוס מברך בלא כוס). ובשו"ע (אהע"ז סי' ס"ב ס"א) משמע כמדוייק מהרמב"ם, וכ"כ בח"מ שם שאין כוס מעכב ותמה על הר"ן, ע"ש, ויש שחלקו כגון עה"ש (שם ס"ו, ז') שכתב קיי"ל לדינא שכוס מעכב. 

ולכל הדעות וודאי שאין צריך לשתות שיעור מלא לוגמיו כמו בקידוש והבדלה וכוס ברכת המזון, ואף שנפסק בשו"ע (או"ח סי' ק"צ ס"ג) שכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו מלא לוגמיו, כתב הט"ז (יו"ד סי' רס"ה סק"י) שזהו רק כשצריך כוס מדברי הגמ', אבל כשהטעם הוא מצד שאין אומרים שירה אלא על היין (כדברי הב"י שם עפ"י המרדכי) סגי בטעימה.

ובאופן שברכו על הכוס אך לא שתו ממנו כלל נראה שאין מעכב שהרי נאמרה שירה על היין, והשתיה אינה אלא כדי שלא יהיה גנאי לכוס, וכמו שפסק הרמ"א לגבי מילה ביום כיפור (תרכ"א ס"ג) שמברכים על הכוס ומטעימים לתינוק הנימול כדי שלא יהיה גנאי לכוס כמבואר במ"א שם (ע"פ שיטת רש"י בעירובין מ: ד"ה ליתביה, וראב"ן שם), וא"כ גם בנידון זה של ברכת נישואין היה צריך לטעום כדי שלא יהיה גנאי לכוס. ואף לשיטות החולקות לגבי מילה (כגון הרשב"א שם ותש' הר"ן סי' נ"ב, ועוד, הסוברים שאם לא ישתה קטן שהגיע לחינוך הברכה לבטלה) וכפי שפסק המחבר שם שביו"כ אין מברכים על הכוס, אמרו את דברם לגבי מילה שלכתחילה לא יברכו על הכוס שאין מועיל פתרון זה שישתה התינוק, אך באופן שכבר נאמרה ברכה כמקרה הנ"ל בנישואין מסתבר שאף לדעתם יש להקפיד שלא יהיה גנאי לכוס. (אמנם צ"ע אם יועיל כמו במילה, מאחר שלשון רש"י שם: '…דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר' ואילו כאן עד ששם לב ושתה עברו כחמש דקות, וכן יל"ע שאם הגנאי מחמת ברכת בפה"ג שאינה לצורך האם במקרה זה שהוצרך הרב לברך שוב בפה"ג, נשארה הברכה ההיא כאינה צריכה, ועי' הגדרת הגרשז"א שהובאה לעיל בהערה שבכל מקרה ברכה זו לצורך).    

וגם אם נאמר ששתית היין מעכבת בברכת חתנים, הלא אף לגבי קידוש ששתיית היין וודאי מעכבת בו כתב בה"ג שאם הפסיק בדיבור (בעניינים שאינם שייכים לסעודה), חוזר ומברך בורא פרי הגפן ואינו חוזר ומקדש מכיוון שידי חובת קידוש יצא שהרי היה על הכוס כדין, והובא להלכה בטוש"ע או"ח רע"א סט"ו.              וא"כ בנידון דידן מאחר שנאמרו הברכות על כוס יין וגם שתו ממנו, שהרי בירך הרב ושתה לאחר שהיה הפסק בדיבור, וודאי יצאו ידי חובה. ואף שהרגילות שהחתן והכלה שותים מהכוס (כמובא במהרי"ל הל' נישואין אות ה', ובשו"ת מהר"ם מינץ סי' ק"ט, וברמ"א בסי' תקס"ב ע"פ תה"ד), וכך וודאי ראוי לנהוג לכתחילה, אינו מעכב וכפי שנהוג בחופה ביום תענית שנותנין לקטן לשתות, עי' מ"א בסי' תק"נ סק"ו.