שאלה: האם בזמן שהבעל והאישה מותרים לילך ברשות הרבים כשאוחזים ידיים זה בזה, ומה הגדר של מראים חיבה, והאם בחתן וכלה כשהולכים מהחופה לחדר ייחוד (אם עושים) שונה הדין, כמו כן האם מותר לעשות צילומים קרובים זה לזה בחתן וכלה:

תשובה:

דבר מכוער הוא לגלות חיבה זה לזה בפרהסיה, ויש להימנע מזה מאד. ובחתן וכלה אם נהגו לעשות כן – מותר. אך הצילומים שעושים בגילוי חיבה אסורים, ואפילו אם כבר נעשו צילומים אלו יש להשמידם כדי שלא יבואו להסתכל בהם אחרים.

מקורות:

בגמרא בבא בתרא דף נח. מובא, רבי בנאה הוה קא מציין מערתא. כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. אמר ליה: מאי קא עביד אברהם? אמר ליה: גאני בכנפה דשרה, וקא מעיינא ליה ברישיה. אמר ליה, זיל אימא ליה: בנאה קאי אבבא. אמר ליה: ליעול – מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא. עייל, עיין ונפק. ופירש רשב"ם: אמר ליה ליעול – דאין כאן חוצפא דאיגנינא באנפיה בכנפה דשרה: דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא – ולא צריכנא לאיצטנועי מיניה :

ומבואר שר' בנאה לא רצה להיכנס למערת האבות בזמן שאברהם נמצא בחיקה של שרה ומפני שהוא חוצפה לראותם כן, ואמר אברהם לאליעזר עבדו שיאמר לו שהוא יכול לראותם כן, מפני שאין בעולם הבא יצר הרע, ועל כן לא צריך להיצטנע.

וכתב בנימוקי יוסף בבא בתרא (דף לא. מדפי הרי"ף) שמעינן מהגדה זו דרך ארץ שאינו ראוי להתנהג עם אשתו וכיוצא בדברים הללו בפני אחרים. ע"כ. והביאוֹ ברמ"א בשולחן ערוך אבן העזר (סימן כא ס"ה).

וכתב בדרישה (ס"ק ד) שמדברי הרמ"א משמע שאם יושב ואינו מונח בחיקה מותר, אך משו"ת הרשב"א ח"א (סימן אלף קפח) משמע לאסור, ובנחלת צבי (אות ח) הסיק ששרי עיון בראש בלבד.

אמנם בט"ז (ס"ק ו) כתב, שמדברי הרשב"ם משמע שדווקא בחיקה צריך להימנע, וכתב שנראה ששני טעמים יש בדבר זה: האחד שהוא משום איסור להראות חיבה בפני כולם ויש בו איסור של צניעות וחוצפה, וכמו המעשה באדם שהטיח את אשתו תחת התאנה (יבמות צ:) שהלקהו מפני שעשה כן. והשני שהוא איסור משום אחרים שמעורר תאווה לאחרים, ועל זה אברהם ענה לר' בנאה, שמכיוון שידוע שאין יצר הרע בעולם הבא, לא יראה ר' בנאה במעשה של אברהם תאוות תשמיש, וכן לא יביא אותו לידי הרהור שהרי אינו חושב על אברהם שעושה כן מפני תשמיש (ואף על פי שאפשר שיזכיר לו המעשה עצמו כלפי אנשים אחרים, אפשר שמכיוון שאינו חושב עליהם כן אינו מהרהר בזה ואכתי צ"ע). והסיק שנראה שעיון בפני אחרים אסור אפילו באשתו, אך בבתו ובנכדתו אפשר שיש להקל, והוּבא בב"ש (ס"ק יב).

ויש לעיין לפי הדברים הנ"ל אם הליכה של אחיזה של ידם זה בזו מראה חיבה יתירה של תשמיש, ולפי דברי הט"ז שעיון בראש ללא שיושב בחיכה איכא בזה איסור, נראה שהוא הדין הכא, שוודאי שהוא רק מעשה קירוב ואין במעשה זה מלאכה כעין הוצאת הכינים מהראש שאסר, כל שכן הליכה שאוחזים זה בידו של זו, וקל וחומר שיש לאסור לכולי עלמא אם הולכים שלובי זרועות שוודאי איכא איסור לכולי עלמא.

ובמועד לכל חי (להגר"ח פלאג'י סימן י אות סב) כתב שדבר מכוער שהולך עם אשתו שלוב בזרועותיהם על הכרכרה, עיין שם. ועיין עוד בטהרת הבית ח"ב (סימן יב עמ' פח, הערה 5) שהוסיף שהדבר יכול להביא למכשול בזמן שהיא נידה (ונראה כוונתו שההרגל ללכת כן בימים המותרים יביא לבושה לא ללכת כן בימי האיסור) ובילקוט יוסף בחלק ילקוט טהרה כתב בתשובה מ' (על סימן קצב) שאסור אף לאחוז ידיהם.

נתינת יד חתן לכלה בחתונה

ומצוי מנהג שהחתן נותן ידו לכלה לאחר החופה בדרך לחדר ייחוד או לחדר שאוכלים בו יחד גם אם אינו חדר ייחוד, ויש הנוהגים מיד לאחר החופה שהחתן נותן ידו לכלה, ויש הנוהגים קצת קרוב לפני החדר ייחוד. ובספר אגרא דחוותא (להגר"מ גרוס עמ' סח) הביא שכן כתב הרוקח שלפני שנכנסים החתן והכלה לחדר ייחוד לוקח החתן את ידה ונכנס עימה, והביא כן מעוד ראשונים; ובשם שו"ת פרי האדמה (ח"ג עמ' י) כתב על פי הט"ז סי' נז סק"ד (חאבה"ע) שצריך להוליכה יותר מארבע אמות כשהוא נותן לה את ידו, ובשם השולחן עזר (סימן ח סעיף ח ס"ק ג) כתב, שהנהיגו שיאחז החתן יד הכלה מיד לאחר החופה.

וכתב בשם האבי עזרי (הגרא"מ שך זצוק"ל) שכיום לא נהגו לעשות כן ומפני שיש נערים שרואים זאת, ולכן ייתן ידו סמוך לחדר הייחוד שבזה הוי הכנסה לביתו, אך אם אבי החתן מפציר ביותר שיש בזה גם משום כיבוד אב – אפשר שייתן מיד לאחר החופה. וכן כתב בספר אשרי איש (חאבה"ע ח"א עמ' רמח) שאם יש מנהג כזה יכולים לעשות כן, ובספר השיר והשבח (עמ' 144) כתב בשמו שעדיף שלא ינהגו כן. וכן כתב בשו"ת תשובות והנהגות ח"ד (סימן רפו אות ב) שהוא מנהג ירושלים, ובח"ז (סימן קס) שעושים כן ארבע אמות קודם החדר ייחוד ושאין צריך על זה עדים.

ויש שכתבו לאסור מנהג זה, שפעמים רבות הכלה נידה ואין החתן יכול לתת ידו אליה באופן כזה. ועיין בספר מצהלות חתנים עמ' רמו (הערה קיח-קיט) שכתב בשם החזון איש והגר"ש וואזנר שאמנם מנהג ירושלים לעשות כן, אך זה דווקא בזמנם שהחופה הייתה מצומצמת ורק בני המשפחה היו בחופה, אך היום שנמצאים הרבה נערים וציבור גדול עדיף שלא לנהוג כן, וגם למקילים יש לנהוג כן רק ארבע אמות קודם החדר ייחוד.

וכל זה כתבנו למנהג האשכנזים, אך למנהג הספרדים שלא עושים חדר ייחוד, ועיין בילקוט יוסף שובע שמחות פרק יב, וודאי שאין לנהוג מנהג זה, גם אם הולכים לחדר שאינו חדר ייחוד אלא רק אוכלים שם יחד בחדר פתוח שאין בו ייחוד.

צילומי חתונה בגילוי חיבה

בילקוט יוסף (ילקוט טהרה שם, וכן בשובע שמחות עמ' רמב) כתב לאסור להצטלם בצורה של חיבה בפני הצלם, ואף צריך להשמיד תמונות אלו אם לא נזהרו בזה בצילומים כדי שלא יבואו אחרים להסתכל בהם.

הרב ינון קצב ראש כולל לרבנות בכולל דעת שלמה, ודמו"ץ בקהילת בני הישיבות בני ברק