קריאת מגילה לנשים: האם יש עדיפות לשמוע עם גברים?
תשובה:
האם נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן או שהן צריכות להצטרף לגברים למניין?
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
נשים יכולות לקרוא מגילה לבדן בעשרה, ודינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכן החיסרון בהצטרפותן לגברים הוא רק מטעם פריצות, וכאשר הן לעצמן אין חסרון זה. מקורות: בשו"ע סימן תרצ סע' יח כתב וז"ל: מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ,ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד ע"כ. ומבואר שלכתחילה אדם צריך לחזר לשמוע המגילה בעשרה אנשים, וטעם הדין, שחז"ל תיקנו לקרוא מגילה ברוב עם שהוא על ידי עשרה אנשים. ובדין הנשים כתב הרמ"א (שם) וז"ל: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרהע"כ. [ומקורו מהגה' אשרי פ"א ס' ו' במגילה, וטור ס' תרפ"ט]. וכתב עליו, במשנה ברורה (ס"ק ס"ג) וז"ל: דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים (פמ"ג). ובפשטות ספק הרמ"א הוא, אם נשים מצטרפות לעשרה גברים, ולא אם נשים מצטרפות לכשעצמן. וכן נראה ממקור דינו של הרמ"א מהטור סימן תרפ"ט בשם בעל העיטור וז"ל: ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון הכי נמי אינן מצטרפות לעשרה לכתחילהע"כ. מבואר שההלכה זו נאמרה על הצטרפות הנשים לעשרה אנשים, שכן טעמו של הדין שאין נשים מצטרפות מקורו בדין זימון ברכת המזון, שנאמר שאין נשים מצטרפות משום פריצות (משנה ברורה סימן קצט ס"ק י"א). ולפי זה עולה שעשרה נשים הקוראות מגילה לבד דינן שווה לקריאה בעשרה אנשים, שכל החיסרון הוא משום פריצות, ומתי שהם לעצמם אין חסרון זה. אמנם נראה שיש עוד חסרון בהצטרפות נשים לעשרה ולא מטעם פריצות, אלא הוא חסרון בגדר החיוב של הנשים שאינו דומה לאנשים. ברמ"א ציין במקור דינו לדברי הטור לעיל וכן לדברי הגהות אשרי ונעתיק לשונו: מיהו מספקא ליה שלא בזמנה אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא. מא"ז עכ"ד. דברי הגהות אלו נאמר על דין הרא"ש (פ"א מגילה ס' ו') שצריך לחזר אחר עשרה, ועליהם כתב הגהות אשרי, שמי שאינו בני מצות יש להסתפק אם מצטרף, ולכאורה דבריו בפשטות מדברים על קטנים שאינן בני חיוב, אך נשים שחייבות מעיקר הדין יכולות להצטרף, וא"כ דברי הרמ"א שהעתיקם על נשים אינן מובנים. בשאלה זו התקשה המגן אברהם (ס"ק כ"ד) ובביאור תשובתו [שהיא קצת סתומה] כתב הפמ"ג: שהרמ"א ביאר הספק גם על נשים שחיובם לשמוע מגילה (לדעת הבה"ג) ואינו דומה לאנשים שחיובם לקרוא מגילה. אך עדיין יש לבאר מדוע אינם מצטרפים יחד, שהרי יש חיוב לשניהם הגם שהוא שונה וכל הדין הוא משום רוב עם ופרסום הנס. והנה בר"ן (דפי הרי"ף ו.) כתב על דעה זו וז"ל: וא"א לומר כן דשאני בהמ"ז שאין מוציאות את האנשים י"ח בהמ"ז, אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים י"ח קריאת מגילה ולא יצטרפו למנין עכ"ד. ועיין בריטב"א ד. שגם סבר שמצטרפות נמוק"י שם הנה מבואר, שאם אינן מוציאות האנשים אינן מצטרפות וכ"כ במאירי (שם ד"ה כל שהיא) וז"ל: כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואף על פי שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן, עכ"ל. ויש להבין סברא זו, וצ"ע. ועכ"פ גם לסברתו י"ל שנשים לבד מקיימות פרסום הנס, כפי שמקיימות יחד עם האנשים שהרי אין דין פרסום הנס דווקא של אנשים. וכן כתב, בשו"ת שלמת חיים (שנת תרח"צ) סימן קא שדעת הרב השואל שדברי הרמ"א נאמרו גם לנשים לבד, שהרי בברכת המזון (סימן קצט סע' ו) מבואר שעשרה נשים לא אומרת אלוקינו, וה"ה במגילה שלא יצטרפו לעשרה, והשיב הגרי"ח זוננפלד, שאין בהמ"ז דומה שהוא משום הזכרת השם ואין נאה לעשות זאת על נשים, משא
