המראה בעד בדיקה שניכר רק בזכוכית מגדלת, ואינו ניכר לעין רגילה, אינו מטמא את האישה. הכלל הוא שכל שאינו נראה לעין אדם בינוני אינו נחשב כלום לענייני התורה.
הרבנים מורי ההוראה משתמשים בזכוכית מגדלת במקום שיש ספק אם המראה הוא דם או סיב וכדומה. השימוש אינו כדי לגלות דם שאינו נראה כלל לעין רגילה, אלא לברר את טיבו של מראה קיים.
כן, יש מי שהחמירו גם בדם שנראה רק דרך זכוכית מגדלת, וסברו שאם הזכוכית מגדלת מאשרת את מציאות הדם, הרי שהיא טמאה. דעות אלו מציינות לעיתים כי ראייתנו היום נחלשה, והזכוכית מגדלת עוזרת לראות כמו בעיניים של פעם.
ההיגיון המרכזי הוא הכלל ההלכתי 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות', כלומר ההלכה מתבססת על מה שנתפס בראייה אנושית רגילה. בנוסף, ישנה סברה להימנע מהחמרות יתר על דורות קודמים שלא היו להם מכשירים משוכללים כאלה.