כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

חובת מחיצה בתפילה במניין ארעי בחוץ

שאלה:

נשאלתי לגבי מניין לקבלת שבת ותפילת ערבית המתקיים בחוץ בין עצי היער, ובאות גם נשים ועומדות בריחוק מהגברים ובמקום גבוה יותר, אך ללא מחיצה ביניהם, האם יש בזה בעיה הלכתית ויהיה אסור להתפלל שם ?

תשובה:

האם מותר להתפלל במניין ארעי בחוץ כאשר הנשים מרוחקות מהגברים?

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.

כן, נראה שמותר להתפלל במניין ארעי המתקיים בחוץ כאשר הנשים שבאות מתרכזות בפני עצמן במקום גבוה ומרוחק מהגברים, ואין בכך איסור או מניעה. הרחבה ומקורות: מקור הדין להעמדת מחיצה בין גברים לנשים בתפילה נלמד מהתיקון גדול שהיו עושים בבית המקדש מיד במוצאי יו"ט הראשון של חג כדי שהנשים תוכלנה לעמוד מלמעלה ולראות את מעמד שמחת בית השואבה (סוכה נא: נב.), ויעויין בשו"ת אג"מ (או"ח א' סי' ל"ט) שהוכיח שחיוב זה הוא מדאורייתא[1]. מעניין לציין שחיוב זה של בניית עזרת נשים בבית כנסת אינו מופיע בדברי חז"ל, לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אף שוודאי הקפידו עליו תמיד (וישנם דיונים בפוסקים לגבי קדושת עזרת נשים[2] והמסתעף, ולגבי חזקה על מקומות בעזרת נשים[3], ועוד[4]). ולגבי מניין המתקיים שלא בבית הכנסת אלא בחוץ וכדומה לא מצאתי התייחסות בדברי הפוסקים, מלבד דברי האג"מ (ח"ה סי' י"ב) שחילק לגבי מחיצה במקום שאינו קבוע לתפילה בין מקום שנחשב פתוח לרבים כבית האבל שצריך בו מדינא הפרדה כ"ש בשעת תפלה, וגם שם אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה, אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו. וע"ש (אות ב', ובח"א סי' ל"ט בסוף) שגם בבית הכנסת אפשר להתיר באקראי לאשה אחת או שתים להיכנס ללא מחיצה, ואף בבית המקדש בלא צורך קיבוץ היה אפשרי שהרי חנה התפללה סמוך לעלי, והוכיח עוד מקדושין נב: ותוס' שם. עפ"ז במניין המתקיים בחוץ שהוא דרך אקראי (ותלוי בהתארגנות ובמזג האוויר) אין צריך בו מחיצה, ואינו דומה לבית אבל הנ"ל שפתוח לרבים ויש סיבה לנשים להמצאות בו תדיר (וגם שם נחשב לאקראי), במניין המדובר אין להן סיבה לעבור דווקא שם, ואם באות מיוזמתן להתפלל אף אם הן נשים רבות מספיק שיעמדו בריחוק מקום מאחורי הגברים או בצידם.