ב"ה ה' כסליו תשפ"ו.
הגדרת סילוק שלחן בזמנינו
לכב' אחי חיים היקר נ"י יפרח וירבה אודות שאלתו כדלהלן,
בילקו"י ברכות חלק ב' מהדורת תשפ"ה, סימן קעז לעניין סילוק שולחן, עמ' קלא הלכה כח.
הרב כתב שמחד גיסא היה צד לומר – שאם מנקים את השולחן, ומשאירים את הלחם זה נחשב לסילוק שולחן.
אבל מדינא כל שלא הוציאו את המפה לא נחשב סילוק שולחן.
נודה לכבוד מעלת הרב אם יוכל לפשוט לנו את הספק לדינים הבאים –
- א. האם דווקא באופן שנשאר לחם על השולחן, אך אם ינקו את השולחן + יפנו את הלחם גם ייחשב סילוק או דווקא מפה ?
- ב. מה הדין שאוכלים ללא מפה מעיקרא וניקו את כל השולחן וגם פינו את הלחם, האם נחשב לסילוק שולחן ?
- ג. מה הדין אם סילקו את כל המפה, אך השאירו חתיכת לחם קטנה, מכוסה בקערה עם המלח כמו שנהוג ?
תשובה:
הגדר הוא: שרק סילוק שלחן ממש או מפה נחשב סילוק!
ולכן הלכה למעשה כיום: יש שכאלה שנוהגים בשבתות חתן או בימות הקיץ לאחר אכילה של הסעודה המרכזית הולכים לאכול בשלחן אחֶר בסלון או במרפסת וכיו"ב, ואוכלים שם, מיני מגדים חמצוצים, פירות, ומיני פיצוחים, פירות שבעת המינים, ועוגות.
- על כל אלה מברך ברכה ראשונה.
- ברכה אחרונה מברך בורא נפשות ועל העץ, אבל על המחיה לא יברך.
- על שתייה לא יברך כלל לא ברכה ראשונה ולא אחרונה.
ולשאלתך.
- א. אם ניקו את השלחן אפי' שפינו גם את הלחם עדיין לא נחשב לסילוק שלחן. כי הכל תלוי בסילוק שלחן או מפה וכמון שהרחבתי בכך במקורות, ומ"ש מרן הראש"ל בילקוט יוסף (ע' קלא סע' כח) שהשאירו פת מעט כתב כן שכן הרגילות. וכן כתב להדיא בסוף ההלכה שם "שכל שלא הוציאו את המפה עדיין לא נחשב סילוק".
- ב. גם שאוכלים ללא מפה וניקו לגמרי את השלחן אפ' מלחם לא נחשב סילוק שלחן, כיון שצריך שיהיה מעשה גדול של סילוק ממש "שלחן או מפה", וכמו שמבואר במקורות.
- ג. אם סילקו את המפה והשאירו לחם מכוסה זה לא מועיל, כמו שכתב המהר"ש אלגאזי שאם סילקו שלחן והביאו פת מכוסה עם מלח לא מועיל וצריך לברך תחילה וסוף.
- ד. אם סלקו את מפת הניילון והשאירו את המפה מבד התחתונה נחלקו בכך שני המאורות הראש"ל מרן הרב יצחק בילקוט יוסף החדש (סי' קעז הל' יד) פסק שנחשב כסילוק מפה, ומרן הראש"ל הרב דוד יוסף פסק בהלכה ברורה (ח"ט ע' קצ-קצא) שזה לא נחשב סילוק.
- ה. סילק את השלחן או המפה ורוצה לאכול בשר או דגים או דייסא או בורקס דברים שבאים להשביע נחלקו בכך הראשונים, ולכן לא מברך לפניהם ולאחריהם, ומ"מ אם מברך יש לו על מי לסמוך שכן דעת מרן השו"ע. וכן העלה בילקו"י שם הל' כה.
- ו. רק פירות וירקות ופירות משבעת המינים שבאו לקינוח וסילק את השלחן או המפה מברך לפניהם ולאחריהם.
- ז. עוגות שאוכל אחר סילוק השלחן מברך תחילה משום קינוח שלאחר הסעודה, אבל ברכה אחרונה אין מברך כי הרי יש ספק כללי על עוגות אם דינם כלחם שמברכין עליהם ברהמ"ז. ילקו"י שם הל' כב.
- ח. בחתונות שמסלקין את השולחנות ושמים בָּר בפני עצמו דעת האור לציון שצריך לברך על פירות ומיני מגדים ברכה ראשונה ואחרונה, מאידך רבו בזה החלוקים גם רבותינו האשכנזים ע' משנ"ב דרשו (סי' קעז סע' ב). ולכן המנהג שלא לברך ברכה אחרונה. כן העלה בילקו"י שם הל' יז.
- ט. שתיית משקין קלים ותה וקפה נחלקו בכך האחרונים כשסילק שלחן אם נחשב סילוק כלפיהם או לא כי תמיד דרך האדם לשתות אחר הסעודה, ולהלכה סב"ל ולא יברך ילקו"י שם הל' כא.
מקורות: הנה בדין זה רבו הדעות ורבו הפרטים, ונקדים רק הקדמה קצרה. מרן השו"ע סי' קעז סע' ב כתב שכיום לא נוהג דין זה שדברים הבאים לאחר הסעודה מברך לפניהם ולאחריהם, כיון שאנחנו לא מושכים ידינו מן הפת עד ברכת המזון.
השאלה היא שבמציאות כיון שאנחנו כיום מושכים ידינו מן הפת אחרי שגומרים לאכול את המנה העיקרית ובפרט שאוכלים גם דגים וגם בשר בלילי שבתות שבדרך כלל אין דרך לאכול פת כבר בבשר, כ"ש שמגיעים לאכילת מיני מגדים פירות וקינוח שכבר אין רגילות לאכול לחם, שאז לפ"ז היה צריך לברך גם לפני המאכל וגם לאחריו, ואין ברכת המזון פוטרת.
אלא שכבר נחלקו הראשונים בזה, ונקדים: דעת מרן השו"ע היא כתוס' והרא"ש (בסוגיית ברכות מא:) שהם סוברים שהכל תלוי אם דעתנו על הפת או לא, מאידך שיטת רבינו יונה ועוד ראשונים שהכל תלוי אם סלקנו את השלחן או לא.
והנה להלכה ולמעשה החפץ חיים הביא שדעת הטור והלבוש לפסוק שהכל תלוי אם משכנו את ידינו מן הפת או לא, ולפ"ז גם אם הפת עדיין על השלחן אבל במציאות אין דעתנו על הפת לאכול ממנה עוד צריכים לברך, ומרן הגר"ע יוסף בהליכות עולם ח"ב כתב שבפשטות דעת מרן השו"ע כדעה זו שהכל תלוי אם דעתנו על הפת או לא.
אלא שכבר כתב החפץ חיים בספרו בה"ל (שם סע' ב) שלדינא נקטינן כדברי רבינו יונה והמג"א והב"ח שהכל תלוי אם סילקנו שלחן או לא.
וכן נקט מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספרו הליכות עולם (חלק ב' ע' לו) שהכל תלוי בסילוק שלחן והכריע כן, כי דיינו שאנחנו פוסקים לא כמו שפסק השו"ע שהכל תלוי בסילוק פת משום סב"ל, והביא שהחיד"א כתב בשם מהר"ש אלגאזי (רבה של טורקיה) שנקט שאם סילקו את השלחן והביאו שלחן חדש עם מיני מגדים כפי שהיו נוהגים בזמנו ואף שהיו מניחים בו מעט פת עם מלח מכוסה זה לא מועיל וצריך לברך ברכה ראשונה ואחרונה על הפירות ומיני מגדים לאחר ברכת המזון.
בקיצור: להלכה נוקטים המשנה ברורה והרב עובדיה יוסף שהכל תלוי אם סילקו את השלחן ולא רק שסיימו לאכול לחם, ולכן כל עוד שלא סילקו שלחן אפי' שפינו את כל האוכל מעל השלחן כולל לחם אין מברכין רק ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה (וכל זה דלא כמו שכתב כף החיים שאפ' אם סילקו את השלחן אין דין זה נוהג ובכל מצב מברך רק ברכה ראשונה ולא אחרונה).
אלא שהוסיף מרן הגר"ע יוסף שם בהליכות עולם, בשם ספר נהר מצרים "שגם סילוק מפה זה נחשב כסילוק שלחן".
אפשר לומר שמרן הגר"ע יוסף עשה כעין פשרה בהיות ודעת מרן השו"ע שאפ' רק אם סיימו לאכול פת זה נחשב סילוק, עכ"פ בסילוק מפה יש לפסוק כן.
ומה שכתבנו לגבי בשר ודגים, הנה התוספות (ברכות מא: ד"ה לאחר) והרא"ש (ברכות פרק ו' סימן כו) כתבו דהיינו אפילו בדברים הבאים מחמת הסעודה, וכל שאוכלם אחר סילוק הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, וכן משמע מלשון הרמב"ם (פרק ד' מהלכות ברכות הלכה יא) והטור כאן.
אולם לעומתם דעת כמה ראשונים שאינם טעונים ברכה כלל, וכמו שכתב בהדיא בחידושי הרשב"א (ברכות מא ב) שבשר ודגים אפילו אם באו לאחר הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, דהן בעצמן מזון הם ואינן באים לקינוח סעודה אלא להשביע, והן בעצמן מן הסעודה הן, ופת פוטרת כל מה שבא למזון ולהשביע. וכן דעת הראב"ד בהשגותיו על המאור (ברכות פרק ו' דף כט ע"א מהספר). וכן הובא בספר המכתם (ברכות מא ב). ועוד ועוד ראשונים
וכן העיר המשנה ברורה בביאור הלכה (בד"ה שאין) שיש ראשונים שחולקים על התוס' והרא"ש, וסוברים שאף בדין זה היינו דוקא בדברים שאינם עיקר הסעודה, אבל דייסא ובשר ודגים אף לאחר הסעודה אין צריך לברך, ושכן כתב הרשב"א (ברכות מא ב), וכו כתב בעל הלכות גדולות וכן מוכח מרבינו חננאל ובערוך שהובאו באור זרוע. וסיים שהיוצא מזה שבדייסא הוא פלוגתא דרבוותא ואם אכל דייסא אחר שמשך ידיו מן הפת טוב שיכוין לפוטרו בברכת המזון. וע"ש. ועיין עוד בחזון איש (סימן כז סק"ז).
ונראה שמרן השלחן ערוך שפסק דהיינו אפילו בדברים הבאים מחמת הסעודה, אף על פי שראה דברי הרשב"א בזה, הוא משום שכן נראה דעת הרמב"ם והרא"ש שהם שנים מתוך שלשה עמודי הוראה, ולכן לא חשש השלחן ערוך לשיטת הרשב"א. וכן העלה בהלכה ברורה בירור הלכה סימן קעז סעיף טו.
