בע"ה
נטילת גלולות בשבת ובתשעה באב: פסיקת הלכה
According to Rabbi Yaakov Levi on Shoam.org.il, when a person needs to take medication for a non-life-threatening condition and can choose between Shabbat and Tisha B'Av, the preferred day depends on their specific health status. For an individual taking medication for prevention or strengthening who can skip a day without harm, it is preferable to take the medication on Tisha B'Av with minimal water (less than a 'melo lugmav'), as this is still considered a fast. However, for someone clearly defined as a non-life-threatening patient, taking medication on Shabbat is a complete permission and is the preferred option.
נשאלתי מאשה שהורה לה הרופא לקחת ששה כדורים בשבוע לצורך עניין רפואי, וע"כ בשבוע רגיל לוקחת בששת ימי החול, ובהתקרב תשעה באב שואלת אם עדיף להימנע בשבת ולקחת בתשעה באב או להיפך לקחת בשבת ולצום בתשעה באב כראוי ?
תשובה:
האם עדיף ליטול כדור בתשעה באב עם מעט מים או בשבת ללא סכנה?
הרחבה ומקורות: מבואר בדברי שו"ע והפוסקים (או"ח סי' תקס"ח ס"א) שאף שלכתחילה אסור לאכול בתענית אפי' משהו[1] אם שכח ואכל פחות מכזית אינו מאבד תעניתו, ואפילו כשאכל כזית רק שלא אכלו ברצף ושהה בינתיים יותר מאכילת פרס לא מצטרף, ולגבי שתיה אם שתה פחות ממלא לוגמיו לא מקרי שתיה בדיעבד ואינו מאבד תעניתו. נפקא מינה שבאופן זה אף בתענית יחיד יאמר עננו משום שלא אבד תעניתו (מ"ב שם סק"ג), וכן יוכל לעלות לתורה, ואף שנפסק שלא יקרא או יעלה לתורה מי שאינו מתענה (עי' תקס"ו ס"ו, ולדעת פוסקים רבים כגון הט"ז מדובר בחשש ברכה לבטלה, אא"כ מדובר בשחרית כשחל בשני וחמישי), מ"מ אם אכל או שתה פחות מכשיעור נחשב כמתענה ויכול לכתחילה לעלות לתורה (עי' שו"ת המרחשת ח"א סי' יד' אות ד', שש"כ פל"ט הע' קכ"ב בשם הגרשז"א). ועפ"ז כתבו הפוסקים במקרים ובמצבים שונים שנאלצים לשתות בצום שישתו פחות מכשיעור (כגון כשיש חשש שידבקו במגיפה, עי' שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' נ"ו, ועוד. וכגון הנאלץ לשהות במקום חם שאם לא ישתה יש חשש להתייבשות, עי' אור לציון ח"ג פכ"ט אות י'). וכמו כן הנצרך לשתות כדי לבלוע תרופה יקחנה עם מעט מים פחות מכשיעור שבכך עדיין נחשב מתענה (עי' חזון עובדיה עמ' רע"ט, ועוד, וע"ע הליכות שלמה פט"ז ס"ג שדעת הגרשז"א שהןתר מים כפי צורך הבליעה ואינו צריך לפגום כביו"כ, ועי' אור לציון שם אות י"א שכתב ליתן במים דבר מר).
ולגבי נטילת תרופות בשבת נפסק בסי' שכ"ח שמותר לחולה שאין בו סכנה, וכמו כן התירו רוב הפוסקים אף באופן שצריך ליטול תרופה במשך כמה ימים רצופים (אף כשמדובר רק במיחוש או מקצת חולי) ואם ידלג יום אחד לא תפעל את פעולתה, אמנם אם משך לקיחת התרופה הינו פחות משבעה ימים יש דעות שאם אין בכך נזק ימתין מלקחתה עד אחר השבת (עי' שש"כ פל"ד הע' ע"ז בשם הגרשז"א), כלומר שבמצב שיכול להימנע מלקיחת תרופה ולא יגרם נזק יש להימנע מליטול בשבת, ומכיוון שיש דעה כזאת בפוסקים הוא הדין בנידון דידן שאין צורך ליטול בשבת וכך נהגה בשבתות הקודמות, כך עדיף לנהוג עתה וליטול התרופה בת"ב עם מעט מים ולא בשבת.
יש לציין שכל הנ"ל כשאינה מוגדרת כחולה כרגע אך עליה לקחת למניעה, חיזוק וכדומה, אך המוגדר כחולה שאין בו סכנה שלא גזרו בו כלל משום שחיקת סממנים (עי' מ"ב שם ס"ק קכ"א בשם רדב"ז) עדיף שיקח בשבת שלגביו זהו היתר גמור.
[1] ומשום כך לא התירו בתעניות לרחוץ פיו ולפלוט אלא במקום צער, ובת"ב רק במקום צער גדול, ויזהר מאוד שלא יבוא לגרונו (עי' סי' תקס"ז ס"ג).
