בע"ה
כוס ברכת נישואין שנשפך
שאלה:
מעשה שאירע בחופה, אבי החתן התכבד באחת מברכות הנישואין, כאשר האב המרוגש נטל כוס היין החליקה מידו.. נשפך היין ונשבר הכוס… הציבור 'החליק' את העניין באמירת 'מזל טוב' ושירה, מלאו כוס אחר והמשיכו באמירת הברכות. ויש לעיין האם היה צריך לברך שוב בורא פרי הגפן ?
תשובה:
מכיוון שמנהגינו כיום שהאירוסין והנישואין נעשים באותו מעמד, ובכל מקרה יצאו ידי חובת ברכת הנהנין על היין כבר בברכת האירוסין, ולא הסיחו דעתם, לא יברכו שוב בורא פרי הגפן (אא"כ היה דעתם בפירוש שברכת בפה"ג באירוסין תחול רק על זה).
הרחבה ומקורות: בשו"ע או"ח סי' ר"ו ס"ו פסק: 'נטל בידו פרי לאוכלו וברך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס, צריך לחזור ולברך אע"פ שהיה מאותו מין לפניו יותר כשברך על הראשון' והוסיף הרמ"א 'רק שלא היה דעתו עליו לאוכלו' כלומר שאם היה בדעתו לאכול גם השאר אין צריך לחזור ולברך, והביא בבה"ל שם שאפילו בסתמא אין צריך לחזור ולברך, דכיון שהיה מונח לפניו על השולחן נחשב שדעתו על הכל, וספק ברכות להקל. יש דיון בפוסקים אם הרמ"א מפרש את דברי המחבר או שחולק עליו (וכך הביא בבה"ל שם) וממילא דעת המחבר שגם כשהיה דעתו על הכל יחזור ויברך. ולגבי המקדש על היין ונשפך הכוס קודם שטעם ממנו כתב בשו"ע (רע"א סט"ו) שיביא כוס אחר ויברך בפה"ג, אך כתבו הפוסקים (עי מ"ב שם, וכן פסק בחזון עובדיה[1] ח"ב עמ' נ"ח) שאם היה דעתו בתחילה בשעת ברכה לשתות מהיין גם אח"כ לא יברך שוב בורא פרי הגפן.
עפ"ז לגבי נידון דידן אם היינו מסתמכים על ברכת הגפן של נישואין כברכת הנהנין, הלא בסתמא אין דרך להמשיך ולשתות מהיין (באותו מעמד ובאותם אנשים), וע"פ ההלכה הנ"ל בין למחבר ובין לרמ"א יצטרכו לברך שוב, אמנם למנהגינו כיום שהאירוסין והנישואין נעשים במעמד אחד כבר יצאו ידי חובה בברכת בפה"ג בברכת אירוסין[2], וההפסק שנהגו בקריאת הכתובה אינו נחשב כהיסח דעת בכדי שיצטרכו לברך שוב, וכשברכו בתחילה בורא פרי הגפן (בברכת אירוסין) היה דעתם להמשיך לשתות מאותו יין בברכת נישואין[3], ומכיוון שכך לכו"ע לא יברכו שוב. ואין גריעותא בכך שממשיכים הברכות ושותים מכוס אחרת, וכמו במקרה שמקדש ונשפך הכוס (שהובא לעיל) שאף השו"ע שם שהצריך לברך שוב בפה"ג כתב שאין צריך לחזור ולקדש, שמכיוון שקדש מתחילה על היין כדין וגם טעם כשיעור, אע"פ שלא טעם מאותו כוס שקדש, יצא (עי' מ"ב שם), וע"כ נראה שה"ה אף בברכת נישואין באופן הנ"ל שכל הברכות היו על הכוס אף שאין זה אותו כוס.
[1] דאמרינן סב"ל נגד דעת מרן השו"ע, ע"ש.
[2] ומה שמברכים שוב בפה"ג בברכת נישואין, וכן הברכה באירוסין אינה מוגדרת כברכת הנהנין אלא כברכת המצוות שהרי אין המברך עצמו שותה (ועי' שו"ע ונו"כ או"ח סי' קס"ז סי"ט – כ', רי"ג ס"ב, ק"צ ס"ד ובה"ל שם, רע"ג ס"ד ועוד), וכבר דנו הפוסקים רבות בכך, עי' פנ"י קו"א למס' כתובות סי' כ"ב (ועי' בכל התי' שהובאו באוצה"פ סי' ל"ד ס"ב).
[3] אמנם ראיתי שמובא בשם הגרשז"א (עי' בס' שלמי שמחה עמ' רט"ז) שייסד שבאופנים מסויימים יכול להתכוון בברכת הנהנין רק על אחד המאכלים הנמצאים לפניו ואין גורם ברכה שאינה צריכה וזלזול בתקנות חז"ל, וכך הנהיגו בברכת אירוסין ונישואין הואיל ומעיקר הדין אינן מוכרחין להעשות בבת אחת, וכתב שטוב להזהיר החתן שיכווין בברכת בפה"ג של כוס האירוסין לשתיית היין של אותו כוס בלבד, ע"ש. וכנראה מחמת זה דעתו (שם עמ' רי"ז) שאם הפסיקו החתן והכלה בדיבור שלא מעניין הקדושין והברכות עליהם לברך בפה"ג (וא"צ שישמעו עשרה אנשים) קודם שיטעמו מהכוס. וע"פ דבריו פשוט שגם בנשפך הכוס יצטרכו לברך שוב (אא"כ היה דעתם להמשיך לשתות מיין זה בהמשך, ולא הסיחו דעתם).
