שאלה: אני ומשפחתי שוהים בימים אלו (ימי בין המצרים) בצרפת וכיון שהמציאות היא שיישנו הפרש גדול בין השקיעה לצאת הכוכבים, ויישנם כמה דעות בחישוב צאת הכוכבים, רצינו לדעת איך לחשב זמן צאת הכוכבים על פי דעתו של מרן הגרע יוסף בדיני טבילת נשים, ויציאת צומות.
תשובה:
- במהלך כל ימות השבוע, לכתחילה ראוי להחמיר שנשים הספרדיות יטבלו רק לאחר צאת הכוכבים הנהוגה בצרפת שהיא כארבעים וחמש דקות לאחר השקיעה.
- לכתחילה אין להתיר לאשה לטבול ביום השביעי לספירתה, קודם צאת הכוכבים, אפילו במקום אונס, מכל מקום בשעת הדחק יש להתיר לה לטבול ביום השביעי סמוך לשקיעת החמה, באופן שלא תשוב לביתה עד צאת הכוכבים, שהם ארבעים וחמש דקות לאחר השקיעה וכפי שהעלה מרן זיע"א בספרו טהרת הבית תקיג. והכל יעשה על פי הוראת חכם.
- רק בערב שבת הנשים יטבלו בבין השמשות במים חמים לאחר השקיעה משום חשש גזרת הבלנים וכמו הרחיב בכך הראשל"צ בילקוט הטהרה (ע' תקצח סעיף כו).
- לגבי צום תשעה באב – ניתן לסיימו בדיוק בשעת צאת הכוכבים המקובלת בארץ ישראל לאחר שעברו שלוש עשרה וחצי דקות זמניות וה"ה לשאר צומות.
- רק בסיום צום יום הכיפורים שהינו מהתורה באיסור כרת יש להחמיר כפי הלוחות המקובלים שהם ארבעים וחמש דקות לאחר השקיעה. וה"ה בכל זה ביצאת השבת וימים טובים.
מקורות: הנה אף שזמן צאת הכוכבים שלהם הינו כפי שנהוג שם ע"פ הלוחות שהם ארבעים עד חמישים דקות אחר השקיעה וזאת מהטעם שחוששים לדעת הגר"א (סי' רסא בד"ה שהוא ג') שהזמן של ארבעה מילין מעלות השחר עד הנץ החמה ושלשת רבעי מיל מהשקיעה לצאת הכוכבים, אינו אלא לפי אופק ארץ ישראל ובבל ובתקופת ניסן ותשרי שבהם היום והלילה שווים בערך, אבל במדינותינו הוא מתארך יותר וכן הזמן על הימים השוים בתקופת ניסן ותשרי שבהן הכל משתער וכו'. ע"ש. דהיינו שלשיטת הגר"א במדינת ליטא ובשאר מדינות שהן בצפון יבשת אירופה משתנה שיעור הזמן של בין השמשות עד צאת הכוכבים. וה"ה במדינות דרום אמריקה.
ומשום כך בארה"ב נקט בעל האגרות משה (חלק ד סימן סב) שיש לחשב את צאת הכוכבים כחמישים דקות לאחר השקיעה. וע"ע מה שכתבו בזה בשו"ת ויאמר יצחק (חלק ב' בליקוטי דינים שבסוף הספר דף ריב ע"א) והלאה. ובשו"ת חשב האפוד (חלק ב' סימן קמג) ובספר ישראל והזמנים (חלק ב' פרק ג' אות טו), ובשו"ת מראות ישרים להגר"י טובול (חלק ג' סימן א ב).
ולאור האמור השבנו כמה פעמים על פי תשובתו של הראש"ל מרן הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו עין יצחק חלק ג (כללי קבלת הוראת מרן השולחן ע' רלא), בחישוב זמן צאת הכוכבים שעיניהם הרואות שעדיין אור יום גדול, והשיב שיש לחשב את צאת הכוכבים כפי המקובל שם בלוחות כארבעים דקות לאחר צאת הכוכבים.
אך עם כל זאת אע"פ שדעת הגר"א שיש לחשב זמן שלשת רבעי כל מקום ומקום לפי האופק, ולפי דבריו פשוט הוא שג"כ יש לחשב את שיטת ר"ת, אך בפשטות מדברי הראשונים, הרמב"ן בתורת האדם, והרשב"א, והרא"ה, והריטב"א, והמאירי, ורבי דוד אבודרהם, כולהו מסתבר לומר דלא סבירא להו כשיטת המעלות הנ"ל שהרי הם דרו בחוץ לארץ ולא ציינו לומר שכל חישוב צאת הכוכבים לפי ר"ת שלשת מיל ורביע כל אחד לפי האופק שלו.
ולכן העלה בעין יצחק הנ"ל, שבאיסורי דאורייתא צאת השבת ויוהכ"פ וימים טובים, וכן לענין טבילת אשה וכהאי גוונא, שיש להחמיר כפי שנקט הגר"א לכל מקום כפי האופק שלו וכפי שמקובל בדרך כלל בצפון אירופה כארבעים דקות לאחר צאת הכוכבים, ורק באיסורי דרבנן כמו צאת תעניות שהם מדרבנן אפשר להקל שלאחר שלוש עשרה דקות וחצי (זמניות) נחשב לילה. וכן הוגד לי נאמנה שכן הורה מרן אאמו"ר זצ"ל לתושבי ארה"ב שכן צריך לנהוג. [וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק י חאו"ח סי' לא. ובשו"ת יחוה דעת חלק ז סי' נו]. וכן ראיתי שכן העלה בתשובה בנידון דידן בצום עשרה בטבת לתושבי אמריקה בספר נטעי גבריאל חנוכה (סוף הספר סימן יד) שמספיק להמתין כחצי שעה לאחר שקיעת החמה ולא חמישים דקות כפי שרגילים בכל ימות השנה.
