שאלה: אישה שהיא בתהליך חזרה בתשובה, שהלכה בערב שבת לטבול במקווה, ומצאה אותו סגור, ועל כן לקחה את רכבה קודם השבת, ונסעה למקווה שמחוץ לעירם, וכשהגיע למקווה וטבלה סיפרה לבלנית שהיא הגיע מהעיר הנ"ל, שאלה אותה הבלנית אם היא יודעת שיש בעיה של איסור תחומין מהעיר שנמצא בה המקווה לעיר שגרה בה, ענתה לה האישה שאינה יודעת על איסור זה ואעפ"כ אין היא מתכוונת להישאר בעיר של המקווה, אלא לחזור לבעלה.

וכן עשתה האישה שחזרה ברגל מהעיר שבה המקווה לעיר שבה היא גרה.

כשהגיע לביתה סיפרה הדבר לבעלה, ולאחר שבת התעורר ספק לבעל שמה היה אסור לו להיות עם אשתו בליל טבילה מפני שהוא נהנה מאיסור שבת שהרי האישה הגיע מחוץ לתחום בשבת, ולכאורה יש לאסור כדין כל מעשה שבת שאסור להנות ממנו מתי שהוא במזיד:

בשאלה זו יש לדון גם באופן שהגיע מלצר לאירוע שמתקיים בשבת מחוץ לתחום האם מותר להנות מהמלצר מכיוון שהוא עבר על איסור תחומין ויש בו דין איסור הנאה בשבת:

תשובה: מותר להנות מאדם שהנאה ממנו מגיע על ידי איסור של שבת, שאין אדם נאסר בהנאה כדין כל איסור של מעשה שבת של מלאכות השבת.

מקורות:

הנה בשאלה זו יש לדון בכמה נושאים וכמו שנבאר.

• איסור הנאה ממעשה איסור בשבת.
• איסור הנאה ממעשה איסור בשבת האסור מדרבנן.
• איסור הנאה ממעשה שבת שאינו משנה את החפץ.
• אם אדם נאסר בהנאה המגיעה על ידי איסור מעשה שבת.

א. דין ידוע הוא שהמבשל בשבת אותו מאכל אסור בהנאה באותה שבת אם נעשה בשוגג לכל אדם ואם נעשה במזיד אסור לאותו אדם לעולם ולשאר אנשים מותר במוצאי שבת, ומבואר דין זה בשו"ע ס' שיח סע' א' וז"ל: המבשל בשבת [או שעשה א' משאר מלאכות] [טור] במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד [ואם אמר לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת ע"ל סי' ש"ז סעיף כ']:

ב. וכתב בבה"ל לדון האם דין זה נאמר גם באיסורי שבת שהם מדרבנן או רק במלאכות מהתורה, אך מסיק הוא שאם הדבר נעשה במזיד לכ"ע יש לאסור גם בדרבנן עיין שם.

ולפי זה במקרה דנן לכאורה שאישה זו הגיע מחוץ לתחום גם אם נימא שהוא איסור דרבנן לכאורה מכיוון שהייתה מזידה וגם עשתה זאת בשביל בעלה היה לאסור לבעלה להנות ממנה, שהרי היא הגיע על ידי איסור תחומין.

ג. אך יש לדון האם דין מעשה שבת שאוסר בהנאה את הדבר שנעשה בו האיסור נאמר גם מתי שהאיסור לא שינה דבר בחפץ, ומפני שי"ל שכל איסור מעשה שבת הוא איסור בחפץ הנעשה בו שינוי וכדוגמת מלאכת מבשל שהיא משנה את התבשיל, אך במלאכת הוצאה כגון שהוציאו את החפץ מרשות הרבים לרשות היחיד היה אפשר לומר שמכיוון שאין החפץ משתנה אם כן אין הנאה ממלאכת השבת, אך יש לומר צד שני לאסור, שהרי כל דין מעשה שבת הוא קנס כדי שלא יבואו להנות ממעשה איסור בשבת וא"כ אין לחלק אם החפץ משתנה או לא.

נידון זה מצאנו בפוסקים בס' תה סע' ט', בדין המבואר בשו"ע לגבי פירות שהוצאו חוץ לתחום אם חזרו למקומם על אף שעשו כן במזיד אם הם מותרים.

ופסק בשו"ע, שאם הוצאו למקום אחר אם הוא בשוגג מותר לאוכלם אך אסור להזיזם יותר מד' אמות, ואם במזיד י"א שאסור, וי"א שמותרים למי שלא הוציאום בשבילו.

והקשה במג"א מדוע מותרים הפירות והרי יש בהם דין מעשה שבת, ואין לתרץ שמפני שהוא  לא איסור דאורייתא אין בו דין מעשה שבת, שהרי מבואר בדין טבילת כלים בשבת שאע"פ שהוא איסור דרבנן אסור , ותירץ שהקלו חכמים במקום שאין לו פירות אחרים מתי שהוא איסור דרבנן.

ומשמע שגם באיסור דרבנן אמרינן מעשה שבת, ורק במקום הדחק שאין לו מה יאכל התירו.

אך בבה"ל ד"ה מאי הביא עוד תירוץ בשם הפוסקים שהתירו משום שחזרו הפירות למקומם, ואין לו שום הנאה ממעשה שבת, וכן כתב ברמב"ן שכל איסור מעשה שבת זה אם נהנה מהם והכא הרי חזרו למקומם.

ובא"ר סק' יב הקשה מירושלמי (שהובא שם בסק' טז) שמשמע שאין לחלק כן, ועל כן תירץ שמפני שלא נעשה איסור בחפץ עצמו, לא החמירו באיסור דרבנן.

ומצאנו כבר חילוק זה בראשונים בסוגיא בעירובין דף מא, שהנה בריטב"א הביא דעת ר' יונה שאפילו בשבת לא מתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה ברשות הרבים או הוצאה והכנסה, שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שיש בו מעשה דהיינו שנעשה שום תיקון בגופו שזה נקרא מעשה, והיינו דנקטינן בכל דוכתא מעשה שבת, וטעמא דמסתבר הוא.

(ועיין עוד ברמב"ם פ"ו הל' כד (שבת) שסתם ולא חילק וכתב שרק בשוגג בחזרו למקומם שרי.)

נמצא שיש ג' חילוקים בביאור הדין בשו"ע א. שבאיסור דרבנן במקום שאין לו אחר התירו, ב. מעשה שאינו בגופו אינו אוסר בהנאה כדין מעשה שבת ג. ששלא נחשב הנאה ממעשה שבת היות שהפירות חזרו למקומם.

והנה בדין זה מצאנו באחרונים מחלוקת היאך לפסוק שהנה בחיי אדם פסק שיש לאסור גם מעשה שאינו בגופו והביאו הבה"ל בס' שיח, וכן הוא בערוך השולחן בס' שיט סק' ג', וכן הנתיב חיים, אך הנשמת אדם כתב להתיר רק באיסור דרבנן.

ולדינא עיין בילקוט יוסף ס' שיח עמ' צד (הל' סו ובהערה פג בעמ' צה הרחיב בדין הנ"ל) שנראה שמעיקר הדין נפסק שגם במלאכה שלא נעשה איסור בגוף הדבר יש לאסור, ורק במקום הדחק כתב לסמוך על המקילים הנ"ל.

וכן משמע ביב"א חלק יא ס' כט שמסיק בתשובה זו שמכיוון שאין הכרח איך ללמוד מה היא דעת מרן אם כדעת הריטב"א או כחולקים (ודלא כערך השולחן שכן רצה לומר שהשו"ע פסק כריטב"א) ולכן מסיק שבדרבנן וודאי שניתן להקל ועיין עוד בחזון עובדיה ח"ד עמ' תכז, במקום הצורך.

נמצא לפיז' שבמקרה דנן היה מקום לאסור מעיקר הדין.

ד. אם אומרים איסור באדם שהגעתו על ידי מעשה שבת

אך במקרה דנן יש מקום להתיר אפילו לכתחילה שהנה יש לדון האם אומרים שאדם נאסר בהנאה מתי שמגיע על ידי איסור שבת וכדין מעשה שבת.

והנה בספר מאור השבת ס' יח הערה נג בסופו דן בנידון זה, וכתב בשם הגריש"א והגרח"ק שלא מצאנו איסור הנאה מאדם במעשה שבת, והרבה ספרי אחרונים ציטטו פסיקה זו.

אך יש לעיין ביסוד זה שהנה בשו"ע ס' קצז בדין טבילה בשבת ליולדת מובא דעת הרמ"א וז"ל: ואם היה אפשר לה לטבול קודם לכן כגון שהיה אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת י"א שאסורה לטבול ע"כ

ובספר תורת השלמים ס' קצז סק' ג' דן מה הדין בטבלה האישה אע"פ שאסור, האם יש לאסורה באותה שבת לבעלה וכדין מעשה שבת או שלא, והביא בשם ספר חוט השני ס' ע' שדן בזה והסיק שאם עשתה כן במזיד יש לאסור, ועיין עוד בספר סדרי טהרה שם סק' ה', ובטה"ב ח"ב עמ' תנז שם שהסיק להתיר הנידון זה מפני שכל טבילה שאסורה בשבת לאישה  הוא רק משום חומרא ולכן בדיעבד יש להתיר ועיין שם.

אך עכ"פ עולה מהפוסקים הנ"ל שמצאנו שיש לאסור אדם מדין מעשה שבת.

ועיין עוד בילקו"י ס' שלט סע' ד' מה שדן במי שקידש אישה בשבת שמבואר בשו"ע בס' שלט שמה שעשה עשוי, ודן האם מותרת האישה לבעלה בשבת זו, ודייק מהמ"ב בסק' ל ממה שכתב לאסור תרומות ומעשרות שתרם בשבת יש לאסור, ומשמע ששאר הדינים שאסורים בשבת כגון קידושין גירושין ועוד אין לאסור, אך יש לעיין אם זה דין מיוחד דווקא בדינים אלו שהם משום מצווה או שדין מיוחד שאין אדם נאסר במעשה שבת וכמו שכתב במאור השבת וצ"ע

ולסיכום לנידון דידן מכיוון שיש פוסקים שמתירים הנאה ממעשה שבת באדם, ועוד שיש פסוקים שמתירים מעשה שבת שלא שינה את החפץ, לכן נראה להתיר את האישה לבעלה בשבת זו, וכן את המלצר שהגיע בשבת.

הרב ינון קצב

דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומדרש הוראה בבני ברק, ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק