דחיית סעודת בר מצוה לימי בין המצרים.
שאול נשאלתי בעקבות המלחמה "עם כלביא" שלא ניתן לכנס אנשים רבים בשמחת הבר המצוה אם ניתן לדחות את מועד הבר לימי בין המצרים ולעשות אותה עם כלי נגינה אפי' שהיא לא בזמנה?
תשובה: ודאי שלכתחילה בשאר ימות השנה אין לדחות בר לימי בין המצרים אלא אם כן מקיימה ללא כלי נגינה, אך בהיות שכעת לאור ימי המלחמה שאנחנו נמצאים זה נחשב כשעת הדחק, ניתן לדחות את הבר מצוה לימי בין המצרים ולקיימה עם כלי נגינה אבל " יש להקפיד שהחתן ידרוש דבר תורה כפי שנהוג וגם שיעשה סיום מסכת".
מקורות: הנה סעודת בר מצוה הוי סעודת מצוה, כן כתב המהרש״ל בים של שלמה (בבא קמא פרק ז׳ סימן לז), והוכיח כן במישור מדברי הגמרא בקידושין (לא.), שרב יוסף עשה יומא טבא לרבנן על הבשורה שהוא חייב במצוות. ע״ש.
ועיין עוד בזוהר חדש (בראשית דף יא ע״א), שרבי שמעון בר יוחאי עשה סעודה גדולה ביום שמלאו שלש עשרה שנה לרבי אלעזר בנו, ושמח מאוד, וכיסה כל הבית בכלי יקרים. ושם (בדף טו ע״ב) אמר רבי יצחק, חובה על הצדיקים לשמוח ביום זה כיום שנכנס בו לחופה. ע״ש. וכן כתב המגן אברהם (סימן רכה סק״ד) בשם ילקוט חדש (סימן כט). ע״ש. וכן איתא במדרש רבה (בראשית פרשה נג), ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, רבי הושעיא רבה אמר, שנגמל מיצר הרע. והסבירו המפרשים שם, דהיינו ביום שנכנס למצוות.
והנה כתב ובים של שלמה שם, כתב, שאם אומר חתן הבר מצוה דברי תורה, הוי סעודת מצוה אף שלא בזמנה. ע״ש. וכתב החיי אדם שם ללמוד מזה שמותר לאכול בשר בתשעת הימים, בסעודת בר מצוה אפילו שלא בזמנה, אם חתן הבר מצוה אומר דברי תורה. ע״ש.
ובהגהות יד אפרים (במגן אברהם ס״ק לג) הנ״ל, כתב, ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אף שלא באותו יום. ונראה שאין לדחות הסעודה לימים אלו בכוונה בשביל בשר תאווה. עכת״ד. ומשמע שאם הוצרכו לדחות הסעודה מחמת סיבה אחרת, שפיר דמי לעשות סעודה בבשר.
ויש להקשות על זה, דהא שלא ביום הגיעו למצוות ליכא אותה הראיה שכתב בים של שלמה מהגמרא בקידושין (לא.) הנ״ל, דחשיבא סעודת מצוה, ואם כן לא חשיבא סעודת מצוה מחמת הבר מצוה כלל, אלא מחמת דברי תורה על השלחן בלבד, ומחמת דברי תורה על השלחן שיהיה מותר לאכול בשר בימים אלו, אין זה מסתבר כלל, ואין לך סעודה שאין אומרים בה דברי תורה. ומה שכתב המהרש״ל דהוי סעודת מצוה אם אומר החתן הבר מצוה דברי תורה, יש לומר שאף הוא אין כוונתו דהוי ממש כסעודת בר מצוה בזמנה לכל דבר. וכן ראיתי שכן העיר בספר תורת המועדים ימי בין המצרים סי' ה אות נ והביא שכן העיר בשו"ת מהר"ם מבריסק ח"ב סי' סח.
ומרן הגר"ע יוסף זיע"א העלה בספרו הליכות עולם ח"ב ע' קלח שמותר להשמיע בימי בין המצרים שירות ותשבחות להשם יתברך המלווים בכלי נגינה, בשמחה של מצוה, כגון בסעודת ברית מילה, או בסעודת חתן וכלהבתוך שבעת ימי חופתם. וכן בסעודת בר מצוה הנערכת ביום הגיעו למצוות.
אבל אם מקדימים או מאחרים במספר ימים את סעודת הבר מצוה, ראוי להחמיר שלא להשמיע כלי נגינה בסעודה זו בימי בין המצרים.
אלא שעל פנים יש לצרף בנידון דידן לעשות סיום מסכת ולהשתדל שהסיום יהיה צמוד לסעודת הבר המצוה וכמו שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק א – אורח חיים סימן כו) בדין סיום מסכת בערב פסח לתענית בכורות, בקדש חזיתיה להגאון הרמ"ץ בתשו' (סי' מא), שחיזק דברי הא"ר, שלא למהר או לאחר בלימודו, כדי לסיים בשבוע ט"ב, לאכול בשר ולשתות יין בסיום. ואף על פי ששמע שרבים מקילים לעצמם בסיום מסכת שלא כדרך לימודן, לאו שפיר עבדי. ע"ש. וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם תאומים ח"א (חאו"ח סי' נו).
אכן בשו"ת ערוגת הבושם (סי' קלט) הנ"ל, נראה שיש להתיר בזה. וכנ"ל. וכ"פ להקל בשו"ת מים חיים למהר"י משאש (סי' קעט). ע"ש.
וכן נהגו בכמה מקומות להתחיל מסכת קטנה ימים אחדים לפני ע"פ, ומכוונים לסיימה בע"פ. וכ"כ הגאון מהר"ח פלאג'י בס' חיים לראש (די"ד רע"ב). וכן מצאתי כעת בשו"ת בית אב (חאו"ח סי' פב) שכ' להקל בזה, ושהנוהגים כן יש להם ע"מ שיסמוכו. וכ' שיש קצת ראיה לזה ממ"ק (ט) אבע"ל לשיורי פורתא ומוכח שאם ישייר בכוונה, יש מצוה בגמרו. ע"ש. וע"ע בשו"ת פרחי כהונה (חאו"ח סי' יג). ע"ש. ולפ"ז נראה דס"ל ג"כ דמהני לשייר, וכמ"ש הרב מקור חיים הנ"ל. אבל לפע"ד אין לסמוך ע"ז להקל כל כך, כיון דאעיקרא יש מחמירים בסיום מסכתא, וכבר כתבנו לעיל שהראיה ממ"ק אינה ראיה כלל, ולכן די להקל כשממהר בלימודו או מאחר, אבל להשאיר לאחר זמן ולסיים בע"פ לא מהני. ע"כ.
והנה כל מה שהחמיר ביביע אומר שם שלא לשייר את הסיום זה דוקא בערב פסח בתענית בכורות שיש דעות שלא מועיל כלל סיום מסכת, אבל בסעודת בר אפ' שלא בזמנה שדעת המהרש"ל, והיד אפרים שעצם זה שדורש החתן דברי תורה ודאי שיש לצרף גם כן סיום מסכת.
