האם מותר לאישה לאכול אוכל גנוב מבעל אלים?
יש לציין שבעל זה מטיל את אימתו בבית, כך שהאישה לא יכולה להתנגד להתנהגות זו של הבעל ועל כן אין האישה רוצה גם שלא להכין ממוצרים אלו שאם תאמר שחסר אוכל בבית יאמר לה הבעל מדוע אינה אוכלת ממוצרים אלו.
כן, במקרים מסוימים מותר לאישה לאכול אוכל גנוב מבעל אלים, במיוחד כאשר הבעל מטיל אימה בבית והאישה אינה יכולה להתנגד להתנהגותו. אם האישה תסרב לאכול, הבעל עלול להגיב באלימות. יש לדון במקרים של מוצרים טריים שאינם ניתנים להחזרה לעסק, לעומת מוצרים יבשים.
תשובה:
מה הדין לגבי אכילת אוכל גנוב טרי או יבש?
הדין משתנה בהתאם לסוג המוצר ולנסיבות. במוצרים טריים כגון עופות, דגים, ירקות ופירות, שאינם ניתנים להחזרה לעסק, מותר לאישה לאכול מהם, שכן הבעל כבר התחייב בתשלום כספי. במוצרים יבשים שניתנים להחזרה, יש לדון אם מותר לקחת על דעת לשלם בעתיד, ובמקום דחק גדול יש להתיר. פתרון נוסף הוא להשאיר מוצרים אלו זמן רב בבית עד שפג תוקפם. אם הילדים אינם יודעים שהאוכל גנוב, אין חובה על האישה לומר להם מחשש לאלימות. במצב של פיקוח נפש, וודאי שמותר לקחת על דעת לשלם. אם אין וודאות שהאוכל גנוב, מותר להנות ממנו.
אך ישנו פתרון שתשאיר מוצרים אלו הרבה זמן בביתה ואז אין הבעל יכול להחזירם משום שיש להם תוקף קצר ואז חל עליו חובת ושילם וקונה את הגזילה ולכן מותר לאישה להשתמש במוצרים אלו.
ואם הילדים רוצים לאכול ממוצרים אלו ואינם יודעים על אביהם שהוא גזלם, אין לה ללכת להעיר לילדיה, היות שיש לה סכנה בזה מבעלה.
ואם הדבר מגיע לידי פיקוח נפש וודאי הוא שמותר לה לקחת על דעת לשלם.
וכל זה דווקא באופן שוודאי לה שהוא גנוב אך אם אין הדבר וודאי לה שהוא גנוב אפילו שיש לה צד גדול שהוא גנוב ממון מותר לה להנות מהאוכל וכתבנו על זה במקום אחר.
מהם הנושאים ההלכתיים הנדונים בשאלת האוכל הגנוב?
הנה יש לדון בכמה נידונים בשאלה זו.
- הנושאים ההלכתיים הנדונים בשאלת האוכל הגנוב כוללים: הגדרת פחד האישה (חולי עם/בלי סכנה), האם נתינת הבעל לאישה מהווה שינוי רשות, הנאה מגזל במקום חולי שאין בו סכנה, הצלת עצמו בממון חברו (עם/בלי ידיעה למי לשלם או יכולת לשלם), ייאוש שלא מדעת בגזילה, דיני מוצרים טריים (האם חובת 'ושילם' או 'והשיב'), דיני מוצרים שאינם טריים, מצב שבו לא מוכח שהבעל גנב, חובת יידוע הילדים, ודין במקום פיקוח נפש.
א. מצב האישה הוא חולי שאין בו סכנה.
הנה אם מצב האישה היה סכנת נפשות היה צריך לדון בגזל או נזק במקום פיקוח נפש, אך מצב האישה שחייה באיום אינו סכנת נפשות וכן יש לציין שמהשואלת לא היה נשמע שיש צד של סכנת נפשות, אלא מצב של חולי שאין בו סכנה וגם אם חייה באיום מחמת המכות, או אימה שמטיל הבעל בבית, אין בדבר משום סכנת נפשות אלא חולי שאין בו סכנה בלבד.
ב. לקיחת האישה מהאוכל שמביא הבעל אם הוי שינוי רשות.
והנה מה שהאישה לוקחת את האוכל שבעלה מביא לה, כל עוד ואינה אוכלת את האוכל הגם שהוא מביא הבית אין בו משום שינוי רשות מהגזלן עצמו שהרי האישה והילדים הם סמוכים על שולחן הבעל, ונמצא שאינו מקנה להם את האוכל וכן כתב במנחת פיתים בס' שסא על הסמ"ע בסק' ה' שאין בילדים שסמוכים על שולחן אביהם משום שינוי רשות, ונמצא א"כ שהמוצרים שמביא הבעל הם עדיין ברשות הגזלן ולכן מה שיש לדון הוא האם מותר לאכול מהגזלן או לא.
ג. להנות מגזל במקום חולי שאין בו סכנה
ובשו"ע הרב הלכות גזילה סע' ב' כתב שאסור להנות מחפץ הגזול גם במקום חולי שאין בו סכנה ואפילו על דעת לשלם ובפתחי חושן הקשה עליו וכמו שנבאר בהמשך, אך כל הוויכוח הוא דווקא במקום שהוא על דעת לשלם.
ד. להציל עצמו בממון חברו.
והנה יש לדון האם מותר לאדם להציל עצמו בממון חברו, גם במקרה שלנו שהאישה רוצה להציל עצמה בממון הנגזל מפני בעלה.
והנה דעת שו"ע הרב ציינו בסמוך שיש לאסור אך בפתחי חושן (חלק ה גניבה ואונאה הערות פרק א הערה כב) הקשה עליו מדברי הרמ"א בסימן שח סעיף ז וכן בסימן ערד סעיף א שהדין ידוע שיש תנאי ב"ד שמותר ליטול ממון חבירו כדי להציל ממונו מן ההפסד, ומבואר שיש תקנת יהושוע שמי שמפסיד את הדבש שלו מותר לו לרוקן את חבית חברו שיש בה יין שהוא יותר זול על מנת להציל את הדבש שלו וזה דווקא שעל דעת לשלם.
ולפי זה גם במקרה דנן היה מקום לומר שמותר לה להציל עצמה על מנת לשלם.
ה. מציל עצמו בממון חברו על דעת לשלם שלא יודע למי לשלם או שאין לו.
מהו הסיכום ההלכתי ביניים לגבי שימוש האישה באוכל הגנוב?
ועיין בפתחי חושן הנ"ל שדן במקרה של פיקוח נפש אם אומרים בזה שמותר להציל במקום שהוא על דעת לשלם באופן שאין לו ושם רצה להתיר, אך יש מקום לחלק שדווקא במקום פיקוח נפש זה מותר, אך י"ל שהסברא בעינא עומדת שהרי הוא רוצה לשלם ולא מתכוון לגנוב ואולי זה שרי וצ"ע
ו. ייאוש שלא מדעת בגזילה.
והנה יש לדון האם מותר לאישה להשתמש בגזילה מכיוון שהמוצרים וודאי עומדים לייאוש שהרי הבעלים לא ימצא את הגזילה ומתי שיוודע לו בסוף החודש או השנה במאזן השנתי הרי התייאש מזה, וא"כ י"ל שיהיה כאן ייאוש ויש לדון אם מותר לאישה להשתמש במוצרים מכיוון שיש ייאוש.
האם מוצרים טריים שאסור להחזירם מחייבים 'ושילם' או 'והשיב'?
הדיון הוא האם מוצרים טריים שאסור להחזירם מחייבים 'ושילם' (תשלום) או 'והשיב' (החזרה). יש דעות שמשוות זאת לחמץ שעבר עליו הפסח, שם אומרים 'הרי שלך לפניך', מה שאוסר על האישה להשתמש. אולם, יש דעות המדמות זאת לאתרוג לאחר החג, שם לא ניתן לומר 'הרי שלך לפניך' עקב ירידת ערך ניכרת, מה שמוביל לחובת תשלום. נראה שבמקרים רבים, מוצרים טריים מאבדים מערכם במהירות בבית, ולכן הבעל חייב ב'ושילם' ולא ב'והשיב', מה שמתיר לאישה להשתמש. יש גם סברה שהבעל אינו גזלן אלא גרם נזק, המחייב תשלום בלבד.
נמצא עד כאן שיש צד להקל לאישה להשתמש במוצרים אם הוא על דעת לשלם וגם זה נמצא במחלוקת אך אפשר שיש להקל במקום הדחק לסמוך על השיטות שהתירו, והגם שאין לה לשלם ואינה עתידה לדעת מי הוא הבעלים עצם זה שרוצה לשלם והוא במקום הצלה שלה יש מקום להתיר.
ח. מוצרים טריים מותר לאישה להשתמש.
והנה כל מה שכתבנו עד הכא שיש לאסור על האישה להנות מהמוצרים הנ"ל מכיוון שיש איסור לקחת מהאישה מוצרים אלו שהרי היא גוזלת או מזיקה את הבעלים באכילתה וגוזלת את הבעלים (ועיין בקצו"ח ס' לד סק' ה' ובנתיבות עליו באיזה איסור עובר הלוקח מהגנב אם מדין מזיק או גזילה אך כך או כך עוברת היא באיסור)
אך י"ל שבמוצרים שאין באפשרות הבעל להחזירם נמצא שכבר הוא הזיק את בעל העסק וחל עליו חובת ושילם ולא חובת והשיב שכל חובת והשיב זה דווקא בחפץ שראוי להחזירו ולכן מותר לאישה להשתמש.
ט. מוצרים טריים שאסור להחזירם האם יש בהם חובת ושילם או והשיב שיאמר לו הרי שלך לפניך.
אך יש מקום לדון במוצרים אלו שהגם שאסור להחזירם הרי אינם נהרסו, והוא כעין דין של חמץ שעבר עליו הפסח שכתב השו"ע בס' שסג סע' א' שאומר לו הרי שלך לפניך שלא רואים את הנזק וגם הכא י"ל שהוא דומה לזה שהרי לא רואים את הנזק בעוף וא"כ דינו שאפשר לומר לו והשיב וא"כ עדיין אסור לאישה להשתמש בזה שהוא כעין לוקח מהגזלן.
אך י"ל שיש לדמותו לגוזל אתרוג ורוצה להשיבו לאחר החג שכתב הפת"ש שם סק א' שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך ואע"פ שלא ניכר הנזק באתרוג אין הדין דומה לחמץ, וישנם כמה חילוקים שם בפת"ש.
או מפני שבחמץ לא עשו תקנה של מזיק בדינא דגרמי (נזק שאינו ניכר אך שוויו ירד) משא"כ באתרוג שהוא שכיח.
עוד חילק בשם הבית שמואל שבחמץ מי שאינו מכיר את החמץ אינו רואה כלל את האיסור משא"כ באתרוג שדומה למטבע שנפסל שאינו יכול להחזירו לנגזל ומשום שאין להם שום שוויות, וגם אתרוג לאחר החג כולם יודעים שאין לו שום שווי.
ולפי זה יש לדון במקרה שלנו שאסור לו להחזיר את המוצרים הנ"ל וודאי אחרי כמה ימים.
שלחילוק הראשון יש לומר שגם הכא דומה יותר לאתרוג מאשר לחמץ שעבר עליו הפסח.
וחילוק השני יש לדון הרי מי שלא יודע שהוא חזר מהבית לא היה אוסר זאת ולכאורה דומה יותר לחמץ שעבר עליו הפסח, אך הרבה פעמים שמביאים הבית ומכניסים למקפיא או למקרר נהרס להם הטריות ואפילו אם קנה מוצרים קפואים הרבה פעמים מתיישנים וניכר עליהם, ולכן נראה שאין בו דין והשיב בדבר זה אלא ושילם ואכתי צ"ע.
ויש להוסיף על זה סברא שי"ל שאין הבעל נחשב כלל לגזלן אלא למעשה היזק שאינו ניכר או עכ"פ גרמי שהרי מיד שיוצא מהחנות כבר נעשה ההיזק בחפץ שאין אפשרות למוכרו אלא בשוק של יד שניה שאין לו מחיר וא"כ מיד הזיק את החפץ, וא"כ אין על הבעל כלל חובת והשיב אלא רק חובת תשלומים.
ולפי חילוק זה מותר לאישה להשתמש בחפץ שהרי כבר התחייב הבעל במעשה היזק זה.
י. מוצרים שאינם טריים
אך במוצרים יבשים שיכול להחזירם לחנות י"ל חזר הדין להנ"ל שרק אם הוא על דעת לשלם יש להקל.
אך גם במוצרים אלו אם תשאיר אותם הרבה זמן בבית שהתוקף קרב לסיומו י"ל שיהיה מותר לה להשתמש שהרי אין באפשרות הבעל להחזיר וגם כולם לא יקנו תוקף קצר במוצרים וא"כ י"ל שהוא דומה לאתרוג לאחר סוכות שניכר ההיזק וחל על הבעל חובת ושילם ולא והשיב ומותר לאישה להשתמש בו.
יא. אם לא מוכח שהבעל גנב זאת.
והנה כל זה דווקא אם יודעת בוודאות שהבעל גנב את המוצרים הנ"ל אך אם אין לה ידיעה וודאית על מוצרים אלו מותר לאישה להשתמש בזה וכמו שמבואר בשו"ע ס' שנו וס' שסט שאדם שהוא בחזקת גזלן אע"פ כן מותר לקנות ממנו או להנות מנכסיו אף שרוב ממונו גזול, וכבר הארכנו בזאת במקום אחר במחלוקת מדוע מות לקנות ממנו אך עכ"פ יש להתיר גם אם יש הסתברות מאד גבוה שהוא גזל את המוצרים הנ"ל.
יב. אם יש חובה לומר לילדים.
והנה אם האישה לא מאכילה את הילדים אלא הילדים לוקחים לבד, י"ל שאין על האישה חובה לומר להם שהרי כל חובתה הוא מדין אפרושי מאיסורא ואין דין לפני עיוור או מצוות בין אדם לחברו מתי שהוא ניזוק וכבר הארכנו בזה במקום אחר, וגם אם דין אפרושי מאיסורא הוא מדין הוכח תוכיח שהוא מצוות עשה, אין לאדם להוציא יותר מחומש על מצוות עשה ולכן אינה חייבת להעיר לילדים, במקום שהיא מפסידה דבהר שהוא שווי כספי כעין איומים וכדו'.
יג. במקום פיקוח נפש ממש.
והנה כל הנ"ל אם הוא רק חולי שאין בו סכנה אך אם יש לה צד שאפשר להגיע לידי פיקוח נפש גם אם הוא רק ספק מותר לה לקחת על מנת לשלם וכבר מבואר הדין כן לעיל ופתחי חושן שציינו לעיל (פ"א הל' ט גניבה)
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומדרש הוראה בבני ברק, ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
