בע"ה

דין אנינות בסמיכות לשבת

שאלה:

נשאלתי כשעה וחצי לפני כניסת השבת מאדם שחמותו נפטרה ולא יספיקו לקוברה לפני השבת, האם חל על אשתו דיני אנינות, והאם יכולה להדליק נרות שבת כרגיל ?

תשובה:

מאחר ולא יספיקו לקוברה לפני שבת לא חלים דיני אנינות עד צאת השבת, וממילא יכולה להתפלל מנחה וודאי להדליק נרות בברכה כרגיל.

מקורות והרחבה: מובא בגמ' (ברכות יז: מו"ק כג:) לגבי דין אונן 'מי שמתו מוטל לפניו… ואין מברך ואין מזמן ואין מברכים עליו ואין מזמנין עליו ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה, ובשבת… חייב בכל מצוות האמורות בתורה וכו'
ובטעם הדבר כתבו הראשונים שבזמן שמוטל עליו לקוברו גם אם לא עוסק ממש בקבורה באופן שיחשב 'עוסק במצוה' מ"מ כבודו של מת הוא שלא יסיח דעתו ממנו ולא יחשוב בדבר אחר אפילו בדבר מצוה, ושיהא פנוי לחשוב בצרכיו ולא יתרשל בקבורתו, ויעויין בפרטי דינים אלו בטוש"ע או"ח סי' ע"א ויו"ד סי' שמ"א, ובנו"כ שם.

וכתבו הראשונים על מי שתפסו המושל ומת בתפיסה ולא נתנוהו לקבורה דאין אנינות חלה על הקרובים, שלא נחשב 'מתו מוטל לפניו' ואין חיוב לקוברו, ונפסק להלכה בס"ד שם, ובתשובת יד אליהו (סי' ט"ז) דימה לזה מי שמת בע"ש ג' או ד' שעות קודם הלילה והמנהג באותו עיר שב' שעות אחר חצות כבר אין קוברים, א"כ אין נחשב מתו מוטל לפניו וחייב האונן להתפלל מנחה (והאריך שם שראוי לבטל מנהג זה), וכך משמע בדברי המג"א סי' תקמ"ח סק"ח שכתב: 'נ"ל דאם א"א לקוברו מחמת איד העכו"ם או מחמת אונס אחר לא חל עליו דין אנינות, דדמי למי שהוא בתפיסה כמ"ש בי"ד סימן שמ"ח ס"ד ועמ"ש ססי' תקכ"ו'. אמנם עי' בנודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' רי"א ובספרו דג"מ שם) שדברי המ"א הינם דווקא ביו"ט שאם אינו קוברו אסור לעשות תכריכין (כמבואר בסי' תקכ"ו ס"ס ד'), אבל בחול אף שאין מניחין הגויים לקוברו בו ביום אכתי שייך אנינות שהרי מחוייב בכבוד המת בעשיית תכריכין, נסרים ושאר צרכי המת, ואינו דומה למי שהוא בתפיסה… ואינם מחויבים להפסיד על הספק להכין תכריכין ולחתוך נסרים ואם אח"כ לא יתן רשות יפסידו בקלקול החיתוך וכיוצא בזה וא"כ אין עליהם שום טרדא ואף שמוטל עליהם טרדות ההשתדלות מ"מ עבור זה אין לפטרם מן המצות או לאסור עליהם בשר ויין דאטו לעולם לא יאכלו בשר ויין ולא יעשו מצות ואימת יופסק הלא כל זמן שלא נתייאשו תמיד מוטל ההשתדלות ולכן לא הוטל עליהם אנינות כלל וכו', ע"ש. ובאמת מוכרחים לחילוק זה שהרי הטוש"ע שם (ס"ב) פסקו שחל אנינות בלילה אפילו כשהקבורה למחרת, ומשמע שגם כשידוע שיקבר למחר[1], ואף ביד אליהו שם העיר זאת וחילק כך, אך העדיף לדמות אונן ביום שישי למת בתפיסה שלא יחול דין אנינות. ולדברי נו"ב לכאורה ה"ה אף במת בע"ש ולא יספיקו לקוברו קודם השבת מ"מ יחול על קרוביו דין אנינות מחמת שמחוייבין בהכנת שאר צרכי הקבורה (עי' פת"ש שם סקכ"ב). אמנם נראה לענ"ד שבנידון דידן שהוא קרוב לשבת וכן אין רגילות בימינו שבני המשפחה מכינים התכריכין והנסרים וכו' אף הנו"ב יודה שלא חל דין אנינות עד מוצ"ש (וכך מובא להלכה בקצש"ע סי' קצ"ו סי"ב ובשש"כ ח"ב סי' ס"ד סכ"ב). וק"ו שיכולה להדליק נרות בברכה שהנהגת האונן בשבת חלה כבר משעת הדלקת נרות, (ובפרט לאשה שמקבלת שבת בהדלקה, עי' סי' רס"ג ס"י), וכך ראיתי בשו"ת שבט הלוי חי"א סי' צ"ד.

[1] ויל"ע בדברי הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צ"א סכ"ה, ט'): 'הא דאונן פטור ממצות ואינו רשאי להחמיר על עצמו, נראה שאם הקבורה תהא למחר והוא הולך לישון דשפיר חייב בקריאת שמע וגם בברכת המפיל כשהוא שוכב על מטתו, דבכה"ג לא שייך כ"כ הטעמים שנאמרו בפטורא דאונן ממצוות.