ברכת שהחיינו על פירות גזולים

שאלה:

האם אפשר לברך שהחיינו על פירות גזולים ?

תשובה:

על אף שלגבי ברכת הנהנין לגזלן עצמו אסור לברך ואף כשנתן לאחר יש דעות שלא יברך, מ"מ לגבי ברכת שהחיינו נראה שיברך, וכדלהלן:

הרחבה ומקורות: מובא בגמ' (ב"ק צד. סנהדרין ו:) ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין, טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ. עפ"ז נפסק להלכה (טוש"ע או"ח סי' קצ"ו) 'אכל דבר איסור אע"פ שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף', ואף כשקנאן בשינוי שטחנן ואפאן וכו' והם שלו וחייב רק לשלם דמים נחלקו הפוסקים אם מותר לברך (והכרעת המ"א שם שלגבי ברכת המזון כשאכל כדי שביעה שהוא דאורייתא, יברך). ובאופן שנתנה לאדם אחר (לאחר יאוש) שיש שינוי רשות פסק במ"ב לגבי מצה גזולה (תנ"ד סקי"ז) שיכול לברך, (אמנם במקרה דומה לגבי ציצית (י"א סק"ל) הביא מחלוקת אחרונים אם יוכל לברך, ומדבריו לגבי שופר (תקפ"ו סק"ט) משמע שמחמת המחלוקת אין כדאי לברך[1]).

אך נראה פשוט שברכת שהחיינו שונה, ויוכל לברך בכל מצב, שהרי ברכת שהחיינו על פירות נתקנה על השמחה בראיית הפרי המתחדש משנה לשנה, וכך נפסק ברמב"ם (פ"י מברכות ה"ב) ובטוש"ע או"ח סי' רכ"ה, ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן, ואף שנהגו שלא לברך עד שעת אכילה מ"מ המברך בשעת ראיה לא הפסיד כנפסק שם (ובשהחיינו ביום ב' של ר"ה סומכים על כך לכתחילה, עי' סי' ת"ר ובכף החיים שם אות ו'), ומכיוון שכך יוכל לברך גם על פרי גזול, כי אין הברכה באה מחמת האיסור אלא מחמת השמחה בראייתו שאינה תלויה בבעלותו, ודומה למה שהביא הבה"ל (בסי' תנ"ד ד"ה ולעניין ברכה) שדווקא במצה גזולה אין יוצאין לפי שהמצה גופא באה בעבירה, משא"כ בהוציא מצה מרה"ר לרה"י כשחל פסח בשבת יוצא בה ידי חובתו ויברך עליו לפי שהוא עבר עבירה ולא המצה גופא בעבירה, וא"כ וודאי ה"ה בנידון דידן אמנם נעשתה עבירה בגוף הפרי אך ברכת שהחיינו אינה קשורה לזה כלל.                                                          ומאותה סיבה אינו דומה לפרי מורכב מין בשאינו מינו שי"א שאין מברכין עליו שהחיינו כי בתחילתו נעשה נגד מצוות הבורא, ונראה כשמח שיש פרי שבא ע"י עבירה (עי' באה"ט רכ"ה סק"ו בשם הל"ק, בה"ל שם, אג"מ או"ח ח"ב ס"ס נ"ח, ועוד), דזהו כשעצם הפרי בא בעבירה משא"כ בפרי גזול השמחה היא על הפרי ואינה תלויה בבעלות.

[1] ונלע"ד ליישב דברי המ"ב שלגבי מצה שכתב לברך כוונתו ברכת הנהנין, והמחלוקת בציצית גזולה ובשופר הוא לגבי ברכת המצוה ושם הכרעתו שלא לברך, שהרי ברכת המצווה אינה מעכבת ובברכת הנהנין אסור לאכול בלא ברכה (ועי' מהרש"א פסחים קב. ורע"א בגי' הש"ס ברכות יב. ועל המ"א בסי' ר"ט סק"ג).