בדיני נזיקין, שכחה נחשבת לפשיעה במקרים רבים, כפי שמובא בגמרא בבא מציעא (דף לה ע"א) שקובעת כי 'כל לא ידענא, פשיעותא היא'. עם זאת, ישנם דיונים והבחנות חשובות, למשל האם שכחה נחשבת לפשיעה רק בהקשר של שומרים שהתחייבו לשמור, או גם במקרים אחרים. לדוגמה, במעשה בקבוצה של בנות סמינר שרצו לעשות מסיבת חנוכה באחד הכיתות שהיו במבנה נייד (קרוואנים) וכדי לערוך שולחנות בכיתה, הוציאו את הספרים שהיו מונחים שם על מנת להחזירם לאחר מכן. אך דא עקא, שלאחר המסיבה שכחו אותם בנות להחזירם וכעבור כמה ימים, ירד גשם שוטף והזיק עשרות ספרים שהיו בחוץ. ועתה אותן בנות ששייך להן הספרים, תובעים את הבנות מהמסיבה בתשלום על הנזק שנגרם לספרים? נושאים לדיון: שכחה נחשבת לפשיעה האם שכחה נחשבת לפשיעה רק בשומרים מעשה בגוף החפץ שגרם לו להנזק נחשב למזיק בידים מסקנא דדינא שכחה נחשבת לפשיעה מובא בגמרא בבא מציעא (דף לה ע"א) מעשה בההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה, אמר ליה הב לי כיפי, אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה, "כל לא ידענא, פשיעותא היא", יעו"ש. הרי ששכחה נחשבת לפשיעה. אולם יש להוכיח מהגמ' בבא קמא (דף כו ע"ב) ששכחה אינה נחשבת לפשיעה, מהא דאמר רבה, היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה וכו'. הכיר בה ושכחה, ועמד ונפלה, לענין נזקין, חייב, לענין ד' דברים פטור, ופרש"י דאע"ג דהכיר בה, הויא שכחה שוגג, ולא פשיעה. הרי ששכחה אינה נחשבת לפשיעה. האם שכחה נחשבת לפשיעה רק בשומרים ברם, יש לדון אם בכל אופן אומרים כך או רק בשומר, דהלא מגמ' בבא מציעא הנ"ל לא יהיה ניתן להוכיח שדין זה בכל אופן, כי שם מדובר על שומר. ואדרבא מגמ' ב"ק הנ"ל שנראה להיפך שאין דין שכחה נחשב לפשיעה לא מדובר שם על שומר. ואפשר שהיה מקום לחלק בכך. ושור יסוד זה כבר נזכר בספר עבודת הגרשוני לרבי גרשון אשכנזי (סימן ב) שהביא ב' מקורות הגמרות הנזכרות וכתב שלכן יש לחלק בין שומר שאמר לא ידעתי אנה הנחתיו ובין שארי שכחות. אך לא ביאר טעמו. וכעין חילוק זה כתב בספר ישועות ישראל (סימן נה ס"ק א) ואף ביאר הטעם לכך, שבשומר שהתחייב לשמור, חייב על עצם השכחה, שמה שהסיח דעתו מהשמירה, נחשבת לפשיעה וחייב עליה, משא