חול המועד פסח תשפ"ה

שאלות באיסור מלאכות בחול המועד שנשאלו בבית ההוראה.

שאלה ראשונה:

בחורה שהציעו לה לעבוד בשמירה על ילדים קטנים (בייבי סיטר) בשעות הערב בחול המועד, האם מותר לה לעבוד ולקבל שכר למרות שהיא לא עובדת פיזית אלא רק שומרת עליהם שהם ישנים?

תשובה: ההלכה היא שאסור לעבוד בחול המועד ולקבל שכר אף ממלאכות שאין בהם איסור מלאכה בחול המועד. אך בנידון שאלתנו, מותר לבחורה לשמור על טף ילדים קטנים אף שאינה זקוקה לכסף והינה סמוכה על שולחן הוריה.

מקורות: מבואר בשו"ע הלכות חול המועד (סימן תקמב סעיף א) שאפילו מלאכות המותרות אינם מותרות לעשותן אלא לעצמו או לאחרים בחנם; אבל בשכר, אסור. ע"כ. ומבואר מדברי מרן השו"ע שעצם קבל עבודה בשכר בחול המועד הוא אסור, וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק א)  שאף מלאכות מותרות שהוא לצורך המועד דבעי שינוי, וכן ההדיוט שהתירו לו לתפור כדרכו, וכן כמה דברים "שאסרו משום טרחא אף שאינה מלאכה ממש", אסור לקבל עליה שכר דקבלת שכר במועד כעובדא דחול. ע"כ וכל זה כמובן שאין כאן דבר האבד ולא בפועל שאין לו מה יאכל כמבואר ברמ"א שם.

והנה מבואר בבה"ל (ד"ה אפילו) שה"ה לצורך אוכל נפש מותר לעבוד וע' שו"ת באר משה ח"ז סי' י"ד שכמו"כ לצרכי הגוף שהם בכלל צרכי נפש, ולכן מתיר לבייביסיטר (שמרטף) לקחת שכר עבור שמירתה על תינוקות בחוה"מ.

ובנוסף מדברי המשנ"ב מוכח שטירחא אף שאינה מלאכה ממש אסורק בשכר, אבל אם אין בהם לא משום מלאכה האסורה בשבת וגם לא משום טירחא אין איסור לקבל עליהם שכר במועד לכן אין איסור קבל שכר עבור שמרטף' בייבי סיטר ושאר אנשי שמירה וכן שכר שדכנות. וכ"כ חוט שני פ"ה ועוד אחרונים (ע'פסקי תשובות שם הערה 11). וכן העלה מורנו מרן זיע"א בספרו חזו"ע יום טוב (ע' קפד -קפה) ששומר טף בחול המועד רשאי לקבל שכר על שמירתו אף בלא הבעלה. ושם ציין לדברי הבאר משה ולשו"ת פאת שדך ח"ב (סי' קיד) ולשו"ת אבני ישפה (חאו"ח סי' קי).

ואמנם ראיתי במשנ"ב דרשו (סי' תקמב הערה 1) שציינו לדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל מובא ס' אשרי האיש פ"ח אות מ"ה להחמיר בזה. מ"מ לדינא ישל הורות להקל בזה בפרט ליוצאי ספרד שלדעת מרן השו"ע מלאכות בחול המועד אינו אלא מדרבנן וכ"ש כאן שלא מדבור במלאכה.

שאלה שנייה:

האם מותר לאשה שצריכה לקנות טיטולים ומטרנה לילדים לעבוד במשק בית בחול המועד.

תשובה: מותר לה לעבוד בכדי לפרנס את ילדיה.

מקורות: הנה לפי מה שכתבנו לעיל בשם המשנ"ב שאין להקל בעשיית מלאכות בחול המועד שיש בהם טירחא אף שאינם מלאכות גמורות לפ"ז אין מקום להתיר בעבודת משק בית של ניקיון ושטיפה והדחת כלים וכיו"ב וכן ראיתי שכן כתב בפסקי תשובות (תקמב אות ג) עובדי נקיון שהוא עבודה שיש בה טירחא יש לדון האם רשאים לקבל שכר, והנכון שיקבלו בהבלעה' על ידי הוצאות צדדיות שיש להם עקב עבודתם נסיעה ברכב וכיוצב"ז. ושם בהערה 13 הביא בשם ספר שמירת המועד כהלכתו פי"ז אות ה' בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהחמיר בזה, והקשה הרב פסקי תשובות שצריך עיון מדוע גרע משאר צרכי הגוף שדינם כאוכל נפש והרי אין אדם סובל לחיות בטינוף ולכלוך.

ומ"מ כאן במקרה שלפנינו שעבודתה של האשה היא כדי להחיות את ילדיה ודאי שמותר לה לעבוד ואף לדברי המג"א סי' תקמב ס"ק א שכתב שאף מה שהתירו למי שאין לו מה לאכול לעבוד זה דוקא שאין לו מה אפ' לחם ומים, בנידון שאלתנו מטרנה לילדים נחשב כמי שאין לו מה לאכול אפ' לחם ומלבד זאת שהגאון רבי מסעוד אלפסי במשחא דרבותא (סי' תקמב ס"ב) הביא מ"ש המג"א שפירוש אין לו מה יאכל היינו שאין לו כלל מה יאכל אפי' לחם ומים, וכתב עליו ולא דק דליכא מאן דאמר סברא זאת שיבטל שמחת יו"ט ויאכל לחם ומים בלבד וכדמוכח מהב"י סי' תקלט שכתב וז"ל שגם הרמב"ם ס"ל להתיר ביש לו מהלאכול בצמצום ורוצה למכור להרויח כדי שיהיו לו מעות בריוח שגם זה בכלל כדי פרנסתו ע"כ והרי הרמב"ם השווה מלאכה לסחורה ולא חילק ביניהם שבשניהם כתב בהלכה כד כל שאסור לעשותו במועד אם אין לו מה יאכל עושה כדי פרנסתו וכן עושה סחורה כדי פרנסתו וכמו שפירש כדי פרנסתו לגבי סחורה להרוחה גם בכדי פרנסתו לגבי מלאכה להרווחה שכולם שויום בפירושיהם וסתמו כפירושו על שניהם. וכן הסכים בכך מרן זיע"א בחזון עובדיה יום טוב (ע' קמו והלאה).

שאלה שלישית:

אשה אשכנזייה שלא הספיקה לגזוז ציפורני ילדיה הקטנים לפני החג, האם מותר לה לגזוז להם בחול המועד?

תשובה: אף שהאשכנזים יוצאים ביד רמ"א שפסק בהלכות חול המועד (סימן תקלב סעיף א) להחמיר שלא לגזוז ציפורניים בין של הידיים ובין של הרגליים, בין בסכין בין במספרים, מלבד טבילת מצוה. מ"מ מותר להם לגזוז ציפורניים לילדיהם הקטנים (פחות מגיל בר מצווה) אף שההורים פשעו ולא גזזו להם ציפורניים לפני החג.

מקורות: בהשקפה ראשונה יש מקום להתיר למרות כפי שציינו שדעת הרמ"א שנוהגים להחמיר שלא לגזוז ציפורניים, מ"מ הרי דעת מרן השו"ע שמותר לגזוז בין לגדולים ובין לקטנים, וידוע בכל מקום שיש מחלוקת אי שרי לגדולים יש מקום להתיר לקטנים וראיה לזה ממ"ש מרן הב"י א"ח (סי' רסט), שהביא מ"ש הגמ"י שמותר להשקות לקטנים מכוס הקידוש של בהכ"נ, אף על פי שאינו במקום סעודה, דהא דקי"ל דלא ספינן להו איסורא בידים, היינו נבלות וטרפות וכה"ג. אבל קידוש היום מ"ע הוא ולא נפקא מהתם. וכ' ע"ז הב"י, ואף לד' האומרים שאפי' איסורי דרבנן לא ספינן לקטנים בידים, אפשר שכיון שיש מתירין אפי' לגדולים לשתות מקידוש בהכ"נ, אף על פי שהגדולים נוהגים כדברי האוסרים, מ"מ לא חשיב איסור כולי האי שיאסור להשקותו לקטנים. ע"כ.

אלא שיש מקום לומר כיון שהגדולים גוזזים לקטנים א"כ האיסור בעצמו עושים אותו הגדולים ובכהאי גוונא לא ניתן לסמוך על דברי הב"י דמיירי שהקטן בעצמו עושה זאת. אלא שעדיין יש מקום להקל בכך ע"פ המבואר בשער הציון סימן תקלא  (ס"ק יג) במה שכתב שם על דברי השו"ע והרמ"א שם סעיף ו שקטן מותר לגלח במועד, אפילו נולד קודם הרגל; (ואפילו בפרהסיא שרי), שלא שייך בו הטעם שלא יכנס למועד כשהוא מנוול שהוא לאו בר מצוה הוא, ואינו מחוייב שלא להיכנס למועד כשהוא מנוול. וכתב שם בשער הציון בשם הפמ"ג  שאף שהיה יכול לגלחו מקודם שרי, דקנס הוא, ולא קנסינן לבן בשביל האב שלא גילחו מקודם. ע"כ.

לפ"ז, ה"ה בנידון שאלתנו לא ניקנוס את הקטנים שלא לגזוז את הציפורניים בגלל שהוריהם לא גזזו להם את הציפורניים לפני החג. וכן נראה מדביר המשנ"ב בדין איסור גזיזת הציפורניים לאשכנזים שכתב שם (סימן תקלב ס"ק ב) וכל הני דמותרין לגלח הנ"ל בסימן תקל"א מותרין ליטול צפרנים. ע"כ. וכפי שכתבנו קטנים מותר לגלח בחול המועד גם לאשכנזים ודו"ק וכן ראיתי שכן כתבו כמה מאחרוני זמנינו (עלון אזמרה לשמך סוכות תשפ"ב בשם הרה"ג ר' עמרם פריד).