דין בני גרושת הלב בתהליך שלום בית: מתי מותר לקיים יחסי אישות?
הבעל הציב שאלה בפני בית הדין לגבי מניעה מקיום יחסי אישות בתהליך שלום בית, מחשש לעבירה על דין בני גרושת הלב אם הגירושין יתממשו. השאלה מתמקדת האם ספק בגירושין מספיק כדי לאסור יחסים.
התשובה לשאלת בני גרושת הלב בתהליך שלום בית היא שדין בני גרושת הלב חל רק מתי שהבעל גמר בדעתו באופן סופי להתגרש. במצב של ספק, גם אם הוא מכוח תנאי, אין איסור זה.
דין בני גרושת הלב חל רק כאשר הבעל גמר בדעתו באופן סופי להתגרש. במקרים של ספק, גם אם הספק נובע מתנאי ולא מחוסר גמירות דעת מוחלטת, איסור בני גרושת הלב אינו חל. מצב זה מאפשר קיום יחסי אישות בתהליך שלום בית כל עוד אין גמירות דעת מוחלטת לגירושין.
לצדדים מומלץ בחום לבחון שימוש בתרופות למניעת הריון, וזאת לאחר התייעצות עם חכם הלכה. המטרה היא למנוע הריון פוטנציאלי שעלול לסבך את תהליך שלום הבית או את הגירושין, ובכך לסייע בהעמדת שלום הבית או בניהול המצב בצורה מיטבית.
האם מותר לקיים יחסי אישות אם הבעל מעוניין באישה אחרת או חושב עליה, ומה דין בני ערבוביא?
אם הבעל כבר מעוניין באישה אחרת, אין היתר לקיים יחסי אישות עם אשתו הנוכחית, בין אם הוא חושב עליה באופן כללי (מדין בני גרושת הלב) ובין אם הוא חושב עליה ממש בשעת קיום היחסים (מדין בני ערבוביא). איסורים אלו נובעים מהלכות שונות, כולל איסור 'אל תחרוש על רעך רעה', ומטרתם למנוע פגיעה באשה וביחסי הנישואין. עם זאת, ישנם פוסקים הסבורים שאיסור בני גרושת הלב חל רק כאשר חושב על אחרת, ובמקרים מסוימים של שלום בית, ייתכן שיש מקום להקל, אך לא במצב של מחשבה על אחרת ממש בשעת קיום יחסים.
דין בני גרושת הלב ובני ערבוביא
בשו"ע בהלכות או"ח סימן רמ סע' ג' כתב וז"ל: וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני תשעה מדות בני אנוסה בני שונאה וכו' בני גרושת הלב בני ערבוביא וגו', וכתב במ"ב בסק יט בדעתו לגרשה אף על פי שהוא אוהבה כגון מאותן שכופין להוציא, ובס"ק שאחריו על בני ערבוביא כתב וז"ל: כגון שנותן אז דעתו על אחרת כמ"ש ס"ב
מבואר בשו"ע שאדם שגמר בדעתו לגרש את אשתו אסור לקיים עימה יחסי אישות מחמת שאינו מעונין בה עוד, ואם נותן דעתו על אחרת יש בו גם משום בני ערבוביא.
ולפי זה לכאורה באדם זה שכבר מעוניין להתגרש ואינו מעוניין באשתו, ובית הדין כופה אותו משום שלום בית אם מדין שאינו יכול לכפות את אשתו או מדין שבאמת רואה לנכון להעמיד הבית לכאורה איכא חסרון זה ועל אף שהבעל הסכים לשלום בית עדיין עומד מבחינתו הרצון גם אם בתנאי כזה או אחר להתגרש מאשתו ומדוע מותר לו לקיים יחסי אישות עם אשתו.
בני גרושת הלב במקום ספק
ונראה שמצב זה שבני הזוג נמצאים בתהליך שלום בית הגם שהוא מהכרעת בית הדין יש בו לערער את גמירות דעת הבעל שהרי בסופו של דבר הסכים לתהליך זה ועל כן הגם שהתנה כמה תנאים, והגם שאינו מאמין בתהליך לא יוצא מדין ספק, ועל כן מותר לקיים יחסי אישות.
וודאי שבתהליך שלום בית חייב הוא הדבר שיהיה קיום יחסים בניהם שאל"כ אין לתהליך השלום בית שום היתכנות.
מקור לזה שמותר לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו בתהליך שלום בית מצאנו בשו"ת שואל ונשאל (ח"ד אבה"ע סימן יא) שם נשאל הוא בשאלה מעין זו, וכתב כמה טעמים להיתר.
וזה תורף דבריו: נראה לענ"ד שאין כאן איסור כלל דעד כאן לא אסרו רק בגומר בלבו לגרשה אבל במסופק ואפשר שתתקן ולא יגרשנה נראה דאין כאן איסור, כלומר שמצב זה שנכנס לתהליך שלום בית מעמיד כמצב ספק שחז"ל לא אסרו בו.
והוכיח זה שאין איסור במקום ספק מהא שאדם שנשוי לאשתו קרוב לעשר שנים ולא הביאו ילדים הרי מצווה לגרשה, ולכאורה אדם זה נמצא בספק אם צריך לגרש את אשתו ולא אסרו חז"ל לקיים יחסים עם אשתו אע"פ שיש לו צד גדול שצריך לגרשה.
עוד יש להוסיף שמכיוון ששני הצדדים משתווים בפשר זה גם הבעל וגם האישה אין כאן חסרון של בני גרושת הלב להרבה משיטות הפוסקים שהרי להרבה מהאחרונים איסור בני גרושת הלב נובע מדין איסור אל תחרוש על רעך רעה.
ונבאר גדר דין זה, בשו"ע אבן העזר ס' קיט סע' א' כתב לא ישא אדם אישה ודעתו לגרשה ואם הודיעה בתחילה שהוא נושא אותם לימים מותר ע"כ
ומקור הדין הוא גמרא יבמות לז: ומדין הכתוב "אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח" כלומר שאדם לא ימשיך להתנהג רגיל כלפי השני אע"פ שיודע שהמצב שלו לא טוב ואינו מספר לו.
וגם באישה זו שבעלה מעוניין לגרשה ואינו מספר לה הוא חושב עליה רעה והיא יושבת בטח ועל כן אסור לעשות כן.
ומבואר שבאם הודיעה את האישה כן, אין חסרון של הלכה זו ויש מקום להאריך בזה אך אכמ"ל.
והקשו האחרונים שגם אם אין חסרון זה אכתי איכא חסרון של בני גרושת הלב, והרבה מהאחרונים כתבו שאיסור בני גרושת הלב נובע מדין אל תחרוש על רעך רעה, וממילא הרי כתב השו"ע שבאם הודיעה אין כלל חסרון זה.
וממילא בנידון דידן שתהליך זה מגיע מחמת שני הצדדים וודאי שהאישה יודעת את מצבה וליכא בו איסור.
עוד כתב שיש הרבה מהפוסקים הלומדים שאיסור בני גרושת הלב הוא דווקא היכא שחושב על אחרת והכא עדיין לא חושב על אחרת.
עוד י"ל שהרי הכא מעוניינים לשלום בית ואם ה' נמחק על שלום בית וודאי שאיסור זה נדחה מפני צורך זה, ועל כן כתבנו להתיר בשאלה הנ"ל.
ומה שכתבנו שאם חושב על אחרת יש מקום לאסור, אפשר שגם זה יש להתיר שהרי כתב בסברא להתיר שאיסור זה נדחה מפני שלום בית, רק איני יודע אם סמך על סברא זו בכל כוחו לכן כתבתי לאסור.
אך וודאי שאם חושב ממש בשעת קיום יחסים אין מקום להתיר שהרי מזה יכול לדחותו ויש בו גם משום בני ערבוביא.
וודאי הוא שלתהליך השלום בית אם הוא כנה אינו יכול להתחיל מנקודת מוצא שהוא חושב על אחרת והדברים פשוטים.
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומדרש הוראה בבני ברק, ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
