שאלה: האם צריך לברך שהחיינו על בדיקת חמץ כיון שהיא מצוה שבאה מזמן לזמן, ומה הדין אם בירך שהחיינו על הבדיקה האם יכול לברך בליל הסדר שהחיינו
תשובה: אין לברך שהחיינו מחמת ספק ברכות להקל, אולם טוב לברך על פרי או בגד חדש, דהיינו אחר שיגמור בדיקת חמץ יברך ברכת הנהנין על הפרי, ושהחיינו יברך אחר שהתחיל קצת מהבדיקה להסתלק מחשש הפסק, ויש שסוברים שיברך על הפרי ברכתו וגם ברכת שהחיינו ויאכל מעט קודם שיברך על הבדיקה.
אולם אם לא היה בפניו פרי או בגד ובכל זאת בירך שהחיינו בשעה שבודק את החמץ, אף על פי כן בשעת ליל הסדר בקידוש מברך שהחיינו.
הרחבה:
כתב בעל העיטור (ח"ב הל' ביעור חמץ קכ ע"ג) דמברכים שהחיינו על בדיקת חמץ כיון שהוא בא מזמן לזמן וכן הוא המנהג וכ"כ הגהות מימונ' (פי"א ברכות אות ב) בשם ר' שמואל בן חפני גאון.
והרשב"א (ח"א סי' רכג) כתב שי"א שלא מברך כיון דלא קביעי זימנא דהרי המפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפי' מראש השנה צריך לבדוק, וכתב הרשב"א דאינו דומה לקריאת מגילה שאפשר בזמנים מסויימים להקדים ליא' או יב וכו' דאיתא התם לא פחות מיא' באדר ולא יותר מטו' באדר משא"כ כאן. [וכתב עוד הרשב"א (ח"א סי' שעט) וכו' בשם ר"פ שאין אומרים זמן על דבר שמכלה אותו מן העולה והקשה עליו טובא דמה נעשה עם יוה"כ] וצ"ע על דברי ספר צרור החיים לתלמיד הרשב"א ר' חיים ב"ר שמואל מטודילא שכתב משמיה דהרשב"א שנהג לברך.
והטור (סי' תלב) כתב דמסתברא דרשות הוא ומאן דבעי מברך וכתב הב"י להקשות דהרי מספק היה לומר שלא יברך, [ועוד יש להקשות על הגמ' (עירובין מ:) דשהחיינו אקרא חדתא הוי רשות ולמה לא אומרים שלא יברך מספק, וכתב ליישב דברי הגמ' דקים להו לרבנן דהכי תיקנו מעיקרא לברך זמן אקרא חדתא אם ירצה] ועיין דרישה, והמהרל"ח כתב ליישב דשאני שהחיינו משאר ספק ברכות כיון דשייך בה שפיר רשות כמבו' בגמ' [ועיין יבי"א ח"ד סי' נ אות ב].
והרא"ש (פ"א סי' י ד"ה מאי מברך) כתב שלא יברך כיון שהבדיקה היא לצורך הרגל סמכינן על זמן דרגל כמו שהחיינו דבניית סוכה שלא מברכים כיון שמברך במועד. והקשה הרש"ל דהרי איסור חמץ הוא קודם הרגל דהוא משעת זביחת הפסח וא"כ למה לא יברך שהחיינו [דהוא מצוה אחרת מהחג] וכתב הט"ז (תלב סק"ב) דלק"מ דאותו זמן האיסור מתייחס לרגל דהא קריה רחמנא ראשון דהיינו ראשון של ז' ימי הרגל וע"כ יותר טוב לברך בעיקר הרגל ופוטר הטפל לו.
והנה הברכי יוסף (סק"ג) כתב בשם הנימוק"י בשם הריטב"א שיש מקומות שמברכים זמן ואין לבטל מנהגם, אולם במחזיק ברכה (סק"א) כתב דנהגו האידנא לא לברך [לאפוקי הפרי חדש שכתב שראוי לנהוג לברך] וכ"כ בכנה"ג בפסח מעובין (סקכ"ב) ומטה יהודה (סק"א) ושו"ג (סק"ג).
ובבן איש חי (פרשת צו ס"ה) כתב דכתבו האחרונים אם נזדמן אצלו בגד חדש או פרי חדש יברך שהחיינו ויכוין לפטור גם מצוה זו.
והאורל"צ (ח"ג פ"ז ס"ד) כתב שאם הוא פרי יברך עליו ברכתו וגם שהחיינו ויטעם ויעשה כן קודם שמתחיל במצוות הבדיקה ואם זה בגד ילבשנו זמן מה ויוריד ואם אין לו יכוין בברכת שהחיינו של ליל הסדר גם על הביעור.
ובחזו"ע (עמ' מה) פסק גם שטוב לברך על פרי וכו' אבל כתב אחר שיגמור הבדיקה יברך ברכת הנהנין על הפרי ושהחיינו יברך אחר שהתחיל קצת מהבדיקה להסתלק מחשש הפסק [וכוונתו דאי לא מברכים שהחיינו אי יברך בין ברכת בדיקת חמץ לבדיקה הוי הפסק לרא"ש ועוד כנלע"ד].
וכתב הפמ"ג (משב"ז ססק"ב) דאף דלדעת הרא"ש מברך שהחיינו בחג ופוטר הבדיקה מ"מ אם בירך בבדיקה בכל זאת יברך בחג שהחיינו ולא דומה לסי' תרמא דיש שם דעות בדבר וכ"כ הכה"ח (סק"י) וכוונתו דאם בירך שהחיינו בבנית הסוכה דעת פסקי התוס' (סוכה פ"ד סי' קכו) שלא יברך אולם דעת הריטב"א (סוכה מו: סד"ה אמר רב אשי) לברך, ועיין בברכ"י (תרמג סק"ב) ד"ה אמנם הרמב"ם.
