שאלה: מתי הזמן הראוי לבדיקת חמץ.
תשובה: הזמן הראוי לבדיקת חמץ הוא מיד בצאת הכוכבים בליל יד', אולם בדיעבד אם התחיל בבין השמשות עלתה לו בדיקה וטוב שימשיך ויבדוק בצאת הכוכבים.
הרחבה:
מבואר במשנה בפסחים (ב.) אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וכו'. והיינו ליל יד' שמחרתו יד'.
[ועיין בר"ן (ב.) ובמאירי (ב.) ור"י מלוניל (ב.) מאי נ"מ אי גורס אור ליד אור יד או ליד אור].
והנה הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ב ה"ג) כתב וז"ל וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר וכו' ואין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר וכו'.
והקשה הכס"מ למה בתחילה כתב ליל יד ואח"כ סוף יג וכתב שלגבי לימוד מזה ששנו האי צורבא מרבנן לא ליפתח בעידניה באורתא דתליסר נגהי ארביסר והיה לומר נגהי ארביסר כדתנן אור ליד' וכו' אלא ללמד דמסוף יג' אסור.
משמע מדברי הב"י שלעניין לימוד הוא מביה"ש לא יתחיל ללמוד אבל בדיקה בצה"כ. וכן משמע בטור.
אולם הראב"ד בשו"ת תמים דעים (סימן רמה), הביא מה שכתב הרז"ה ריש פסחים, דתנא דמתניתין שתפס "אור לארבעה עשר", מפני שפתח בהלכות אלה וכתיב פתח דבריך יאיר. ושמואל דתני ליל י"ד משום שלא היה זה בפתיחת דבריו. וכתב הראב"ד, והרי מצינו המפלת אור לפא', וכן יכול יהא נאכל אור לשלישי, אבל הטעם הברור שבכל מקום שצריך להקדים לתחלת הלילה כבדיקת חמץ ומשיאין משואות, תני אור, מפני שעדיין יש שם אור היום, ואינו חשך כדכתיב ולחשך קרא לילה. ע"כ. ומשמע מלשון הראב"ד שהוא לפני צאת הכוכבים והוא ביה"ש. והעתיקו הב"י בסעי' ב.
והנה בשו"ע (סימן תלא סעי' א) כתב בתחילת ליל יד' בניסן וכו' משמע שהוא בצאת הכוכבים.
ובמגן אברהם (שם סק"א) כתב שהוא סמוך לכניסת הלילה ומשמע שמבין כן במרן וצ"ל לדעתו שמה שמרן כתב בתחילת הלילה הוא לאפוקי שלא תאמר בלשונות אחרים שישתמע מהם שהוא לילה שאחר או לפני יד'.
אולם הפמ"ג (אשל אברהם סק"א) ביאר ב' פירושים א' שלא ימתין עד שחשיכה ממש שיהא אור הנר יפה אלא רק מיד בצה"כ, וי"ל סמוך לפניו ביה"ש וכן נראה שדעת המג"א (סק"ה). וכן משמע מלשון הגר"א ואף שהיה להתווכח בכוונתו מ"מ סיים שהוא ראב"ד ועיין ר"ן משמע שמבין שמרן כדעת הראב"ד. וכ"כ הב"ח (סעי' ד) כתב שהעיקר כדברי הראב"ד שיבדוק בביה"ש.
אולם החוק יעקב (סק"א) כתב להוכיח מדברי הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל יד סי' ג) וכן מהמהרי"ל (תענית של בכורות עמ' נא סי' ה) ובמנהגי ר"א טרינא (עמ' לו) שהבדיקה צריכה להיות בלילה ממש ולא בבן השמשות אלא בצאת הכוכבים ואף שיש עדיין קצת אור, וכתב שגם דברי הראב"ד יש לפרש כן ושכן מבו' להדיא בספר תמים דעים וכן הוא דעת הר"ן. וכ"כ באליהו זוטא (סק"ג) שהיה גיסו וכתב בא"ר (סק"ה) שאי אפשר לומר כן בדעת הראב"ד, שהרי שמואל תני "ליל י"ד", וא"כ אף התנא דמתניתין נתכוון ללילה ממש, אלא שצריך להיות סמוך לאור היום ושכן מוכח בהראב"ד גופיה שאין לבדוק עד אחר צאת הכוכבים.
וכן מבואר בט"ז (סק"א) ששאל למה צריך לומר שבודקים בלילה גם מטעם שאנשים מצויים בבית וגם שאור הנר יפה וכתב לבאר שצריך שיהיה באותה שעה שינוי ורושם דביאת האדם רגיל להיות בבין השמשות בעוד קצת היום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק לכן ימתין עד הבהקצ הנר שהוא לילה ממש ע"ש בביאור
ובשו"ת מהרי"ש (סי' א) הכריע כדברי החוק יעקב וכ"כ המשנ"ב (סק"א) והחוק יוסף והבן איש חי (פרשת צו סעי' א) והכה"ח (סק"ה) וכ"כ בחזון עובדיה (הלכות פסח עמ' לג-ד) ושם הוכיח שדעת הראב"ד כדעת ר"ת שיש שתי שקיעות ומכיון שמהשקיעה עד צה"כ יש שעה וחומש שאז לא נשאר מאור היום כלל והחשיך ע"כ זמן הבדיקה קודם צה"כ, אבל אנן שסוברים כהגאונים ואפשר להיות אור עם צה"כ יש לבדוק בצה"כ כדעת רוב האחרונים. אולם בדיעבד אם בדק בבין השמשות יצא רק טוב שימשיך מעט בלילה (הליכות עולם חלק א' עמ' רעה).
