שאלה: כיצד סדר ברכת בדיקת חמץ ומה יעשה אם שכח ולא בירך.
תשובה: לפני שיבדוק יברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ [וראה בהרחבה הטעמים למה תיקנו נוסח ברכה זו]. ואם לא בירך בשעה שהתחיל יבדוק יברך כל זמן שלא סיים את הבדיקה.
הרחבה:
איתא בגמ' (פסחים ז.:) אמר רב יהודה הבודק צריך שיברך מאי מברך רב פפי אמר משמיה דרבא "לבער חמץ" רב פפא אמר משמיה דרבא "על ביעור חמץ" וכו' והלכתא על ביעור חמץ.
נמצא שקודם שבודק צריך לברך "ברוך וכו' אשר קידשנו וכו' על ביעור חמץ".
מ"מ אם בירך לבער יצא כמבו' שם וכ"כ בהגה"א שם וברבנו ירוחם (א"ו נתיב ה ח"א לח:). וכ"כ החוק יעקב (סק"ג).
וכתב הרא"ש (פ"א סי' י ד"ה מאי מברך) דמברך בבדיקה דלא תימה שאינה מצוה כ"כ כיון שאינה אלא לבער את החמץ מן הבית לכן תקנו לברך על הבדיקה, ועוד היה ראוי לברך "על בדיקת חמץ" אלא שתיקנו לברך על ביעור לפי שלאחר הבדיקה מיד מבטל והיינו ביעור חמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו ועל עסק זה נגררת הברכה של הבדיקה שהיא תחילת הביעור. והב"י כתב ליישב שאין הבדיקה תכלית המצוה שהרי מי שבדק ולא ביער או ביטל לא עשה כלום.
וכתב עוד הב"י למה לא יברך "על ביטול חמץ" וי"ל דביטול הוי דברים שבלב שאין מברכין על דברים שבלב, ועוד שביטול הוא לא לשון ביעור משא"כ ביעור נשמע גם ביטול.
ואם לא בירך לפני שהתחיל לבדוק כתב הכל בו וז"ל אם לא בירך קודם שהתחיל לבדוק מברך כל זמן שלא סיים בדיקתו דכל מצוה שיש לה משך זמן כל היכא דבריך מקמי סיום המצוה עובר לעשייתו הוי, והביאו הב"י.
והנה הט"ז (סי' תלב סעי' א) כתב שאם לא בירך בעת הבדיקה יברך בשעה ה' שעוסק בשריפת חמץ דהא עושה מעשה המצוה הוא [ושם הביא שאף שיש רצו לומר שדעת הרא"ש מזה שהקשה למה לא מברכין על הביעור בשעה ה' שהיא העיקר מדאו' וכו' ותירץ דקודם זמן איסור לא נפיק מתשביתו דתשביתו הוא בשריפה ומה שהוציא מהבית הוא שלא יעבור על בל יראה וכו' וכוונתו בקושיא למה לא יברך ב' ברכות א' בשעת בדיקה ואחת בשעת שריפה וא"כ לפי הבנה זו התירוץ בא לומר שאין מצוה בשריפה קודם זמנה וא"כ אין מצוה כלל ולא יכול לברך ביום, וכתב הט"ז לדחות סברא זו דאין מברכים ב' ברכות על מצוה א' אלא כוונתו להקשות דביעור הוא מצוה מדאו' משא"כ בשעת הבדיקה דרבנן ולמה לא יברכו על דאו' ותירץ הרא"ש שאין בה מצוה מדאו' דתשביתו וא"כ יוצא שלכן מברכים על הבדיקה אבל אין ראיה שאם לא בירך בבדיקה לא יברך למחרת אלא אדרבה משמע מהרא"ש שכן יברך].
וכהט"ז כ"כ המג"א (סק"ב) דהרי חייב לשרוף מתקנת חכמים ועוד דאומר כל חמירא וכו' על חמץ שלא ביטל ועוד שדעת מהריקש שי"א שלעולם מברך בשעת שריפה.
אמנם החו"י (סק"ה-ו) כתב דמלשון הכל בו משמע שאם עבר הבדיקה לא יכול לברך כלל וכן משמע ברמ"א כאן וכן ביאר הב"ח בדעתו והוא כדעת הרמב"ם (פי"א ברכות) שאם סיים דבר שוב לא יברך ועיקר הברכה הוא על הבדיקה ודלא כהרא"ש אף שמברך על ביעור חמץ מ"מ לשון ביעור כולל את הבדיקה והביא ראיה דהרי אם שח תוך הבדיקה חוזר ומברך למ"ד כיון שהוא מפסיק תוך המצוה ואם איתא דמברך בשעת ביעור אמאי אינו חוזר לברך ביום דהוי הפסק גדול, אלא ודאי נגמר כל הבדיקה בלילה משא"כ לדעת הרא"ש ששיחה לא הוי הפסק וכן עיקר שלא יברך אחר הבדיקה. וכ"כ הא"ר (סק"ג) והגר"ז (סק"ה).
והמשנ"ב (סק"ד) כתב שהמברך אין מוחין בידו כי כדעת המג"א וט"ז כ"כ החוק יוסף (סק"ה) והנהר שלום (סק"ג) והחיי אדם (כלל קיט סי"ט).
ודעת הפ"ח (סק"א) שכל שלא ביטל הביטול בלילה יכול לברך [והפמ"ג (א"א סק"ב) כתב צ"ע)].
ובערוך השולחן (ססי' קנח) ובחוקת הפסח (סק"ב) כתבו כדברי החוק יעקב וכ"כ האחרונים (סי' יט סעי' א) והכה"ח (יד) והשולחן גבוה (ב) ועוד אחרונים, וכתב הגר"ח פלאג'י שאפי' אם קרוב לגמור שלא נשאר בית או חדר לבדוק לא יברך. ואפי' שלא ביטל וכן מבו' בזכור לאברהם (סק"ב) ובכה"ח (סקי"ג).
