שאלה: האם יש חובה ללמוד ל' יום קודם החג את הלכות החג

תשובה: לדעת מרן השולחן ערוך אין חיוב גמור ללמוד הלכות פסח מפורים ומותר לכל ת"ח להמשיך ללמוד במקום שליבו חפץ, אך המורים לרבים צריכים ללמוד להיות בקיאים כדי להשיב, אולם בחג עצמו לכ"ע בימי החג צריך ללמוד ולדרוש הל' פסח בפסח וחג בחג, ולמי שמתחיל ל' יום קודם היינו מפורים עצמו.

ועיין בהערה לגבי שאר החגים בהרחבה.

הרחבה:

איתא בפסחים (ו.:) על אדם היוצא מביתו תוך ל' יום קודם חג הפסח שחייב לבדוק חמץ כדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" וכתיב "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" [ראה גמ' סוכה כו:] רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות ואמר רבה בר שימי משמיה דרבינא שלמד מהפס' "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחדש הראשון [ניסן]" וכתיב "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" והקשתה הגמ' מניין שדוקא בא' בניסן היה, ותרץ רב נחמן בר יצחק אתיא "מדבר" מ"מדבר" כתיב הכא "במדבר סיני" וכתיב התם "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני" מה להלן בראש חדש אף כאן בראש חדש וכו', ועל הפס' שלמדו חכמים אמר שמתוך שהיה בפסח דיבר בדברים של פסח.

נמצא של' יום קודם שואלין ודורשין בהל' פסח.

והנה הרי"ף והרא"ש כאן גרסו שואלין וכן הר"ן (מגילה ד. דפי הגמ').

אולם בגמ' מגילה (לב.) מבו' תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג.

נמצא שדוקא בחג עצמו צריך אבל קודם החג א"צ ולא כמו הגמרא בפסחים.

ונכתבו בזה כמה תרוצים.

א. הר"ן (מגילה ד, פסחים ו) כתב לבאר ששואלין ודורשין הל' פסח בפסח וכו' פירוש היינו לפרש הטעמים, ומה שאמרו שואלין ל' יום היינו שאם באו להשאל ב' בנ"א א' בהל' פסח ואחד בדין אחר אם הוא ל' יום קודם חג הפסח יענה למי ששאל בהל' פסח. וכ"כ הרשב"א (פסחים ו. מגילה ד.) והריטב"א (מגילה ד.) בשם רבו הרא"ה (כמב' בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' פה) והנימוק"י (פסחים ו:).

וראיות לדברי הר"ן כתב הרשב"א (פסחים ו.) דהרי מתוספתא מבו' דבבית ועד שואלין ל' יום קודם הפסח וא"כ מוכח שבביה"מ היו שואלין וכן מוכח מהירושלמי [ועיין בביה"ל שדחא דברי החוק יעקב מהא דהירושלמי ולא ראה הרשב"א הנ"ל].

עוד ביאר באור חדש דהרי הפס' אמר שמשה רבנו דרש על פסח שני ויש להקשות למה לא דרש על פסח ראשון אלא ע"כ דאין חובה מה שא"כ בפסח שני שהרי נשאל משה רבנו על כך מאליצפן או שהיה אדם שקבר מת מצוה כמבו' בסוכה (כה:). [ועיין בטורי אבן (מגילה לב) דביאר כעין זה אך לשיטתו צ"ל שחובה לדרוש ב' שבתות קודם וזה קשה כמבו' ביבי"א (ח"ב סי' כב אות א)].

ב. תירץ הב"י דדיני פסח צריך להודיעם כדי שיהא שהות להתעסק בטחינת החיטים אפיית המצה וכדו' משא"כ בשאר מועדים, ואף שגם בחג סוכות יש הרבה הלכות מ"מ אפי' סוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה [היינו סוכה שבנא גוי וכדו'], ואף שיש הלכות לולב וכדו' רובם כשרים ואין טרחת סוכה ולולב מרובה ודיין להתעסק בהם בערב החג לכן לא צריך לשאול ל' יום קודם, ומה שאמ' שואלין בהל' פסח בפסח וחג בחג וכו' היינו לדרוש טעמים ולדרוש דברים של איסור והיתר ובסוכות וכו' די ביום או יומיים קודם.

ג. תירץ הב"י דעיקר התקנה ללמוד ל' יום קודם הפסח משום קורבן שיהיה נקי ממומין וכיום שאין קרבן מ"מ תקנה לא זזה ממקומה. [ולטעם ראשון ושני צ"ל שזה רק בזמן שביהמ"ק קיים וכן משמע בחוק יעקב (אות א)].

ד. הב"ח תירץ שמה שאמרו שואלין הל' פסח בפסח וכו' היינו לומר סמוך לפסח וכמה הוא ל' יום וכמו מה שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל והיינו ערב הרגל (ר"ה טז:).

ה. הט"ז (סק"א) ביאר דנ"מ ע"פ הגמ' בב"מ (צז.) דרבנן רצו שרבא ילמד אותם ואז הכלי שהשאילו יהיו פטורים אם יהרס דהוי שואל ובעליו עמו ושם מוכח דדוקא אם היה ל' יום קודם החג וא"כ נ"מ לדידן.

ובדברי הר"ן [תירוץ א] ישנן כמה קושיות:

א'. איתא בסנהדרין (יב.) דאין עושין אדר ב' בל' אדר כיון שראוי לקדש את חודש ניסן והקשו שם עיברוה מאי [אם עיבור ועשו אדר ב' בדיעבד מה הדין] אמר עולא אין מקדשין את החדש קידשו מאי, אמר רבא בטל העיבור רב נחמן אמר מעובר ומקודש, אמר ליה רבא לרב נחמן הרי מפורים לפיסחא ל' יום יש והרי מפורים דרשינן בהלכות הפסח דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום וכו' וכי מטי ריש ירחא מרחקין ליה אתי לזלזולי בחמץ, אמר ליה מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא אמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא.

נמצא מדברי הגמ' דדרשה ל' יום קודם הוא חובה וכן הקשה הב"ח והביה"ל ועוד.

אולם יש לבאר לדעת הר"ן דמה שאמרו דאתי לזלזולי בחמץ אף שאין חובה לדרוש ל' יום קודם הפסח כוונת הגמ' שהיו מרבים לשאול על פסח בביה"מ ושיראו ההמון שעונים לאלו ששואלים להל' פסח קודם אליהם יבינו שיש ל' יום עד הפסח וכשיעברו השנה יבואו לזלזל בחמץ [יבי"א ח"ב סי' כב אות ט].

עוד י"ל כמש"כ הערוגות הבשם (סי' צב) שגם לר"ן בזמן שיש קרבן חייב לדרוש ל' יום קודם וא"כ כיום שאין קורבן אין חובה והגמ' הנ"ל בזמן הבית [וזה לא כתרוץ ג' דב"י וזה ההבדל בניהם ודו"ק] וכן משמע בחוק יעקב (סי' תכט סק"א).

עוד י"ל שהרי כל אדם הנשאל צריך להשיב כהלכה וכיון שעוסקים ל' יום קודם חג הפס' בהל' פסח כדי להשיב יבואו לזלזל בחמץ (קרן לדוד סי' קיג סק"ג).

ב. הקשה הביה"ל שהרי רשב"ג למד ששואלין ב' שבתות מזה שדיבר ה' אל משה בר"ח ניסן דיני פסח ושם הרי לא באו להישאל, ומרשב"ג נלמד לת"ק שהרי רשב"ג למד מזה שדיבר הקב"ה למשה בא' בניסן בדיני פסח ושם הרי אף אחד לא שאל והרי בגמ' מבו' דפליגי רק לעניין כמה זמן לפני ולא לעניין עצם המעשה.

אולם ראיתי בספר בן ידיד (רמב"ם תפילה פי"ג ה"ח) שביאר שלעולם גם לרשב"ג מדובר שבא אדם לשאול בדיני פסח יש לענות לו ראשון ואף ששם הקב"ה אמר למשה דיני פסח וכו' שלא ע"י ששאל, שאני התם דאז הוקרבו לה' והוצרך להזהיר ולהרחיק את עם ישראל מע"ז ושיקריבו שה לקבן פסח לה' כדי שלא יחזיקו השה לאלוה אחר, משא"כ עכשיו שא"צ לדרוש כ"א בעיצומו של יום.

וביבי"א (שם אות א) הביא דברי הטורי אבן שאיך ת"ק יסביר הפסו' שממנו למד רשב"ג אמאי לא הזהיר ל' יום קודם אלא ע"כ דלאו חובה הוא, והקשה ביב"א שלפ"ז שבועיים לפני יהיה חובה לדרוש וזה אינו אלא הביאור דהוא קודם מתן תורה ושם האריך בדבר. [אולם עיין באור חדש על פסחים (ו.) שלפי דבריו יש לבאר דברי הטורי אבן דאולי זה כוונתו וצ"ע].

ובקושיות הנ"ל קשה גם לתרוץ ב':

ג. הקשו הפוס' אם שאר חגים אין חובה כלל לכ"ע ללמוד קודם החג ל' יום הרי בסוכה (ט.) מבו' שסוכה ישנה אם בנאה תוך ל' יום אפי' לא לשם סוכה כשרה והטעם דשואלין ל' יום קודם חג סוכות, וכן קשה ממגילה (ד.) שמבו' שפורים חל בשבת צריך ללמוד בשבת הל' פורים ושם הקשו מאי איריא פורים אפי' יו"ט וכו' וביארו התוס' דיו"ט שואלין ל' יום קודם וכו' א"כ חובה ל' יום קודם.

והנה במטה יהודה חילק דל' יום קודם הפסח הוי דאו' משא"כ שאר חגים דרבנן וא"כ ה"ה הכא, ועוד י"ל כמש"כ החוק יעקב (סק"ב) דהוי מנהג וא"כ גם הגמ' הנ"ל הוי מנהג.

ד. עוד יש להקשות שהרי מבו' בחו"מ (סי' שמו סעי' יג) שאדם שאל כלי ואגב ביקש מהבעלים משהו ונהרס הכלי חשיב בעליו עמו ופטור אם נהרס הכלי ומבו' בב"מ (צז) שאם למדו תלמידים אצל רב בחומר שהיה צריך ללמדם אם הוא חייב ללמד כגון ל' יום קודם החג חשיב מושכר להם ואם לא קודם ל' יום אז לא וכ"פ שם השו"ע. וא"כ הוי חובה.

וי"ל כדברי החוק יעקב דהוא מנהג וי"ל שכיון שהוא מנהג שהורגלו א"כ הוי שואל ובעליו עמו [יבי"א שם אות ד].

הלכה למעשה

הנה השו"ע כתב שואלין בהל' פסח ל' יום קודם החג והשמיט "דורשין" ודקדק הפמ"ג (משב"ז סק"א) והביא בשם העולת שבת דדוקא השמיט דורשין דהרי אין חיוב לדרוש רק אם בא לשאול וכטעמו הר"ן שאין חובה ללמוד ל' יום קודם החג.

וכן החוק יעקב כתב (סק"ב) כן ואף שכתב שכיון שכיום אין קרבן והרי א"כ הב"י חולק על טעמו בתרוץ שלישי של הב"י י"ל דמה שאמר שהיום אין קרבן לכן השמיט דורשין ולא חובה וא"כ צ"ל שהחוק יעקב מתכוון שלדעת הר"ן מה שאמרו בע"ז של' יום קודם הוא משום קרבן היינו בזמן הבית ואחר שבטלו הקרבנות בטל התקנה.

וא"כ לדעת מרן אין חיוב ללמוד ל' יום קודם החג אלא רק אם בא להישאל אדם א' בהל' פסח והשני בנושא אחר עונים לשואל בהל' פסח.

והנה הביה"ל חלק על יסוד זה שכתבו שמזה שגרסו שואלין וכו' שהרי [חוץ מהקושיות על הר"ן דלעיל] מבו' בשאילתות (צו שאיל' עח) שאף שהיה כתוב בגמ' דיליה "שואלין" מ"מ ביאר שהוא "דורשין" וא"כ הוא חובה וכן מבו' בבה"ג (פסח פ"ב) דבעי לישראל למגמר מילי דפיסחא ואגמורי אנשי ביתה דתניא שואלין וכו'.

אולם ביבי"א (שם) הביא שהמאירי סובר כסברת הר"ן וגרס בגמ' דורשין וא"כ אין ראיה וכן מה שהביא בשם הבה"ג י"ל שהרי ת"ח צריכים להשיב כהלכה ולשנן כמבו' בקידושין (ל.) וזה כוונת בה"ג [אך ק"ק שהרי מבה"ג משמע שהחיוב לכל ישראל].

ויש להביא סיעתא מהנימוק"י (פסחים ו.) שמבו' בגמ' כדברי הר"ן ודקדק כן מדתניא "שואלין" א"כ משמע שמה שאמרו שואלין דווקא הוא.

והנה החוק יעקב תרץ שהרי בירושלמי (פסחים פ"א ה"א) מבו' שבבית ועד שואלין קודם ל' יום וכן מבו' בתוספתא (מגילה פ"ג ה"א) וכ"כ הפני משה.

אולם הא"ר חלק על דברי החק יעקב דהרי בש"ס (מגילה כט:, פסחים ו:, סנה' יב:, ע"ז ה:) מבו' ששואלין ל' יום קודם החג ולא כתבו בבית ועד וכו' משמע דלא ס"ל כהירושלמי וכן הב"ח כתב דמצוה על כל אחד להתחיל ללמוד פסח מפורים וכו'. והובא בביה"ל ושכן הוא בבה"ג דלעיל, ושם בביה"ל הסיק שבבית המדרש בודאי יש חיוב ללמוד ל' יום קודם אף לדברי הירושלמי.

מ"מ הביה"ל לא ראה דברי הרשב"א (פסחים ו.) שמביא להביא ראיה מהתוספתא הנ"ל וכן הריטב"א (מגילה ד.).

והנה ביבי"א שם למסקנא הסיק שלדעת מרן אין חיוב גמור ללמוד הל' פסח מפורים ומותר לכל ת"ח להמשיך ללמוד במקום שליבו חפץ, אך המורים לרבים וכו' צריכים ללמוד להיות בקיאים כדי להשיב אולם בחג עצמו לכ"ע בימי החג צריך ללמוד ולדרוש הל' פסח בפסח וחג בחג וכו' .

וקשה לי למה כיום לא נהגו ביו"ט ללמוד הל' יו"ט וכו'.

וראיתי בשעה"צ (סק"ה) שהביא בשם האחרונים דסומכין על קריאת התורה בענינו של יום, אולם דחא דבריו דהרי בגמ' מבו' הל' פסח בפסח משמע הלכה.

אולם הגר"ז (סק"ד) כתב שעכשיו לא נהגו לדרוש בהלכות החג עצמו לפי שהכל כתוב בספר אלא דורשין באגדה מעניינו של יום והביאו הכה"ח (ד). וכן מבו' בא"ר (סי' רצ סק"ה) רק שסיים שיזהר לדרוש קצת דינים והוכחות.

ובמחזיק ברכה (סק"ג שם) דחאו דאין לדמות הקורא מהספר לאיש שמזהיר את העם שלא יהיו נכשלים וכ"כ ביבי"א (ח"ב סי' יח אות ח) ושהא"ר לימד רק זכות.

ולמי שמתחיל ל' יום קודם היינו מפורים עצמו כדמשמע בר"ה (ז.) ובתוס' בכורות (נז:) וכ"כ הב"ח והחוק יעקב (ד) והגר"א והברכ"י (ב) ודלא כהפ"ח שכתב דלא בעי' ל' יום שלמים בדוקא. וכ"פ בחז"ע (פסח עמ' א) כהחיד"א.

נמצא למסקנא שלא מבעיא לדעת מרן שאין חובה ללמוד הלכות פסח ל' יום קודם החג רק מצד דת"ח צריך שיהיה שנון בפיהם אלא אפי' שאר חגים אין חובה אם לא מצד ת"ח וכדו' או כיון שהמנהג כיום ללמוד כמו שתרצנו לעיל גבי קושית השו"ע (חו"מ סי' שמו סעי' יג).

והנה לעניין עצרת יש לצרף סברת הגר"א דסגי מא' סיון דמשמע בב"מ (פו.) דלא היו רגילין להתקבץ ההמון לפני כל רגל לדרוש לפניהם רק ב' פעמים ולא בעצרת (שעה"צ ג).

וכן בפורים משמע בגמ' (מגילה ד.) שאין נהוג דין זה כמבו' בתוס' שם.

ולגבי חנוכה בקו' חסדי אבות (סי' יז שבסוף ספר יבין דעת) כתב שגם לא נהוג ק"ו מפורים שהוא דברי קבלה שלא נהוג.

והנה לגבי יוה"כ וסוכות משמע מהפוס' דלעיל דהוא מחלו' בפוס' שלדעת התוס' חייב ולר"ן אין חובה ותמה הפנ"י (מגילה ד.) שלפ"ז לתוס' היה צריך לדרוש ברה"ש מר"ח אלול, וביוה"כ (מט' אלול) ומיד' אלול הלכות חג סוכות וזה לא מצינו.

אולם המהרש"א (ח' אגדות מגילה לב.) כתב שאין תקנה זו נוהגת ברה"ש ויוה"כ שלא נתקן אלא על ימים טובים הבאים מזמן לזמן משא"כ רה"ש ויוה"כ שענינם עשיית תשובה לא נתקנה התקנה שהרי בכל ימות השנה יש לאדם ליתן ליבו לשוב בתשובה כמו ברה"ש ויוה"כ.

אולם לפי דברי המג"א והמשנ"ב (סק"ב) שכתוב שהמנהג לדרוש בשבת תשובה משמע ששייך דין זה ודלא כהמהרש"א.