שאלה: מתי צריך לבדוק כיסי הבגדים והאם צריך לברך אדם על ביעור חמץ שבכיסים.
תשובה: לכתחילה אם אדם בשעה שניקה ביתו בדק כיסי הבגדים ולא השתמש שוב אין צריך לבדוק שנית אולם טוב לחזור ולבדוק בפרט הבגדים שעליו שדרך לתת בהם חמץ, ולעניין הברכה יפטור בברכה שבודק החמץ בזמן בדיקת חמץ גם את הכיסים שבודק.
הרחבה:
כתב המהרי"ו (סי' קצג) דצריך לבדוק בית יד שלו ושל תינוקות שלא ישאר שם חמץ עכ"ל וכתב הדרכ"מ (סק"ה) דמיירי באותן הרגילין לשום לפעמים חמץ לבתי ידיהם אבל מי שאינו רגיל א"צ להיזהר וכן פסק הרמ"א (תלג סעיף יא). וכ"כ המג"א (סקכ"ב). ובכה"ח (סקפ"ז) כתב דמ"מ המחמיר תע"ב.
וכתב החו"י (סקכ"ו) שבסתמא מילתא דלא רמי עליה דאיניש ולאו אדעתיה [אדם לא שם לב סתם שבדק] כיון שדרך לתת חמץ, ועוד שלפעמים דבוק בידיו חמץ בלי ידיעה וידיו עסקניות.
וכתב עוד (סקכ"ז) שצריך בדיקה בזמן הבדיקה דהיינו ליל יד' והעולם אין נזהרין רק מנערים הכיסים בשעת הביעור [ולא בליל יד'] ואפשר שאוכלין עוד חמץ ואולי נדבר בידיו דבר מה וחוזר ונותן ידיו לכיס, והרוצה להחמיר עכ"פ ינער בשעת הביעור.
ובאורל"צ (פ"ז סי"א) כתב שבגד שאין דרך לתת בו חמץ א"צ לבדוק, והוסיף שאם מכבסים הבגדים אחר לבישה א"צ כיון שנפגם מאכילת כלב ע"י אבקת הכביסה (אורל"צ פ"ז סי"א).
ולעניין ברכה רק על בדיקת חמץ שבכיסים באופן שאין לו בית מבו' בכה"ח (סקצ"א) שלא מברך, וכן מבו' בחו"י (סי' תלו סקי"ז) וסברתו דהרי כתוב תשביתו שאור מבתיכם וא"כ עיקר המצוה לבדוק ולבער החמץ מהבית ממש, וכ"כ החיי אדם (כלל קיט אות יח).
ועיין בחזו"ע (עמ' לג) שלמד מדברי החו"י הנ"ל שאין חובה לבדוק הכיסים בליל יד' והוסיף לצרף דעת מהר"י שפירא (שיטה לפסחים סי' יב) שכיון שניקו ובדקו כל הבית ביסודיות לכן אין טורחים כ"כ בבדיקה וא"כ לסברתו ה"ה שאם בדקו כיסי הבגדים לא יצטרכו לבדוק שנית בליל יד'.
ולגבי הטענה שלא מברך על הבגד עצמו הביא שם בשם שו"ת יגל יעקב (ח"א קנא.) שכתב שאין דברי החו"י מוכרחים שהרי הוא נמצא ברשותו וכיון שכליו הוי בכלל לא ימצא בבתיכם לכן הסתפק אם יברך, מ"מ במגן האלף (תלו סק"ט) והפתחי עולם (תלג סקמ"ג) כתבו שלא יברך וכן הלכה שספק ברכות להקל.
