שאלה שנשאלה בבית ההוראה
שאלה: אני אשה גרושה חרדית, מורה בבית הספר דתי לאומי, ונקבע לי פגישה עם המנהל והסגן שלו, האם מותר לי לשהות עמהם כשהחדר סגור ולא נעול, מדובר במקום שיש שם אנשים מסביב ולפעמים אנשים או נשים פותחים את הדלת ללא רשות ומתפרצים לחדר?
תשובה: מותר לך לשהות בחדר כשאינו נעול ורק הדלת סגורה, אבל רק בתנאי שישנם אנשים או נשים שנמצאים מחוץ לחדר וייתכן שיפתחו את הדלת ללא רשות, ובצרוף שיש שני גברים ששוהים בחדר שהם כשרים ויר"ש. ואם ניתן להשאיר את הדלת מעט פתוחה תבוא עליכם ברכה.
מקורות: הנה אם הדלת סגורה אך אינה נעולה במנעול נחלקו הפוסקים האם הוא בכלל פתח פתוח או לא, וההכרעה למעשה שאם מצויים שם בני אדם שיכולים להיכנס לחדר סגור ללא נטילת רשות חשיב פתח פתוח, בצרוף עוד קולא כגוון ייחוד עם שתי אנשים כשרים או שני נשים כשרות עם גבר אחד, אך אם אין מצויים כלל אנשים שנכנסים ללא רשות יש להחמיר ולאסור.
הנה מפשטות דברי הגמ' (קידושין פא.) אמר רב יוסף "פתח פתוח" לרשות הרבים אין חוששין משום יחוד, משמע דבעינן פתוח ממש לרשות הרבים ולא רק שאינו נעול, כי כשהדלת פתוחה לרשות הרבים פוחדים אותם המתייחדים שם אפילו לתת דעתם זה על זה לזנות יחד כיון שהדלת פתוחה אל פני רשות הרבים שהוא מקום הליכה לכל אדם שירצה ויכולים להיכנס או להציץ ולראות הנעשה בבית, ועל כן עצם זה שהדלת באותו מקום פתוחה לרשות הרבים מטיל עליהם אימה. וכן כתב הגאון בית מאיר בתשובה הנדפסת בשו"ת רעק"א (סי' ק'), והוכיח כן מדברי הגמ' הנז', וכתב והכי דייקא לישנא דגמ', פתח פתוח לרשות הרבים, אבל פתח סתום אפי' אינו נעול והוא פונה לרשות הרבים, או אפילו פתוח ממש, אבל פתחו פונה לחצר והוא עמה בתוך הבית הוי יחוד. ע"ש. והובא בקיצור בפתחי תשובה (אות ח'). ואף הגרעק"א בתשובתו אליו (סי' קא) לא השיג על הנחתו והוכחתו זאת. ע"ש.
אמנם בשו"ת הרשב"א חלק א' (סי' אלף רנא) השיב לשואל שם בענין אשת כהן שנתייחדה עם הנכרי והגיפו הדלתות, וז"ל: והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד, עד שיהיה הבית נעול, דתרעא תריק שאמרו בירושלמי (כתובות פ"ז סוף הלכה ו'), משמעו שער נעול במנעול, וטעמא משום דכל שאינו נעול במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות, וכענין ההיא עובדא דע"ז (סט.) גבי יין נסך. ע"כ. גם בשו"ת הרדב"ז חלק א' (סי' קרא) העתיק ל' הרשב"א שלפנינו. ע"ש. וכ"כ בשו"ת המבי"ט ח"א (סי' רפז). ועפי"ז כתבו רבים מן האחרונים שהוא הדין לענין איסור יחוד, דלא מיקרי יחוד עד שיהיה השער נעול במנעול. גם הגאון החסיד רבינו יונה בספר היראה (אותיות רלד רלז) סבר כן בפשיטות, מ"ל: אל תתייחד עם שום אשה אפילו בתך או אחותך ואפילו פנויה, חוץ מאשתך ואפילו היא נדה, ואמך. ואיזהו יחוד, סגור במפתח או במנעול, כדין יחוד האמור בתורה. ע"כ. וראה עוד במקור ליראה (אות רלה). ע"ש.
אלא שהגאון בית מאיר הנ"ל שהסכים עימו הגרעק"א הוכיח מהבית יוסף באבן העזר סימן יא שגם אם הפתח סגור ואינו נעול יש בכך איסור ייחוד וכתב שטעות סופר נפל בדברי הרשב"א שגם אם הפתח אינו נעול יש איסור ייחוד. אמנם מדברי הרדב"ז והמבי"ט נראה שנקטו כפשיטות דברי הרשב"א שרק אם הפתח נעול יש איסור ייחוד.
ובאמת אף אם נאמר שמדברי הרשב"א הנז' אפשר ללמוד לענין יחוד, מ"מ מרן בשו"ע אהע"ז (סי' יא סעיף א') פסק להחמיר בסגירת דלת בלבד אף בלי מנעול, וזאת על יסוד דברי הרמב"ם (פכ"ד מהלכות אישות הט"ו), שמקור דבריו הוא מדברי הירושלמי הנ"ל. וא"כ אם לענין לאסור אשה על בעלה פסק מרן לחומרא, לפי"ז כ"ש שלעצם איסור יחוד שיאסור אף כשדלת החדר סגורה ואינה נעולה. והכי מסתבר ובפרט מהירושלמי מוכח שביחוד בחדר שאינו נעול שכאמורהוי ספק סוטה. וכן הוא משמעות הש"ס בבלי, שלא הותר אלא פתח "פתוח" לרה"ר, וכמ"ש לדייק הגאון בית מאיר והגרעק"א.
אלא שהגאון הרב ציץ אליעזר חלק ו (סימן מ אות יג') כתב להקל ביחוד כשדלת החדר סגורה ולא נעולה, אמנם לא כתב כן אלא כשיש עוד צירוף כגון כשבעלה בעיר, או כגון ביחוד עם ב' נשים דהוי מדרבנן, הלא"ה אין להקל בזה.
והנה בגמרא אמר ליה רב יהודה לרב שני כשרים ואשה אחת, שפיר דמי, מותר להתייחד עמה. אמר ליה רב: מי אמר דבכשרים כגון אנא ואת, גם כן מותר הייחוד?! ושאל רב יהודה: אלא כשרים כגון מאי? מי הם הנקראים "כשרים"? והשיבו: אנשים כשרים הם כגון רבי חנינא בר פפי וחביריו [רבי צדוק ורב כהנא], שמסרו את נפשם כדי להנצל מעבירה. ועליהם נאמר: "גבורי כח עושי דברו לשמוע קול דברווכן פסק הרמב"ם (פכ"ב מה' איסורי ביאה ה"ח), לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם, ומשמע שס"ל שהוא מן הדין שאסור לאשה להתיייחד עם שני אנשים כשרים. וכ"פ מרן השו"ע אה"ע (סימן כב סעיף ה),
לא תתייחד אשה אחת, אפילו עם אנשים הרבה. אך הרמ"א הביא את דעת הטור והרא"ש שהם סוברים שאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, אם הוא בעיר, וובשם הר"ן שסתם אנשים, כשרים הם.
והנה אף דקימ"ל כסתם מרן השו"ע שפסק כהרמב"ם, מ"מ כבר העיר על כך מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר חלק א חאו"ח (סימן מא אות טז) שבאמת שרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם, וס"ל שסתם שני אנשים מותר להם להתיחד עם אשה אחת, וכמבואר בחידושי הרמב"ן (קידושין פב), והריטב"א (שם פ:) ד"ה גמרא, והמאירי (שם פא) ד"ה זה שביארנו, והר"ן (שם פ:), שלא אסרו אלא בפרוצים ממש, ומש"ה אמרינן לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים לא, ולא אמרינן אבל בשאר אנשים לא, אלמא שסתם אנשים בחזקת כשרים. והא דאמרינן כגון ר"ח בר פפי וחבריו, אינו אלא ממדת חסידות לצאת מידי הרהור. וכ"כ הרשב"א בתשובה (סי' תקפז וסי' אלף וקעח). והוסיף בתשו' הרשב"א (סי' אלף וקפב) שכן דעת הרי"ף. ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א בס' שער יוסף בתשובה (סי' ד ד"ז ע"ד) בדעת הרי"ף. וע"ש. וע"ע בס' בית מאיר אה"ע (סי' כב). וביש"ש (פ"ד דקידושין סי' כא). ע"ש. והמשנה למלך (בפ"א מה' סוטה ה"ג) כ' שגם הרמב"ם לא החמיר אלא ממדת חסידות. ע"ש.
לכן בהצטרף שיטות הפוסקים שדלת סגורה ואינה נעולה ובפרט שניתן להתפרץ אליה, לא חשיב ייחוד. וכפי שכתב בספר מנחת איש ח"א (ע' רנג) שאע"פ שמשורת דרך ארץ אין אדם פותח את דלת בית חברו בפתע פתאום, מ"מ כל שהדלת סגורה ולא נעולה בפועל עדיין מירתתי אותם המתייחדים בבית לעשות עבירה מהפחד שמא יכנס בכל זאת לשם איזה אדם, וכמ"ש בשו"ת הרשב"א "וטעמא דכל שאינו נעול במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות" ע"כ. והגע בעצמך הלא כל אדם אף בביתו שלו כשעושה דברים שבצינעא מקפיד הוא שדלת הבית תהיה נעולה במפתח ואינו מסתפק בסגירת הדלת בלבד, הרי שעדיין מירתתי כל שאין הדלת נעולה לפיכך נראה דבאמת כל שאין דלת הבית נעולה במפתח מעיקר הדין אין בזה חשש יחוד אף שדלת הבית סגורה.
