ברכה על שחרור חטופים
ברכת 'שהחיינו':
בתלמוד במסכת ברכות (נד, א) מופיע כי חכמים תקנו ברכת "שהחיינו" כהודיה לה' על טובה המגיעה לאדם. נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".
ברכת שהחיינו נתקנה בשני מצבים עיקריים. במועדים, ובעתות שמחה.
מועדים – בפרוס המועדים, מברכים ברכת שהחיינו בהדלקות הנרות ובקידוש.
כמו כן, בעת קיום מצוות המועדים (כמו, שופר, לולב, מצה, נרות חנוכה) בפעם הראשונה בשנה מברכים ברכת שהחיינו.
עתות שמחה – באירועים ובהתרחשויות שיש בהם טובה ושמחה, יש לברך ברכת שהחיינו. כמו בהתחדשות בבגד חדש, אכילת פרי חדש, הולדה, זכיה בירושה, קבלת בחזרה חפץ שנגב ממנו, ראיית חבר טוב שלא ראה 30 יום, בעת התבשרות בבשורה טובה.
ברכת 'הטוב ומטיב':
ברכת 'הטוב ומטיב' הינה ברכת שבח נוספת שתקנו חכמים להודות לה', על בשורות טובות המגיעות לאדם, כמופיע במשנה במסכת ברכות (ט, ב): "על בשורות הטובות אומר, ברוך הטוב והמטיב".
טובה פרטית וטובה כוללת:
בתלמוד במסכת ברכות (נט, ב) מופיע, כי ברכת "שהחיינו" נתקנה על טובה אישית של האדם. ואילו ברכת "הטוב והמטיב", נתקנה על בשורה שהיא טובה לאדם ואף לאחרים (כגון אשתו ובניו, או חברו).
כך נפסק בשולחן ערוך (רכב, א): "על שמועות שהן טובות לו לבדו מברך שהחיינו, ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב".
בשורות טובות:
כאמור, על טובות אישיות המגיעות לאדם יש לברך בשם ומלכות ברכת 'שהחיינו', ועל טובות המגיעות אף לאחרים יש לברך ברכת 'הטוב והמטיב'.
כדי לברך על 'טובה', צריך להתקיים שני תנאים:
- שיש בטובה תועלת והנאה לאדם. התועלת יכולה להיות ממונית ושאינה ממונית (ערוך השולחן, רכב, א). ברם, טובה שיש בה הנאה ושמחה בלבד, אין לברך עליה (ביאור הלכה, רכג, א).
- שהטובה חשובה ומשמעותית הגורמת לאדם שמחה רבה (ערוך השולחן, רכב, א).
ברכת רשות:
רבי משה איסרליש (רמ"א, רכג, א) מביא כי יש פוסקים שכתבו שברכה זו (הטוב והמטיב על לידת בן) איננה חובה אלא רשות. לפיכך נפוץ להקל ולהימנע מלברך אותה, היות ואינה חובה.
יחד עם זאת, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח, ה, מג, ה) כי אף שזו ברכת הרשות, נכון וראוי לברכה.
היחס הנהוג לברכות אלו:
רבי יוסף תאומים בפרשנותו פרי מגדים לשולחן ערוך (רכב), כותב שהיום נהוג למעט בברכות אלו. מפאת אי ודאות בהגדרה מה נחשב כתועלת והנאה המצריכים ברכה. דבריו הובאו להלכה במשנה ברורה (רכב, א).
לפיכך יש לברך רק על דברים שיש להם התייחסות מפורשת בהלכה (ביאור הלכה, רכג, א).
ברכת רעים:
מופיע בתלמוד במסכת ברכות (נח) כי אדם הרואה את חברו לאחר שלושים יום שלא ראה אותו, עליו לברך ברכת "שהחיינו". כאשר חלפו 12 חודשים שלא ראהו, עליו לברך ברכת "מחיה המתים". כך נפסק להלכה בשולחן ערוך (רכה, א).
כדי לברך על ראיית חבר, צריך שיתקיימו שני תנאים:
- החבר "חביב עליו הרבה ושמח מאד בראייתו" (טור ושולחן ערוך, רכה, א).
- הראייה גורמת להנאה (משנה ברורה, רכה, א; שער הציון, רכה, ב).
הנוהג בברכת רעים:
פוסקי ההלכה (כף החיים, רכה, ו; ערוך השולחן, רכה, ג; הליכות שלמה, תפילה, כג, יב) צדדו כי בימנו אין לברך ברכות אלו, מפאת חוסר ודאות בקיום התנאי שהחבר צריך להיות "חביב עליו הרבה ושמח מאד בראייתו".
ברם, במצבים חריגים, כגון בחבר קרוב מאד, או שהחבר היה נתון בסכנה וכדו', נהוג לברך ברכות אלו (פסקי תשובות, רכה, ב).
ברכה על שחרור חטופים:
- החטופים והחטופות, לאחר שיחוררם צריכים לברך ברכת "הגומל" (שולחן ערוך, ריט, א). נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב". והשומעים משיבים: "מִי שֶׁגְּמָלְךָ כָּל טוּב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶּלָה".
- החטופים והחטופות אינם מברכים ברכת "מתיר אסורים" (הלכות צבא עמ' 86).
- חברים ומכרים של החטופים, בעת ראייתם עליהם לברך ברכת "שהחיינו" – כאשר חלפו 30 ימים. וברכת "מחיה המתים" – כאשר חלפו 12 חודש.
- מי שאינו מכיר את החטופים והחטופות באופן אישי, כדי לברך ברכת "שהחיינו" בלא פקפוק ראוי לכלול את הברכה יחד עם דבר המופיע בהלכה שיש לברך עליו (כמו פרי חדש, בגד חדש).
פורסם שרבי יצחק זלברשטיין שליט"א רכש טלית חדשה, כדי לכלול את ברכת שהחיינו על שחרור החטופים גם עליה.
יחד עם זאת, חובה קדושה על כל יהודי, לשמוח בלא גבול ולהודות לה' בשיר וזמר, על שחרורם של החטופים והחטופות מן המיצר, באמירת מזמורי תודה והודאה.
כפי שמופיע בתהילים (קז): "יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק, יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם, כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ".
יחד עם תפילה מעומק לב, לשחרורם ולשובם של כל החטופים והחטופות, הלוחמים והלוחמות לביתם בריאים ושלמים בקרוב.
בברכה
איתיאל כ"ץ
רב פוסק מטעם בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט".
