שאלה:

זוג שהתגרשו, אך בני המשפחה של שני הצדדים עדיין בקשר חם עם שני הצדדים מחמת היכרות העבר, וכשמתקיים אירוע לקרובי המשפחה, מזמינים הם גם את הבעל וגם את האישה, והנה הגיע שבת חתן של אחד מקרובי המשפחה, וברצונו להזמין את האיש והאישה לבית הארחה שבו יתקיים השבת חתן, ושואלים האיש והאישה, האם מותר להם ללון באותו בית הארחה, כמובן שלא באותו חדר, או שמא אסור להם מחמת האיסור שלא ידור עם גרושתו באותו חצר:

תשובה:

לספרדים הדבר אסור, ולאשכנזים הדבר נמצא במחלוקת בדעת הרמ"א, ועיין במקורות.

יש להדגיש שהשאלה דווקא בזוג ששני הצדדים עדיין לא נישאו.

מקורות:

ראשית נרחיב במקורות הדין שלא יגור איש עם גרושתו באותו חצר, ולאחר מכן נדון במקרה דנן.

כתב בשולחן ערוך אבן העזר (ס' קיט סע' ז) מי שגירש את אשתו מן הנישואין, לא תדור עמו בחצר שמא יבוא לידי זנות, ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נידון כמבוי ע"כ. ומבואר שעל גרוש וגרושה לא לדור באותו חצר שמא יבואו לידי עבירה.

ביאור מהו חצר של זמן חז"ל הוא, שבזמנם היה כמה בתים הפתוחים לחצר אחת משותפת, ושכונה הייתה בנוייה מכמה חצרות כאלו שהיו מחוברים למבוי אחד המחבר את כולם כעין כביש ראשי המחבר כמה שכונות.

והנה הפוסקים מגדירים היום בניין משותף כדין שלא יגור אדם אם גרושתו באותו חצר, ולכן יש לאסור שזוג גרושים לא יגורו בניין, מחמת האיסור הנ"ל.

בטעם הדין ביאורו הפוסקים, שהיות שבני הזוג הגרושים מכירים אחד את השני, ויודעים לרמוז אחד לשני, על אותו מעשה, יש חשש שמחמת היכרותם זמן רב, ירמזו אחד לשני על אותו מעשה ויבואו לידי חטא, שיש בו איסור, גם מחמת ביאה שלא על ידי חופה וקידושין, וכ"ש שמחמת שמסתבר שהאישה תיהיה ללא טבילה, ח"ו יכשלו בעון נידה.

ועיין בחלקת מחוקק סק' יז' שכתב שאם נזהרים האיש והאישה מייחוד וכמו שמצאנו אצל ר' זכריה בן הקצב שהיה נכנס לאשתו עם שני עדים תמיד, אין חשש לדור באותו שכונה של גרושתו וכן ציין בשם הר"ן שכתב שכמו שמצאנו אצל שבויה שיכול כהן לדור באותו חצר שאצל אשתו שנשבית אע"פ שהוא אסור בה כן הדין בגרושתו.

אך בבית שמואל (סק' יד') הביא דעת הרמב"ם בביאור הסוגיא שיש איסור בלדור עם גרושתו בחצר אפילו שלא בדרך ייחוד, ולמד שכן דעת השו"ע ממה שהעתיק לשון הרמב"ם.

עוד הביא שם דברי סדר הגט סע' ק' שכתב בגט שכיב מרע (אדם סופני) שנותן לאשתו גט בתנאי של על מנת, ומשום שאינו רוצה שאשתו תיפול לפני יבם, ומכיוון שאינו רוצה לגרשה ממש, ואנחנו לא רוצים שזה ישפיע עליו נפשית ויקדם את מותו לכן אנחנו מתירים לו לגרשה בתנאי של על מנת, והגט חל מיד רק שהוא מותלה ועומד עד שעה לפני מותו, ומכיוון שעל הצד שיחול הגט א"כ אינה אשתו לכאורה היה צריך להיות הדין שאסור לו לשהות עימה ביחוד שהרי היא כבר גרושתו.

וכתב הסדר הגט שלאחר הגט הנ"ל לא תתייחד אשתו עימו אא"כ יש אחד עמהם אפילו עבד ואפילו שפחה חוץ משפחתה ובנה הקטן.

ומבואר שלדעת סדר הגט מותר לאדם לשהות עם גרושתו בייחוד, וא"כ קשה על דעת הב"ש שפסק שאסורים להתייחד עם עוד אדם.

ותירץ הב"ש, שני תירוצים או מפני שמדובר בשכיב מרע או מפני שמדובר לפי שעה.

והנה תירוץ ראשון ביאורו שמפני שהאדם הוא שכיב מרע ואין דעתו על אשתו וודאי שפחות חוששים אם יש עימה עוד אדם שלא נוצר דין ייחוד.

ובתירוץ השני שכתב שמחמת שנמצאים רק לפי שעה מותר להתייחד אפילו באותה דירה על ידי עוד אדם .

ולכאורה תירוץ זה, פושט את הספק שלנו בשאלה אם מותר לשהות עם גרושתו באותו בנין באופן זמני, שהרי כל מה שהתיר הב"ש זה דווקא על ידי עוד אדם, שתמיד נמצא עימו אך אם הוא בלעדי עוד אדם יהיה אסור.

ואף שאפשר לחלק ולומר ששם מדובר שהוא נכנסת אליה ממש, ולכן יש לאסור גם לפי שעה, אך באינה נכנס אליה ממש אפשר שמותר באופן ארעי, אך קצת קשה לומר כן בב"ש שהרי הוא הקשה זאת מהסעיף בסימן קיט ששם מדובר שלא ידור עם גרושתו בחצר אחת ומשמע שהוא דימה את הדינים יחד.

שוב ראיתי בקובץ תבונות אריה (תשנ"ב) בשם הרב יוסף פליישמן שהאריך שם להוכיח נגד מי שהתיר באופן זמני לדור עם גרושתו, אך שם אפשר שהוא דווקא לאורך זמן ממש, ולא מי שהוא רק לשבת אחת אך קצת קשה לחלק כן.

אך ברמ"א בסע' ח' כתב שמותר לגרוש להיכנס לגרושתו אם אינו נושא ונותן עימה ולא דר שם, ומקור הדין הוא מתרומת הדשן ס' רמג שכתב על השאלה בראובן שגירש לאה והתחתנה עם שמעון ושניהם גרים בכפר של גויים לבד, והרבה פעמים נכנס ראובן לבית שמעון שהוא נשוי לגרושתו, וכתב שמחמת שנכנס באופן זמני ללא באופן קבוע יש להתיר זאת, וז"ל: שלא אסור חכמים אלא בדירה של קביעות, או שהם מתעסקים יחד, אך הב"י חלק על תרומת הדשן, וברמ"א (שם) הביא את שתי הדעות וכתב את שיטת הב"י בשם י"ח ועיין בנו"כ שם.

ולפי זה נמצא שנידון דידן לכאורה הוא מחלוקת שו"ע ורמ"א הם מותר לדור לפי שעה כן גרושתו באותו בניין.

אך רבים כתבו שהרמ"א לא התיר אלא לפי שעה ממש, אך לא לישון באותו מקום.

נמצא למסקנא שלדעת השו"ע יש לאסור לישון באותו מקום שלנה גרושתו, ולדעת הרמ"א יש להסתפק אם החמיר באופן של שינה באופן זמני

ונראה שכל הנידון שלנו דווקא בבית הארחה קטן אך אם מדובר בית מלון ממש גדול, שהגם שיש חדר אוכל משותף יש לומר שאינו מוגדר כחצר שבדרך כלל בזמן חז"ל היה פתוח לשלושה בתים, משא"כ פה, אלא א"כ מייחד בית המלון אולם לאכילת המשפחה שיש מקום לדון מחמת שנפגשים בחדר אוכל ועדיין יש מקום גדול להתיר.

אך עכ"פ באופן שהוא שבת חתן מצומצמת אין מקום להתיר זאת שוודאי מוגדר הוא חצר אחת.