ב"ה

שאלה: אברך שמתקשה להביא פרנסה לביתו עד שגובל הדבר בשלום בית בביתו מחמת חוסר פרנסה, והוצע לו משרה בבת הספר ממ"ד ללמד ילדות בגיל תשע, ועשר, לשנות חייהם, ללמדם תורה בדרך שירה, שילמדו לשיר את סדר הפרשה בעל פה.

ושאלתו היא: האם מותר לו לשמוע קול זמר של ילדות כשהן שרות את הפרשה שהרי ידוע הוא קול באשה ערוה?

תשובה: בשעת הדחק של צורך פרנסה כפי שהוצג בשאלה מותר לו ללמד בנות בגילאי תשע, ועשר, שירה אף ששומע מפיהם שירה, מהסיבה שלא נאמר קול באשה ערוה אלא בבנות שהגיעו לזמן וסתן שזה גיל אחד עשר ומעלה, ויש לצרף גם כן את השיטות שסוברות שלא נאמר קול באשה ערוה ששומע כמה נשים שרות משום דתרי קלי לא משתמעי (שתי קולות לא נשמעים), אמנם כשירווח למלמד ראוי שיפסיק ללמד שירה לבנות, כמו כן כל ההיתר הוא רק ללמד בנות עד גיל אחת עשרה ולא יותר.

מקורות: הנה בשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים (חלק א סימן כו) כתב שבספר בית שמואל (אבן העזר סימן כ"א סעיף קטן ד) מפורש שקול זמר של פנויה מותר שלא בשעת תפלה. וכן כתב המג"א (חלק אורח חיים סימן ע"ה סק"ו) שרק זמר של אשת איש (אשה נשואה) לעולם אסור. ופשוט שכוונתו גם לכל ערוה וחייבי לאוין (דהיינו אחות אשתו דודתו) שהרי הביא ראיה משלחן אבן העזר סי' כ"א שמסיק שם ואלו הדברים אסורים (שצריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות) שאלו הדברים גם בחייבי לאוין.

וא"כ מה שמתירין בפנויה הוא דוקא כשאינה נדה שהרי כשהיא נדה היא ערוה עליו שהרי היא בכרת. וכן איתא בספר פרי מגדים (משבצות סוף סי' ע"ה) שכתב שזמר בפנויה שלא בשעת ק"ש שרי – ויראה פנויה נדה בכלל ערוה הויא עיין שם.

הן אמנם בבאר היטב אה"ע שם (כ"א סק"ד) שהביא שהבאר שבע כתב בין בתולה בין אלמנה אסור ולא שרי אלא קול אשתו שלא בשעת תפלה, וכוונתו משמע שהוא "אף בבתולה טהורה" כיון דמסיק דלא שרי אלא קול אשתו, וחולק על הבית שמואל, אבל לדינא רבו המתירין.

והבאר היטב עצמו על סדר שלחן ערוך אורח חיים לא הביא את דברי הבאר שבע, משמע דלא חשש לו לדינא מאחר שלא מצא עוד הסוברים כמותו.

ושם בשלחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע (סימן עה סעיף ג) כתב שיש יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. וכתב במשנה ברורה (ס"ק יז) שאפילו פנויה אסור לשמוע קול זמרה ממנה שהוא קורא ק"ש, אבל שלא בשעת ק"ש שרי, אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור, וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע, "וכן פנויה שהיא נדה" מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. עד כאן. נמצינו למדים שגם דעת המשנ"ב להקל בקול זמר של אשה פנויה שעדיין לא ראתה וסת.

ולכן מסיק האגרות משה לשואל, שכתב לו שהורים באים לשמוע את קול הילדות מזמרות ואם הוא יימנע מהם יהיה מחלוקת ומריבה, ועל כך השיב לו כיון שאי אפשר להחמיר יותר מכפי הדין כפי הראוי לאנשי מעשה, יש להתיר כשיהיו המזמרות קטנות לא גדולות יותר מבנות י"א שנה. וגדולות מבנות י"א אף כשידוע שעדיין לא ראו דם אף שמדינא הוכחתי שיש להקל מ"מ יש להחמיר כי מאחר שכבר יש בשנים אלו עתה שרואות דם אין לחלק ביניהם. ובלא צורך אין להתיר כלל כי בדברים כאלו המחמיר קדוש יאמר לו.

וכדברי האגרות משה פסק בשו"ת אור לציון חלק ב (באורים פרק ו – הלכות קריאת שמע אות יג), שלענין קול באשה ערוה בקטנה, מבואר בפרמ"ג בסימן ע"ה במשב"ז ס"ק י"ב שהאיסור הוא משיגיע זמן וסתן.

וכן כתב במשנה ברורה שם ס"ק י"ז, וכיום הוא כשהיא בת אחת עשרה או שתים עשרה שנה, ומגיל זה יש להזהר בקול ערוה שלה. בפסקי תשובות (אורח חיים סימן עה אות יב)שמותר לשמוע קול זמר של בנות פחות מי"א שנה שלא הגיע זמן וסתה, ומי"א שנה הגם שלא ראו וסת, כיון שיש רואות בגיל זה אין לחלק, והמחמיר שלא לשמוע קול זמר קטנה אפילו בפחות מגיל זה כשנהנה מזמרתה קדוש יאמר לו.

ומצאתי בקובץ אור תורה אלול (תשמ"ו ע' תרכא) שם הביאו לקט הלכות של ילקוט יוסף שכתב הראש"ל הרב יצחק יוסף שכתב בהלכה כה בזה הלשון: יש פוסקים שמתירים לשמוע קול זמר של אשה פנויה שאינה אשת איש אם עדיין לא קבלה את מחזור הטומאה ובתנאי שהשיר יהיה שיר של קודש ולא ח"ו שיר של חול וראוי להחמיר. ושם בהערה 25 שמקור הלכה זו ממכתב שכתב מרן זיע"א מי"ז אלול תשכ"ט. (ונדפסו הדברים גם בילקוט יוסף אוצר דינים לאשה ולבת). ושוב מצאתי לשון התשובה שנדפסה בשו"ת יחוה דעת ח"ז (סי' יב – הערה 3) בזה"ל: קראתי את שאלותיך בעניני הלכה, והנני להשיב בקיצור כמסת הפנאי, "קול באשה ערוה" הוא דין גמור, ולא חומרא, לפיכך אין בזה שום חילוק בין אשכנזים לספרדים. אולם ישנם הרבה פוסקים שמתירים לשמוע קול שיר מנערה פנויה (שאינה אשת איש), אם עוד לא קבלה מחזור הטומאה (שלא ראתה כתמי דם), ויש לסמוך עליהם, ובתנאי שהשיר יהיה שיר קודש ולא חול. ע"כ. וע"ע בטהרת הבית ח"ב (ע' קעו, קעח).

ויש להוסיף לצרף את דברי הגאון ר' יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש ח"ב (סימן ח), שהאריך בדבר מנהג החרדים בקהלות אשכנז שאנשים ונשים מזמרים ביחד זמירות קדש בשבת, וכתב (ריש עמוד טז), שהעידו לו שהגאון הצדיק ר' עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, וכן הגאון ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל, התירו לאנשים ונשים לזמר יחדיו בזמירות קדש, משום תרי קלי לא משתמעי.

ובשו"ת יחוה דעת הנ"ל הסתמך על הרב שרידי אש והוסיף שאם הכוונה לשם שמים, לעורר רגשות דת קדש אצל הבנות, ולנטוע בלבבותיהן חיבה לקדשי ישראל, יש להקל. ע"כ. ושם צרף את דברי הרמ"א אבן העזר (סימן כא סעיף ה) לגבי רחיצה ע"י שפחתו שיש אומרים שכל שאינו עושה דרך חבה, רק כוונתו לשם שמים, מותר. לכן נהגו להקל בדברים אלו (תוספות סוף קדושין).

ואם כן ה"ה בנדון שאלתנו שעושה את זה בשירה של הרבה בנות יש לומר דתרי קלי לא משתמעי, ובצרוף שעושה זאת לחנך בנות ישראל ובפרט שאינם נדות. נראה להקל לצורך פרנסה. ומצאתי שבשו"ת מעיין אומר (ח"יב ע' קעח שאלה יא/י) הביא שאלה ששאל את מרן זיע"א באברך שהציעו לו ללמד פיוטים שעה וחצי בשבוע בכתה מעורבת בנים בנות ומקבל חמש מאות ש"ח לשיעור אלפיים ש"ח לחודש, וזה יעזור לו בפרנסה האם יוכל? תשובה: מה יעשה זקוק לפרנסה….

אמנם בנו של בעל שבט הלוי  בשו"ת חיי הלוי חלק ו' (סימן קס"ה אות ו), שכתב דאין להקל בשמיעת קול אשה רק עד גיל שלש ולמעלה מגיל שלש אין להתיר רק לאב ואם ולסב ולכל מי שמותר ביחוד וגם זה רק כשלא אומר דברי תורה. ובספר אשי ישראל פרק נ"ה הערה צ"ו הביא דעת הגרשז"א שבקטנה שאסורה עליו משום ערוה ואינה מותרת ביחוד כגון אחות אשתו יש להחמיר מלשמוע קול זמרתה אפילו פחותה מגיל י"א שנה עי' שם ועי בקונ ידי כהן זה הקטן חלק ג' (עמוד ק"ט).

מ"מ כיון שכל איסור שמיעת קול של אשה שהיא ערוה עליו איסורו מדרבנן במקום ספקא יש להקל ניתן להסתמך על רוב האחרונים שבקטנה ליכא איסור כלל, וכפי שכתב שו"ת יביע אומר חלק ד (יורה דעה סימן טו), שהח"א בנשמת אדם (כלל ד סי' א), כתב, שאיסור שמיעת קול באשה אינו אלא מדרבנן, שלא מצינו בקרא דהוי ערוה אלא דהוי נוי באשה, ולכן אסרוהו חכמים. ע"ש. וכן הסכים בשו"ת חלק לוי (חאו"ח סי' לז). וכ"כ הרב נחמד למראה, הובא בשד"ח (מע' ק כלל מב). וכ"כ הגאון מהרי"ח זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (חיו"ד סי' כד). ע"ש.). וע"ע בשו"ת יחוה דעת ח"ז (סי' יא).