שאלה:

נשאלתי בימי החנוכה מנערה (מבנות אשכנז) לאחר שאמרה כהרגלה את התהילים היומי ליום שישי שיש בו את פרקי ההלל, האם תוכל לברך על אמירת הלל או שנחשב לה שאמרה ?

תשובה:

מאחר שאמרה זאת בדרך תחינה ולא כאמירת שירה אין נחשב לה כאמירת הלל, ותוכל בהחלט לומר הלל עם ברכה. ובנות ספרד בכל מקרה אינן מברכות על ההלל.

הרחבה ומקורות: אמירת ההלל נחשבת כמצוות עשה שהזמן גרמא וע"כ נשים אינן מחוייבות בו (מלבד הלל בליל פסח, עי' תוס' סוכה לח. ד"ה מי), אמנם וודאי שיכולות לומר וכפי שיכולות לקיים שאר מצוות עשה שהזמן גרמא, אלא שנחלקו הראשונים אם יברכו, ובשו"ע (סי' תקפ"ט ס"ו) פסק המחבר שלא יברכו והרמ"א כתב שיכולות לברך[1], ומכאן שינוי המנהג בין בנות אשכנז לספרד.

ואף שבנר חנוכה שהינו מצוות עשה שהז"ג מחוייבות מהטעם שאף הן היו באותו הנס, מ"מ בהלל של חנוכה לרוב הפוסקים לא חייבום (ובהגדרת ההבדל עי' הליכות שלמה פי"ז דבר הלכה ח', יחו"ד ח"א סי' ע"ח, ועוד).                                                                                                                                   ובכל אופן מאחר שיכולות לומר, וודאי נחשבת אמירתן כשירת הלל על כל גדריהן והלכותיהן.

ויעויין במגן אברהם בהלכות ר"ה (תקפ"ד סק"א) לגבי ההלכה שאין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ שהקשה מה יעשו האומרים תהילים בכל יום ומזדמן להם פרקי ההלל ביום ראש השנה היאך אומרים אותו ? ותירץ שנראה שמכיון שאין אומרים אותו דרך שירה רק דרך תחנה ובקשה מותר, שהרי מנהג פשוט לגמור בליל יום הכיפורים את כל התהלים ואומרים ג"כ הלל, והוכיח עוד מאלו שנוהגים לומר התהילים בכל יום ויום ופרקי ההלל  מכללן והרי נאמר (שבת קיח:) הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, אלא על כרחך שנחשב הלל רק כשאומרים אותו דרך שירה[2] ולא דרך תחינה ובקשה, ובוודאי שהלכות ההלל כגון לגבי הפסוקים שכופלים בו והפסקה לעניית שלום מפני הכבוד, ולעניית דברים שבקדושה (כמבואר באו"ח סי' תכ"ב, ותפ"ח) שייכות רק באומר בדרך שירה, ועי' בה"ל (תכ"ב ד"ה אבל) שמשמע מדברי המחבר שאף לשיטתו שאין מברכים על ההלל בר"ח אין מפסיקין בו בשונה מהקורא בספר תהילים שיכול להפסיק לכל דבר, משום שכשנאמר בדרך של הלל הוא פרסומי ניסא וחשיבא יותר (והא"ר נשאר בזה בצ"ע), ע"ש.                                                                                          ולפ"ז וודאי שהקורא פרקי ההלל בדרך תחינה כאמירת תהילים לא יצא ידי חובת הלל, ועליו לברך ולקרוא בכוונת הלל בדרך שירה.

[1] ועי' בה"ל סי' תכ"ב (ד"ה הלל, בסופו) שגם בהלל דר"ח יכולות לברך, ולא נהגו כסדור יעב"ץ שכתב שלא יברכו.

[2] וע"ע מ"א סי' תכ"ב סק"ה, בסוף. ובטעם שנחשב מחרף עי' רש"י, מאירי ומהרש"א שם, תר"י ברכות פ"ה, משך חכמה ר"פ בחוקותי.