האם מותר לבת לרחוץ אמה חולה או נכה?
According to Jewish law, it is permissible for a daughter to wash her sick or nursing mother. This is particularly true when the mother requires and desires her daughter's assistance. The halachic ruling, as discussed by Rabbi Yaakov Levy on Shoam.org.il, distinguishes this situation from a son washing his father, where concerns of reverence or impure thoughts might apply. In the context of a daughter assisting her ailing mother, the need for care negates these potential prohibitions, making the act permissible from the outset.
שאלה:
נשאלתי האם מותר לבת לרחוץ את אמה הנכה, שהרי לבן אסור לרחוץ עם אביו ולראות ערוותו (כנפסק באה"ע סי' כ"ג), האם כך הדבר גם לגבי בת ואם ?
תשובה:
אין איסור בכך, ובפרט במצב זה שהאם צריכה ורוצה את עזרת ביתה.
הרחבה ומקורות: מובא בגמ' 'עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו' וכו' (פסחים נא.), טעם האיסור לדעת רש"י משום הרהור (שיוכל להוביל לאיסור): 'מתוך שרואהו ונזכר שמשם יצא נותן לבו להרהור', וכן בחמיו וכו'. ובמאירי כתב לגבי חמיו ובעל אחותו שהוא משום הרהור, ועם אביו אסור משום פריקת עול יראה (וכמו שכתב רש"י שם בהמשך באיסור הרחיצה עם רבו שהוא משום שצריך להתבייש מכבודו ומוראו), וכן משמע בחזקוני עה"פ 'וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו וישבע לו' וכו' (בראשית כ"ד ט'): אבל יוסף לא עשה כן מפני כבוד אביו, כמו ששנו רבותינו עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו, וע"ע תיב"ע שם מ"ז ל"א, ןבפי' יונתן. לכאורה נפ"מ בין הטעמים באופן שאביו צריך את עזרתו לשמשו במרחץ, אם הטעם משום מורא יוכל לשמשו, ואם הוא משום הרהור האיסור עדיין במקומו עומד. אמנם בגמ' שם נראה שהוא מחלוקת תנאים, שהרי מובא בהמשך הברייתא 'ור' יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו' (רש"י – שמשמשו במרחץ), משמע שת"ק אוסר גם באופן זה, בניגוד לרבו שמובא שם בהמשך ללא מחלוקת שאם רבו צריך לו מותר[1] (ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ס"ד אות ו' והלאה). והאדר"ת בשו"ת מענה אליהו (סמ"ג) כתב שגם ר' יהודה יכול לסבור שטעם האיסור משום הרהור, ומ"מ מתיר מפני כבוד אביו אם צריך לשמשו, שכיון שמשמשו טרוד בעבודתו ולא יבא להרהור, וכדאמרינן בב"מ דף צא. דמותר להרביע בהמה דבעבודתו טריד ולא יבא להרהור.
עוד נפקא מינה אם שייך איסור בבת לרחוץ אביה, אם הטעם משום הרהור אף שיש סוג של הרהור עבירה שמוזהרות בו כמבואר בספר החינוך מצוה קפ"ח ושפ"ז, ויעויין הגדרתו בשו"ת אג"מ (אה"ע ח"א סי' ס"ט) שאסורות להרהר בעצם העבירה, מ"מ אין זה ההרהור המדובר כאן שיביא לידי טומאת קרי, וע"כ לא שייך לאסור (גם על הצד שלא שייך בזה בעבידתייהו טרידי), ואם הטעם משום כבוד ומורא האיסור שייך אף בבת (וראיתי בספר חשוקי חמד בפסחים שם שרצה לומר שתלוי במצב האב, אם אינו בר דעת עדיף שהבת תרחוץ, ואם הוא בר דעת יתכן שעדיף הבן, כי מתבייש יותר מביתו, וע"ש עוד).
וצדדים אלו קיימים אף בנידון הנ"ל אם הבת תוכל לרחוץ אמה, אמנם מכיוון שמדובר במצב שצריכה ורוצה את עזרת ביתה, לא קיים אף הטעם של חסרון מורא, וע"כ בוודאי שהדבר מותר לכתחילה.
[1] וכך משמעות החזקוני הנ"ל, שיש חילוק בין אביו לרבו, שהרי יוסף נמנע אף שהיה מרצון אביו, משמע שאף באופן זה אסור, ואילו אליעזר עשה כן כרצון אברהם אף שהיה רבו.
