זמן טבילה בימי חנוכה

שאלה:

נשאלתי מאדם שאירעה טבילתה של אשתו באחד מלילות חנוכה, והיא משתדלת תמיד לטבול בזמן, בצאת הכוכבים, ורוצה גם להיות איתו בשעת ההדלקה, האם עדיף שידחה קצת את זמן ההדלקה ויחכה לה עד שתחזור, או שידליקו בזמן ואח"כ תלך לטבול ?

תשובה:

עדיף שידליק בזמן ותלך לטבול אח"כ.

הרחבה ומקורות: הן אמת שהמנהג הכשר (כנפסק בשו"ע יו"ד סי' קצ"ט ס"ג) שתחל בהכנות לטבילה מבעוד יום ועוסקת בחפיפה עד שתחשך ואז תטבול, ובאופן זה מרוויחה דעת רש"י שמוטב שתחוף ביום ולא בלילה לפי שממהרת לביתה, ודעת השאילתות שמוטב בלילה כדי שיהיה סמוך לטבילתה, אמנם כשיש צורך יכולה להקדים ולחוף ביום, וכן יכולה בלילה ובלבד שתחוף כראוי ולא תמהר, ולעיתים כך נוהגת לכתחילה כגון כשטבילתה בליל שבת או מוצ"ש או מוצ"ש שהוא יו"ט (וכמתבאר שם סע' ד' – ו').

זמן הדלקת נר חנוכה כידוע הוא בזמן שקיעת החמה או צאת הכוכבים, תלוי לפי המנהגים כמובא בשו"ע או"ח סי' תרע"ב, ואף שבדיעבד אם שכח או הזיד ועבר הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה כנפסק שם ס"ב, יש להתאמץ להדליק בזמן, ועי' רמ"א שם שאף בזמן הזה שמדליקים בפנים וההכר הוא רק לבני ביתו, טוב להזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק[1] (ולדעת הגר"א חצי שעה לאחר זמן כלות רגל מן השוק מדליק בלא ברכה, מעשה רב סי' רל"ו).                                                                                                      וא"כ לכל אחת מהדעות לא מציאותי שתהיה האשה עם בעלה בזמן ההדלקה ותנהג לפי המנהג הכשר בעניין הטבילה. והיה וודאי עדיף שתלך לטבול בזמן ובינתיים ידליק בעלה בבית, ובאותו יום לא תהיה עמו בשעת ההדלקה, אלא שלנשים רבות קשה הדבר ובפרט אם הטבילה בליל ראשון של חנוכה, ובוודאי כאשר ישנם עוד בני בית ויקשה עליה להסביר את סיבת היעדרותה, וע"כ נראה שיש להעדיף את ההדלקה בזמן שהוא עיקר המצוה ופירסומי ניסא, מאשר הטבילה בזמן, ותשתדל להסמיך החפיפה לטבילה כפי יכולתה, ולהיזהר בין החפיפה לטבילה שלא ידבק בה שום דבר מנגיעת תבשילין וכדומה, ואם חופפת בלילה שלא תמהר בזה, וכמבואר שם בהלכות טבילה.                                                                                                        ואף שלכאורה ישנו פתרון נוסף, ע"פ הנפסק בשו"ע שם שניתן להדליק מפלג המנחה (ולתת מספיק שמן שידלק לפחות חצי שעה לאחר זמן שהיה צריך להדליק בו), לכתחילה אין עושין כן אלא כשאין ברירה, וכמו בערב שבת (ועי' שבט הלוי ח"ד סי' ס"ו שראוי שידליק ע"י שליח בזמנו מאשר שידליק בעצמו מפלג המנחה).

יש להעיר עוד שלפחות לחלק מהפוסקים (כגון הליכות שלמה פט"ז ס"ג) אף שבעלה המדליק אסורה גם האשה באכילת קבע ולעסוק בשאר דברים (המובאים בסי' רל"ב לגבי מנחה, וביניהם גם איסור רחיצה, ע"ש) כבר בחצי שעה שקודם ההדלקה, וכפי שהובא במ"ב תרע"ב סק"י ושעה"צ שם סקי"ד, שאפילו ללמוד אסור וכ"ש אכילה ושאר דברים, וא"כ בכל מקרה לא תוכל לעסוק ברחיצה וחפיפה בחצי שעה שקודם ההדלקה, וממ"נ לא תוכל לקיים המנהג הכשר, ותאלץ להרחיק החפיפה מהטבילה, או לחוף בלילה, כמבואר בהלכות טבילה.

[1] ובטעם הדבר הביא הבה"ל שם בשם הטור שאע"פ שמדליקין בפנים מכיוון שמדליקין בפתח הבית יש הכרא לעוברים ושבים, אמנם צ"ע שהרמ"א עצמו (דרכי משה תרע"א סק"ט) כתב שכך היה המנהג בימי בעל הטור אבל בזמנו מדליקין בפנים ממש, וע"כ נראה שאם כותב להיזהר להדליק בזמן, כנראה שיש עניין להדליק דווקא בזמן, ואולי משום שזה הזמן שנעשה הנס בבהמ"ק (וע"ע מש"כ בסוף מאמר ימי החנוכה).