שאלה מי שצריך להפחית בקיום מצווה בכדי לזכות את חבירו בקיום המצווה, האם חייב לעשות כן.
תשובה: כפי שנראה מהמקורות יש עדיפות לאדם לזכות את חבירו בקיום מצווה אף שהוא מונע מעצמו לקיים מצוה בשלמות.
מקורות. הנה מי שיש לו שמן לכל שמנת ימי חנוכה כמנהג המהדרין מן המהדרין, בצמצום, ולחבירו אין שמן כלל, ולרש אין כל, מוטב שידליק כל לילה נר אחד בלבד, ויתן שמן לחבירו לזכותו לברך ולהדליק נ"ח. שהרי מן הדין אין צריך אלא נר אחד. מג"א (ר"ס תרעא), ויד אהרן שם, והחיי אדם (כלל קנד סי' כה), והגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סי' כז אות מח), ובספרו החפץ חיים (סי' לד אות כו), ובית עובד (אות ה), ומשנה ברורה (סק"ו).
אך הנודע ביהודה קמא חלק אורח חיים (סימן יג) במה שנשאל בחלק מצבור שרוצים להתפלל ולקרוא ק"ש בזמן, אלא שישנם אנשים זקנים שקמים מאוחר יותר ומבקשים להמתין להם עד שיוכלו להתפלל, אלא שאז כבר יעבור זמן ק"ש, והורה הנודע ביהודה שאינם צריכים להמתין שלא אומרים לאדם חטוא בכדי שיזכה חברך.
ולפ"ז יש לדון במי שרוצים להתפלל בזמן הנץ החמה אך מאידך ימנעו מאנשים שרוצים להתפלל עמידה בעלות השחר וימנעו מהם גם מלהניח תפילין שיש להורות להם שיתפללו מניין פועלים וישלימו מניין לשאר האנשים בכדי לזכות אותם שיתפללו שחרית ויניחו תפילין, וזאת ע"פ מ"ש הרא"ם בתוס' הסמ"ג (הל' שופר דף נד ע"ב) בהא דקי"ל מתעסקים עם התינוקות בר"ה ללמדם תקיעת שופר, ואפילו בשבת, שהקשה ממה שאמרו בשבת (ד.) אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך, ולא התירו רדיית הפת, אע"פ שהוא מציל בזה את חבירו ופוטרו מחיוב חטאת. וכתב לחלק בין הצלה מעבירה, שהוא עצמו אינו זוכה בשום מצוה, רק עובר על שבות דרבנן, לבין זכות מצוה של התעסקות בתקיעות שמזכה אותם ללמוד לתקוע, ומקיים בזה מצות חינוך. ע"כ. וכ"כ סברא זו בספר עטרת ישראל בדרכי אבות (דף רלז ע"ב). ומהר"י נג'אר בספר לימודי ה' (לימוד ה, דף ד סע"א), יישב בסברא זו דברי הרשב"ץ בתשובה ח"ג (ס"ס לז). וע"ע בספרו מועדי ה' (דף נד ע"ב). וכן בספר משנת חכמים על הרמב"ם (דף קיג ע"ב) זכה לכוין לסברת הרא"ם. ובשו"ת חזון עובדיה (כרך ב סי' מז), כתב שלפי זה יש להשיב על דברי הנודע ביהודה הנ"ל שאה"נ שיש להורות לאותם אנשי צבור שיקראו ק"ש בזמן בלי ברכות וימתינו לאותם זקנים בכדי לזכותם שיתפללו. ע"ש.
ואף שכתב שם שאם הם פושעים י"ל שאין מצוה לזכותם, מ"מ בנדון שאלתנו שמדובר באחינו ישראל התועים שלא בזדון וצריך לקרבם לצור מחצבתם לקיים מצות עשה של הנחת תפילין, ובגמרא מנחות (מד.) אמרו שכל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשין, וגם היא לאות שאנחנו עבדי ה' אלהי השמים כי שם שדי שהוא שמו. ודאי דבכהאי גוונא ניתן להתפלל עמהם ביחד במניין פועלים. וע' עוד בשו"ת יחוה דעת חלק ז (סי' פז) שע"פ דברי הרא"ם האמור הורה להתיר לאדם לעבוד בחול המועד בשביל לממן את חברו העני שיהיה לו מה לאכול בחול המועד, אף שלעובד יש לו במה לפרנס את עצמו, וכל זאת בכדי לזכות את חברו בשמחת החג. וכל שכן בנדון שאלתנו. ובפרט שיש לומר לאדם לעבור חטא קל בשביל מצוה דרבים ע' ברכות (מז:), תוס' שבת (ד.) ד"ה וכי, תוס' גיטין (מא:) ד"ה כופין, בסוף הדבור. וכ"כ בספר כנסת הגדולה בכללים נפרדים (בסוף אות כה) שאע"ג דאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך, אומרים בשביל זיכו הרבים. עכ"ל.
