טבילת אשה עם עגילים מהודקים בכדי שלא יסתמו החורים.
שאול נשאלתי מבלנית שבאה לפניה אשה שצריכה להטביל אותה עם עגיל באוזנה וכשביקשה ממנה הבלנית להוריד את העגיל היא אמרה שאיננה יכולה, בהיות והעגיל הינו עגיל מיוחד הנקרא עגיל רפואי שנועד להיות קבוע במשך מספר חודשים באוזן ולא ניתן להסירו בכדי שלא ייסתם החור באוזן, וניתן להסירו רק על ידי שבירה, ושאלה הבלנית אם ניתן להטבילה עם העגיל הרפואי, יש לציין כי העגיל מהודק ומונעים מעבר של מים תחתיו או בחור של האוזן?
תשובה: אף שלכתחילה צריך להסיר את העגילים לפני הטבילה, מכל מקום בנידון שאלתנו מותר לה לטבול עם העגיל.
מקורות: הנה פסק מרן השו”ע סימן קצח (סעיף כג), השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אם הם רפוים, אינם חוצצים; ואם הם מהודקים, חוצצים.
אך כתב המאירי (נדה עמוד רצד) שכל תכשיט שאינה מקפדת ליטלו בשום זמן כגון עגיל שבאזני קצת נשים, “אפילו היה מהודק אינו חוצץ”. ואין צריך לומר שאם הוא מתעגל על האזן בנקל. עכ”ל.
ובשו”ת רוב דגן הלוי (חיו”ד סי’ א) כתב וז”ל: ושמעתי מפי הרב המופלא כמוהר”ר חיים אלפנדארי נר”ו שהורה הלכה למעשה להתיר בדיעבד באשה ששכחה ולא הסירה נזמי האוזן בעת הטבילה, ואע”פ שהיו מהודקים, ע”פ תשובת הרשב”ץ ח”ג (סי’ נח), שנזמי האוזן אינם חוצצים, דהו”ל מיעוטו שאינו מקפיד, ושכן מוכח בשבת (נז.), ואמר, שאחר שהורה כן נשא ונתן בזה עם כמה מגדולי הדור והסכימו עמו להקל. והרהמ”ח רוב דגן כתב לפלפל בזה. ע”ש. ובשו”ת ראש משביר (חיו”ד סי’ טו דף יט ע”ב) כתב, דמ”ש הב”ח להחמיר בנזמי האזן, אפשר שאילו היה רואה תשובת הרשב”ץ דבנזמי האוזן אפילו במהודקים, אין דין חציצה כלל, היה מורה כדבריו, וכמ”ש כיו”ב מהריק”ו (שרש צד).
ומ”מ כתב מרן זיע”א בטהרת הבית חלק ג (ע’ קטז) שנראה דלכתחלה אסור לטבול בהן, שבזמנינו נזמי האזן מהודקים חוצצים, מפני שכמעט רוב הנשים מחליפות הנזמים מדי פעם בפעם, כל פעם בזוג נזמים בצבע אחר, לפי צבע הבגד שלובשת, וגם נשים רבות מוציאות את הנזמים מאזניהן בשעה שהולכות לישון, ומקפידות על כך.
אך הוסיף שם בטהרת הבית שנזמי זהב קלים שרגילות לישן בהן, וגם כשמתרחצות אין מסירות אותן מאזניהן, אינן חוצצות. ולפי זה בנידון דידן שאינה מקפדת להסיר את העגיל ואדרבה מתרחצת איתו וישנה איתו אם כן הוי מיעוט שאינו מקפיד עליו שאינו חוצץ ואף שהיא עשויה להסירו בעוד כמה חודשים, מ”מ לא גרע מסתימה זמנית שאינה חוצצת מן הדין, ומותר לטבול עם הסתימה הזאת. אף שהיא עשויה לתקופת זמן קצרה כמבואר בטהרת הבית שם עמ’ קלז באורך. וכן ראיתי שהעלה בשות אבני דרך חלק יד סי’ קסה וע’ עוד בשו”ת חבל נחלתו חלק כא סי כז).’
