שאלה: בערב פסח אחר חצות נכנסה אשה למטבח לבשל לצורך החג, ומתוך הרגלה הוציאה את הסירים שמבשלת בהם כל השנה (שהיו נקיים ולא בני יומן) ובישלה בהם לחג. מה דין האוכל ?
תשובה: לאחר שנעשה מותר באכילה ללא חשש בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז, וכדלהלן.
הרחבה ומקורות: נחלקו הראשונים מה דין נותן טעם לפגם בפסח, דעת רש”י והרא”ש (ע”ז פ”ה ס”ו) ועוד להתיר שאף שהחמירו חכמים לאסור חמץ במשהו הוא משום שיש עליו שם איסור, משא”כ כאשר הוא פגום פקע איסורו ואינו אוסר התערובת (אך וודאי שהדבר הפגום עצמו אסור באכילה, שאפילו נפסל ממאכל כלב אם אוכלו אחשביה לאוכל ואסור מדרבנן, עי’ מ”ב תמ”ב סקמ”ג), ודעת הרשב”א ועוד לאסור שהרי אין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלף ואפ”ה אסרו וא”כ ה”ה נותן טעם לפגם שאסור (ובביאור שורש מחלוקתם עי’ פמ”ג יו”ד סי’ ק”ג משב”ז סק”א בסוף), ולהלכה פסק המחבר בסי’ תמ”ז ס”י כדעת המתירים, והרמ”א החמיר. אמנם כל זה בפסח עצמו אך בערב פסח אחר חצות אף שאסור באכילת חמץ מדאורייתא מכיוון שאין חיוב כרת על הזמן ההוא לא החמירו בו (וכמו שגם לא החמירו שאוסר במשהו), ואף הרמ”א פסק (שם ס”ב) שמותר לכו”ע.ומותר באכילה גם בפסח עצמו, אף שהסתפק בבה”ל (תמ”ז ס”ד ד”ה ונתבטל) אם חוזר ונעור בפסח, מ”מ במ”ב (סקל”ט ושעה”צ קנ”ב) סתם להקל, ונראה לי משום שכל מה שניתן להסתפק הוא רק כשיש ממשות באיסור אלא שפגום משא”כ טעם שנפלט מכלי אין בו ממשות ולא אומרים בו חוזר וניעור וכפי שכתב שם סקכ”א לגבי חטה שנמצאה בתרנגולת ונטלוה ואח”כ חממו, וע”כ במקורות הנ”ל שהקל יעויין שם שמדובר על פליטת כלים שאינם בני יומן וע”כ סתם להקל.
וע”כ המבשל בערב פסח בכלי חמץ שאינו בו יומו על אף שלכתחילה אין לעשות כך (ואף קודם ע”פ אין ראוי לבשל בו לצורך הפסח), מ”מ מכיוון שהטעם שפולט פגום, המתבשל בו מותר באכילה גם בפסח עצמו (ולאשכנזים בתנאי שלא היה דבר חריף, עי’ רמ”א יו”ד סי’ צ”ה ס”ב, ובש”ך סק”ז).
וברוב המקרים ניתן יהיה להקל בדיעבד אף אם היה הכלי בן יומו ובתנאי שלא השתמשו בו חמץ בשפע, ואף שבדרך כלל קיי”ל שאין במה שבתוך הכלי לבטל הבלוע בדופני הכלי, מ”מ סתם פליטת כלים של חמץ הוא משהו, משום שהכלי בולע מכל המרכיבים שהיו בתבשיל שבושל קודם, וא”כ אין צורך שיהיה בתבשיל שמבשל עכשיו לפסח ששים כנגד כל דופני הכלי אלא כנגד החמץ הבלוע בכלי, וזה ישנו (עי’ חק יעקב סי’ תמ”ז סקי”ט, חזון איש או”ח סי’ קי”ט סק”ח ד”ה הא).
