היתר קשירת חצוצרות למניעת הריון: פסיקת הלכה

האם מותר לעבור קשירת חצוצרות למניעת הריון על פי ההלכה?

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ

על פי ההלכה, קשירת חצוצרות למניעת הריון מותרת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר קיים צורך גדול מחמת חולי או דיכאון, ואין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ובתנאי שבני הזוג כבר קיימו מצוות פריה ורביה. זאת, אף שקשירת חצוצרות נחשבת בדרך כלל לבלתי הפיכה, וישנו איסור מן התורה על סירוס. עם זאת, הרמב"ם ומרן בשולחן ערוך פסקו שהמסרס את הנקבה פטור, אם כי יש איסור. בדרך כלל קשירת חצוצרות אינה הפיכה, ולכן נשים שהתחרטו על התהליך ורוצות להרות יופנו להפריה חוץ גופית. אך בשיטות אחרות של עיקור חצוצרות, כגון על ידי חסימת החצוצרה בטבעת, יש לפעמים אפשרות לשחזר את החצוצרה בניתוח, לחבר מחדש את החצוצרות, או להסיר את הטבעות שחסמו אותן. כידוע ישנו איסור מן התורה על סירוס, הנלמד מן הפסוק “ובארצכם לא תעשו” (ויקרא כב, כד), כמבואר בגמרא במסכת שבת (קי, ב). הגדרת סירוס היא “הפסדת אברי הזרע” כמבואר ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק טז) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה). “הפסדת איברי הזרע” – היינו באופן קבוע, ושלא כבאמצעים למניעת היריון שבהם בדרך כלל הפגיעה היא זמנית או שאין פגיעה משמעותית. באיסור סירוס נכללים אמצעים בלתי הפיכים. הנה בעיקר דין סירוס באשה פסק הרמב"ם (בפרק טז מהל' איסורי ביאה הל' יא), שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. וכתב הרב המגיד, שהמקור בתורת כהנים, ר' יהודה אומר אין הנקבות בסירוס, ופירש רבינו דחיובא הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא, מדלא תני שמותר לסרס את הנקבות, ולכן כתב רבינו "פטור". ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי' ה סעיף יא). ולכאורה קשה ממ