אודות שאלתו במה שמאז שנולד נמצא בו אשך אחד אחד בלבד ואף שנעשה לו ניתוח למצוא את האשך השני בחדר בטנו בהיותו בן שנה ולא נמצא, אך הרופאים הודיעו לו כי על פי הרפואה אין בכך פגיעה בפוריות, האם עליו לדווח זאת בתקופת השידוכים או לא?

תשובה: במקרה בנדון שלפנינו שמדובר במום חמור שאינו רגיל ברוב בני אדם ודאי שחל על כב' להודיע זאת בשידוכים, אלא כפי שאני מייעץ בדר"כ שאין לגלות זאת מייד בתחילה כשנפגשים ורק לאחר שכבר היו כמה פגישות שנראה שהקשר הולך ןמתחזק לקראת ברית הנישואין יש להודיע זאת למשפחת הכלה בחכמה ובתבונה, וגם להזהיר את השדכן שלא יפרסם זאת ויזהיר את משפחת הכלה על כך שלא יהיו בגדר הולך רכיל ח"ו.

מקורות: בראשית יש לציין כי אין חשש לכשרות השואל והינו יכול לבוא בברית הנישואין וכמו שהרחיב בכך מרן הגר"ע זצ"ל בשו"ת יביע אומר ח"ז – אבן העזר סי ח). שהאריך הרחיב בדין פצוע דכא ע"י חולי בידי שמים, אם הוא כשר לבא בקהל, והביא שיטות הפוסקים בזה, (ושם אות ה' בדעת מרן בזה. ושם אות ו' דעת האחרונים בזה) והעלה להקל בחולי בידי שמים, ויש עוד להתיר עמטעם ספק ספיקא, שמא הלכה כרבינו תם וסיעתו שאם נשארה לו ביצה אחת שלימה כשר לבא בקהל, ואת"ל שהלכה כהרמב"ם ומרן הש"ע שפוסלים, עכ"פ בכל חולי שהוי בידי שמים וכשר. ובצירוף נוסף שבזמן הזה הרופאים בקיאים, ונשמרים שלא יפגעו באיברי ההולדה שלו, ע"י הניתוח. וכ"ש שכאן הרופאים מעידים שאין פגיעה בפוריות. ולכן מכל הלין ברור שכב' כשר לבוא בבת ישראל.

אך מה ששאל כב' אם צריך להודיע למשודכת שלו הנה מצאנו בפוסקים שבמומים חמורים חייב אדם לגלות כמבואר בחפץ חייים (ע' רלג) וכ"כ בחלקת יעקב (ח"ג סי' לו) ובשו"ת אג"מ (ח"ד אה"ע סי' עג), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קלט) ובמומים שאינם חמורים אין אדם חייב לגלות. וכ"כ בשו"ת חבצלת השרון (סי' סג) להדיא. ובספרנו ילקוט יוסף שובע שמחות א (פרק א – מצות הנישואין ועניני שידוכין סעיף טז – יז) העלנו שהיודע על איזו מחלה רצינית של החתן או של הכלה, ובפרט מחלה שיש בה סכנה, חובה עליו להעביר את המידע לידיעת המשפחות, ואפילו אדם שלא נשאל צריך לגלות את המידע שיש בידו על מגרעות חמורות מיוחדות של אחד מבני הזוג, והמונע עצמו מלגלות זאת, עובר על לאו מפורש בתורה, לא תעמוד על דם רעך. ומכל מקום נכון להתייעץ עם תלמיד חכם קודם שילך לגלות למשפחות על הידוע לו בבירור. ורק  מחלות שאינן חמורות כל כך, אף על פי שאותה מחלה מחייבת את החתן או את הכלה לשמור על דייאטה מסויימת, נראה שאין חיוב לגלות זאת. וכן אם הכלה גדולה מעט מהחתן, גם כן אין חיוב לגלות זאת אם לא נשאלו על כך. ע"כ.

ובקוטרס ירחי כלה לרפואה בהלכה (הל' 17) כתב הגר"י וינר בשם הגרי"ש אלישיב, זצ"ל, שאף אם נוטל תרופות שמועילות לו לחיות ללא כל בעיות ותופעות לוואי במשך שנים ארוכות, ככל האדם מכל מקום יש לספר זאת למשתדכים עמו. ע"כ. וע"ע במ"ש בזה הרב יואל קטן בהסתרת מידע בשידוכים בכתב עת: תחומין (כה, תשס"ה, 58 – 47).

ומ"מ אין צריך  לגלות מום זה לשדכנים או בפגישות הראשונות לצדדי החתן אלא רק כשנראה שהקשר הולך ומתחזק, וכמ"ש בספר לשון חיים (עמ' סח), שדבר שיעורר מחלוקות גדולות אם ייוודע לאחר שיתארסו, צריך להודיעו לפני כן, והביאו שכן הסכימו לדבריו הגר"י וויס והגרש"ז אויערבך. וע"ע בספר ביום שידובר (עמ' קה) שאף במקומות שאין חיוב על הבחור לספר חסרונו לכלה, מכל מקום הנסיון מוכיח שהצד השני מרגיש שרימו אותו, ועל כן עליו למצוא את הזמן המתאים לפני סגירת התנאים והאירוסין  לספר זאת. וכ"כ הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו חשוקי חמד (בבא מציעא דף ס.), כי עלינו לדעת שאם אין לאיש ולאשה מה להסתיר איש מרעהו, חייהם מאושרים וטובים יותר. וכך הוא לשון שטר התנאים והשדוכים (אצל אחינו האשכנזים), ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, אלא ידורו באהבה ובאחוה בשלום וברעות. ומשום כך אם האיש ינהג כדין תורה ויגלה לה את האמת, אז תדע הכלה מה עומד לפניה, ותסייעה בידו, ותחזק את רוחו.