שאלה: זוג המתארח בשבת יחד עם משפחה נוספת שיש להם כלב מחמד וילדיהם משחקים איתו, ואינם מודעים לאיסור מוקצה, כיצד ינהגו עם ילדיהם שגם רוצים לשחק איתו?

זוג שנאלצים מדי פעם להתארח בשבת אצל הוריהם יחד עם משפחה נוספת שיש להם כלב מחמד וילדיהם משחקים איתו, מרימים אותו וכו’ ואינם מודעים לאיסור מוקצה (ואין עם מי לדבר…), כיצד ינהגו עם ילדיהם שגם רוצים לשחק איתו, האם להעלים עין או למונעם, וא”כ כיצד להסביר ולהתנהל בלא לפגוע (מדובר בשתי משפחות שכלפי חוץ רמת דתיותם שווה)?

תשובה: למעשה בנידון הנ”ל אם יש צורך, יש אפשרות לסמוך על פוסקים שבעל חי העומד לשעשוע ולמשחק מותר בטלטול, ובוודאי שיהיה מותר בליטוף, ואפשר להסביר לילדים שהדבר אינו לכתחילה, ולא תמיד מתאפשר, ויש לדון כל מקרה לגופו.

לצערינו שאלה זו נפוצה בסיטואציות שונות, איסורים שונים, ובהבדלים משתנים ברמה הרוחנית, והתשובה תשתנה ממקרה למקרה לפי הנתונים הקיימים, גיל הילדים , רמת האיסור וההשלכות לעתיד, המצב המשפחתי וסגנון האנשים…

הרחבה ומקורות:

נפסק להלכה (או”ח סי’ ש”ח סל”ט) שאסור לטלטל בהמה חיה ועוף שהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים שהרי לא ראויים לשימוש כלשהו בשבת (ואפילו אם לא שייך בהם איסור צידה כגון שהם ברשותו והורגלו בבית, עי’ סי’ שט”ז סי”ב), ואף ביו”ט שיש אפשרות לשוחטם ולאוכלם, הרי זה רק לאחר שזימנם מבעוד יום, וכפרטים המבוארים בסי’ תצ”ז.

ולגבי בעל חי שראוי לתינוק לשחק  בו, יעויין בתוס’ (שבת מה: ד”ה הכא) שהובאו שתי דעות החולקות בעניין זה (וכן הובא בהגהות אשר”י שם ג’ כ”א), וע”ע מהר”ח או”ז (סי’ פ”א) שדן להתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה שכיוון שבני אדם נהנים בקולם אינם מוקצה, אך בסי’ פ”ב הביא דברי הרא”ש שלא מלאו ליבו להתיר וכמו צרורות שבחצר שאפילו צריך מהם צורך גדול אסור לטלטל שאין תורת כלי עליהם, ויש לאסור יותר בבעלי חיים דאין משתמשים בבעלי חיים ולא פלוג רבנן בבעלי חיים (וע”ע תוס’ ביצה ב. ד”ה דלמא – ‘דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי ומוקצה ביותר’). ונראה שרוב האחרונים נטו לפסוק כדעה האוסרת (עי’ אג”מ ח”ה סי’ כ”ב, יבי”א ח”ה או”ח סי’ כ”ו, שש”כ פכ”ז סכ”ז, ועוד).

אמנם כ”ז לכאורה כאשר ראויים לתינוק אך לא ייחדן לכך, ויש לדון אם מועיל ייחוד לשימוש בשבת כבכל מוקצה מחמת גופו, ועי’ אג”מ (או”ח א’ סמ”ה) שמשמע מדברין שהתיר לטלטל כלב המיוחד לעיוורים (שדן להתיר הכנסתו לבית כנסת, ובת”ד הזכיר את הימים הנוראים שאם ימנע מלהגיע יהיה עוגמת נפש גדולה), וכן נראה דעת הגרש”ז אוירבך (עי’ שש”כ פי”ח הע’ ס”ב, ספר שולחן שלמה סי’ ש”ח שם) שיהיה מותר מכיוון שעומד ומוכן לשימוש זה.

ואף לגבי בעלי חיים שמשחקין עמהם יעוייו באג”מ (ח”ה סי’ כ”ב אות כ”א) שחילק בין סתם בע”ח שאסור וכדלעיל לבין בע”ח המיוחדים לשעשוע שיהיה מותר, ולעומת זאת עי’ שש”כ (פ”כ הע’ קע”א) שלא מועיל יחוד בבעלי חיים כדי להשתמש בהם (אמנם לכאורה אין משמע כן מדברי הגרשז”א שהובא לעיל מפי”ח שם הע’ ס”ב, ומפכ”ז הע’ נ”ו שיובא בהמשך. וכן מה שציין לפרק כ”ז הע’ ק”א לכאורה המדובר שם הוא כשראויים למשחק וכדומה אך לא ייחדן), וכן אסר בילקוט יוסף (שבת ח”ב עמ’ שפ”ג), וע”כ למעשה לכתחילה אין להקל, אך בשעת הצורך כנידון הנ”ל יוכלו להקל כדברי האג”מ.

ומכיוון שרגילים לשחק עמו כך בכל יום הרי נחשב שייחדוהו לכך (וכפרטי דיני ייחוד המבוארים בסי’ ש”ח), ואף בקטן שלא מועיל מחשבה מועיל מעשה, וכדברי פמ”ג שם (א”א סקע”ב).

ולגבי ליטוף קל יותר להתיר ובפרט בסיטואציה הנ”ל, וכדברי בה”ל (סי’ ש”ב סי”א) שיתכן שלא אסרו רק גופן של בעלי חיים ולא בשערן שמחובר להם, ואמנם נשאר בצ”ע אך נראה שבאופן שהבע”ח מיועד לכך קל יותר להתיר, וכפי שמשמע מדברי הגרש”ז אוירבך שמובא בשש”כ (פכ”ז הע’ נ”ו) ע”ש.                                  וע”ע בספר בית ישי (להגר”ש פישר פט”ז אות ח’) שכתב להתיר עפ”י סברת אחרונים לגבי קינוח בעשבים לחים (סי’ שי”ב ס”ו), שהזזת עשב מחובר לא חשיב טלטול מפני שמאליו חוזר למקומו הראשון, וא”כ כך הוא גם לגבי ליטוף והזזת השיער המחובר בבהמה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*